האסיר המשוחרר, מואטסם טאלב דאוד רדאד (בן 43), מהעיירה סעידה, מצפון לטול כרם, שגורש לקהיר, נפטר הערב, חמישי, בבית חולים מצרי, לאחר מאבק בסרטן בו חלה בבתי הכלא של הכיבוש.

ועדת ענייני האסירים הפלסטיניים ומועדון האסירים הפלסטינים הצהירו כי העציר והמגורש המשוחרר, רדאד, הוא אחד המקרים הרפואיים הקשים ביותר, לאחר שהתמודד עם פשעים רפואיים מורכבים במהלך כמעט 20 שנות מעצרו בבתי כלא של הכיבוש הישראלי.

רדאד שוחרר במהלך הסכם הפסקת האש ברצועת עזה בפברואר האחרון, והיה בין אלה שגורשו למצרים. עם שחרורו הוא הועבר לטיפול בבית חולים מצרי, אך בריאותו הידרדרה באופן משמעותי, מה שהוביל למותו.

רדד נעצר בשנת 2006 ונידון ל-20 שנות מאסר, במהלכן סבל ממצבים בריאותיים קשים. הוא נפגע מרסיסים במהלך מעצרו, ובריאותו הידרדרה כתוצאה מרשלנות רפואית, מה שהוביל למחלות כרוניות וקשות, כולל דלקת חריפה במעיים ודימום כרוני, בנוסף ללחץ דם גבוה, קוצר נשימה, דופק לא סדיר וכאבי גב ומפרקים עזים.

למרות בריאותו המתדרדרת, רדד סבל מהזנחה רפואית בתוך בתי הכלא של הכיבוש. הוא הועבר באופן קבוע מכלא עופר למרפאת הכלא רמלה לצורך טיפול, אך תנאי ההעברה והיחס הגרוע שקיבל במהלך ההעברה החמירו את סבלו.

לפני שנה היום, אסיר משוחרר שלח הודעה מרדאד בזמן שהותו בכלא, בה נכתב: "אני מרגיש בתוכי שאני הקדוש המעונה הבא בבתי הכלא של הכיבוש. מצבי מידרדר מדי יום. במהלך החודשים האחרונים סבלתי מהתקפי עילפון מתמשכים, המעיים שלי מדממים מדי יום, פעימות הלב שלי לא סדירות ולחץ הדם שלי גבוה כל הזמן. אני סובל גם מקוצר נשימה, וכמעט נחנק ללא עזרה. זה בנוסף לכאבים הקשים שאני סובל מהם בגב ובמפרקים. אני גם מתקשה מאוד לישון, והמילים היחידות שאני מקבל מהסוהרים הן שאתם מתים כאן. הסבל שלנו כחולים בבתי הכלא הוא בלתי נתפס בשום צורה. אנחנו מתים מדי יום. אנחנו כלואים בתאים ומוקפים ברעב, צמא, דיכוי, התעללות ועינויים, ואנחנו נטולים תנאי הבריאות הבסיסיים ביותר."