על משמעות הסכם הפסקת האש

במקביל לאישור ממשלת ישראל להסכם הפסקת האש ברצועת עזה ולעסקת חילופי השבויים ולציפיות שהסכם זה יצר לגבי אפשרות סיום המלחמה שפרצה ב-7 באוקטובר (2023), צוין כי יש היה מה שתואר כ"חריקת שיניים" מהממשלה הזו, ולא רק מהאגף המשיחי הקיצוני ביותר שלה, ויש גם אישורים שזה בא בתגובה ללחץ שהופעל על ידי ממשל הנשיא הנבחר של ארצות הברית, דונלד טראמפ, שלא לדבר על כך שזה כמעט אותו הסכם שהושג בו מאי 2024, והיא הוצגה על ידי נשיא ארה"ב היוצא, ג'ו ביידן, אך ראש הממשלה נתניהו הפריע לה בכך שהתעקש לדחות את הוראותיה, ואז הוא חזר ואישר זאת בלחץ הממשל החדש בוושינגטון.

כאשר עוקבים אחר הניתוחים וההערות הישראליות שנכתבו, ניתן לומר שההסכם יצר ערבוב רגשות בקרב הישראלים, שלא לדבר על שאילת שאלות שיש בהן מידה של הערכה עם השלכות. הראשונה מבין השאלות הללו היא האם ניתן ליישם את העסקה שהושלמה לפני חודשים? למרות שרוב אלו ששאלו את השאלה הזו, שהיא מסוג "מה אם?", התחמקו מלנסות לענות עליה, באמתלה של ההכרח להשאירה לשיפוט ההיסטוריה, או לשיפוט ועדת חקירה בלתי תלויה אם הוא נוצר בכלל, כמה מהם ניסו לתת תשובה, כולל ב- אפשר להסיק את הדברים הבאים:

ראשית, משמעות ההסכם ברורה: ישראל לא חיסלה את תנועת חמאס מבחינה צבאית, גם אם נתנה לה מכה עזה, וגם לא חיסלה אותה באופן אוטוריטרי. ההסכם אינו מכיל דבר המבטיח שהתנועה לא תחזור לכוחה, וממשלת ישראל לא הציגה תוכנית מדינית למה שמתואר כ"יום שאחרי" המלחמה, ונותרה מתעקשת להשתמש בכוח ועוד כוח עבור סיבות פוליטיות, ולהישרדותו האישית של נתניהו.

שנית, בנוסף לכל אלה, הצבא הישראלי מותש ממשימות שלא השפיעו על התנאים לסיום המלחמה, וגם החלישו את מעמדה הבינלאומי של ישראל.

האקלים הכללי השורר בישראל מעיד שהאינטרס הפוליטי החשוב ביותר של נתניהו הוא הישארות בשלטון, מה שקובע את כיוון הדברים יותר מכל אינטרס ציבורי אחר. סיום המלחמה בעזה יסכן את הישרדותו בשלטון, מכמה סיבות, הראשונה שבהן היא: כל עוד המלחמה תימשך, יהיה קשה לדרוש בחירות חדשות, או להקים ועדת חקירה רשמית שעלולה להטיל עליו אחריות. על הכישלון של "7 באוקטובר"; שותפיו לקואליציה הממשלתית מהימין הקיצוני מחויבים להמשך המלחמה, ומאיימים להפיל את הממשלה אם עסקת חילופי השבויים תתחייב להפסיק את המלחמה. מסיבה זו, נתניהו רומז כי יעשה כל שביכולתו כדי למנוע מהמלחמה הזו להסתיים. שותפים אלו למלחמה רואים הזדמנות לחזור להתנחלות בעזה, על ידי הרחבת היקף השליטה של הצבא הישראלי על שטחי אדמות רצועת עזה, ולאחר מכן המרתם להתנחלויות, בהתחשב בכך שפיגוע "מבול אלאקצא" יצר הצדקות ביטחוניות חזקות לשינוי הגבולות עם עזה.

עם חזרתו של טראמפ לבית הלבן, שותפיו של נתניהו מפלרטטים עם החלום של שיקום ההתנחלויות בעזה. כזכור כמה מהם, טראמפ רמז בעבר ב"עסקת המאה" ב-2020 שהוא מוכן לחשוב אחרת על כל מה שקשור לאזור המזרח התיכון, כשהכיר בסיפוח רמת הגולן הסורית לישראל, וכן דנו באפשרות לאפשר לישראל להטיל ריבונות על ההתנחלויות היהודיות בגדה המערבית.

כמו כן, נשיא ארה"ב היוצא, ג'ו ביידן, הסכים בשתיקה, על סף סיום כהונתו, לשליטת הצבא הישראלי באזורים בדרום סוריה, כדי "לקבוע גבולות ברי הגנה". עכשיו, לטראמפ יש הזדמנות לעשות בדיוק את זה בצפון עזה