פלסטין - התנגדות ומשא ומתן

התופעה הפלסטינית, לאחר מאה שנה מלאה בחוויות והחלטות נכונות ושגויות, ולאחר שיירות של קדושים, פצועים, אסירים ועקורים, שברה את השיא בתחום ההקרבה של אנשים, בהשוואה למספר האוכלוסייה.

ואחרי הרבה תופעות שליליות וראויות לגינוי, בתמורה להרבה תופעות חיוביות, לא האחרונה שבהן היא עליונותם של תלמידי ה"טוג'יהי" הפלסטינים, גם במדינות שבהן הם פליטים!!!

ובזמן שבו חתונות, הלוויות והפגנות מחאה על טעויות שולבו עם מדליות כבוד, ועשרה אחוזים, עם המשך החלוקה, עברו את תשעים האחוזים שפוסלים אותה ורואים בה את הנכבה השנייה.

ודברים רבים בחיינו מעידים על דבר אחד והיפוכו, ומה שהיריב רוצה הוא סיבה לייאוש, ומה שמשתולל בלב האנשים ומגלם את רצונם להמשיך לאמץ את התקווה והחלום, גם אם הצבא הישראלי המיליציות של מתנחליה, סוכניה ותומכי לאומים שונים פושטות את כל מה שיש להן ואין להן, כדי לראות דגל לבן מתנוסס. "הדגלים הלבנים המסוכנים אינם אלה שהונפו בשנת 1967 על גגות הבתים, אלא אלה שהונפו בצוואות כשהם מגיעים למצב של ייאוש".
דגלי 1967 לא יונפו שוב, כי דגלי המאה העשרים ואחת, כלומר אלה שנועדו להונף בצוואה, לעולם לא יונפו.
*************************
כל בוקר אני קורא את שלושת העיתונים היומיים. שמוציאים בארצנו, ותקשיבו לחדשות היקום שהפכו זמינות לכל מי שרוצה, ואני מקפידה לשים לב במיוחד למה שכותבת העיתונות הישראלית, ומה אומרים פוליטיקאים ישראלים בממשלה ובאופוזיציה. כולל אלו המתוארים ואולי "עד כה". ביצת הגאי, כלומר הפלסטינים בני 48, כדי שאוכל לכתוב מאמר, או להתראיין לרדיו או לטלוויזיה, או לענות על שאלה ששאל השכן שלי שגר בבית שלי, או פלסטיני או ערבי ששולח אותו מעבר לנקודה הכי רחוקה ביקום זה מכשיר בגודל של כף יד ואולי פחות זה מספק את כל זה לכל מי שאוהב וחפץ ובחינם.

יום שני בבוקר, בהפרש של יום אחד מאז כתיבת המאמר השבועי שלי בעיתון ההיסטורי הראשון שלנו, ירושלים, "הסצנה הפוליטית", ואחרי סיור בכל מה שקורה ביקום, מלבנון ועד אוקראינה, דרך סודן ועד לוב , לחדשות על הנורמליזציה כביכול ועד עכשיו "לכאורה" עם סעודיה. , וכן הלאה. ידיעה משכה את עיני, ואם תקראו אותה בעיון תגלו שהיא נושאת ממדים עמוקים המאפיינים את המצב הפלסטיני, ואת ביטוייו הסמויים והמוצהרים, זה מה שקרה בטורמוסאיה.

המסדרון החובה הוא שנמצא על שני שלישים מהמרחק בין החלק הדרומי ביותר של פלסטין לחלק הצפוני ביותר בו. זו עיירה יפה באופן שעורר את המתנחלים החולפים, מה שהפך אותה למטרה בה הם מדמים מה שהם עשו בהווארה.

אנשי טורמוסאיה: ברשותם נשק בקליבר כבד, שאמור להפחיד את הכובשים יותר מאשר רובים ומיכלים. זהו "קושאן של אדמה, בתים, עפר ועצים". זה שהרחיק ויצר עושר, חלקם ממנו, אם לא רובו, הסתכם במיליונים. הוא לא מכיר במה שבבעלותו בארצות הגלות. אלא אם כן "קושן טאבו" שם תורמוס בקופסת החסכונות היקרה שלו, העץ שגדל בשיקגו, פלורידה, יוסטון , ומדינות אחרות בארה"ב, נשאר תלוי באוויר, והרוח יכולה להעיף אותו אם שורשו לא יכנס לעומק טורמוסאיה, וזה העניק לעיירה את יופיה וההדר העמוק יותר, שאינה נאכלת באש של מי שירצה. חשבו על צביעת בתי האבן החזקים והיפים שלהם בפיח של שריפות.
**************************
מתנחל ביקר בעיירה, ולדברי ראש העיר אף אחד לא יודע מה הוא רוצה! ואחרי המשלוח הספונטני שגרם חווארה עם המבצע בו הוא התרחש, ובשל החשש האוטומטי וכן מה יעשו המתנחלים כנקמה. حوصر المستوطن المتجول، وعلى نحو تلقائي قام بعض الناس باحتجازه وحرق سيارته، وقام آخرون بحمايته والتحفظ عليه إلى حين تسليمه "لجيش الدفاع"، كان بوسع حارقي السيارة أن يقتلوه ولكنهم لم يفعلوا، وكان بوسع من حموه أن يتخلوا عنه ويتركوه لأقداره إلا أنهم لم يفعلوا גם.

זה משהו של בגרות ספונטנית, ספונטנית, שנותנת למעשה את גודלו, אופיו והיקפו, ואת מה שעשו אנשי טורמוסאיה לגבי חייו של המתנחל. במקרה הזה, "המכונית" הפכה לעניין משני שגרם לי לכתוב על תפקידה של חזית המתנחלים בהמרצת ההתנגדות כאמצעי שישראל לא השאירה לאף אחד אחר לעשות כדי שלא ישרפו בתים ובעליהם. יצפה.

איך אנשים רצו שלום שמבטיח חיים, כבוד, זכויות, ההווה והעתיד, הם לא טעו כשהצביעו בבחירות שהתקיימו בסיכון של אוסלו ויאסר ערפאת בפרט, עם יותר משמונים ושמונה אחוז. , כי הצביעו בעד ההבטחה שנשאתי, כשהוצגה בפניהם מתוך כוונות טובות ותקוות ורודות. הם הצביעו עבור יאסר ערפאת כי הם היו איתו במלחמה, כשם שהיו איתו ב"שלום". וכשהדברים הפכו להפך, מצא הפלסטיני את גבו מחובר לקיר צוואתו, והטיל מיתון קבוע על הצבע שממנו עשויים דגלי הכניעה.

נאמר... חווארה היא סמל להתנגדות, ונאמר שג'נין היא סמל לחימה, ונאמר שירושלים היא סמל של איתנות ונאמנות לברית הנצחית, ונאמר ששכם היא. בירת ג'בל אל-נאר, ונאמר שחברון היא קוץ בגרונו של סיפוח קרית ארבע. ונאמר שעזה היא בעלת השיא של לכידת גחלים לא אמרו אח.. לתוקפן ולנצור אלא אמרו את זה לקרובים!!

אין סמל המוגדר על ידי מקום שהוא חלק מהמפה הכוללת של המדינה כולה. הסמל כיאה לפלסטין ולאנשיה, וליוזמות היצירתיות שלה לכל עבר. לפיכך, פלסטין היא לא רק סמל, למרות שהיא ראוי לכך, אלא מעשה שמתעלה מעל חוסר היכולת והחטאים של פוליטיקאים.

ישראל חייבת לדעת שלמרות שהיא מסוגלת לפרוס את כל צבאה המוקדש לפלסטינים, היא לעולם לא תוכל לשנות את המצפן הבסיסי של הפלסטינים לקראת חופש ועצמאות, ולא פחות מזה.