השגת ביטחון לאזרח הפלסטיני עדיפה על כל אג'נדה מדינית שהתגלתה כחסרת תועלת

אתמול בערב נפרדו אנשי העיירה ברקה מהשהיד קוסאי ג'מאל מעטן (19), שנהרג אתמול על ידי מתנחל ממאחז ההתנחלות עוז ציון שנבנה על אדמות העיירה. לפי מקורות ישראלים, המתנחלים נכנסו לשדות העיירה עם עדר בקר בתואנה שהם מרעה אותם.

תקיפת תושבי קירנאיקה וכניסה לשדותיהם וניסיון לתפוס אותם אינו אירוע מוזר, אלא הפך לחלק מהתקיפות היומיומיות של מתנחלים נגד עמנו בכפרים ועיירות פלסטיניות ברחבי השטחים הפלסטיניים הכבושים. לפני יממה תקפו מתנחלים מההתנחלות יצהר באזור שכם את היישוב בורין, שרפו מכוניות, יידו אבנים על בתים ועקרו עצים. יומיים לפני כן היה מבצע דומה נגד אנשי עסירה אל-שמאליה, שלא לדבר על מה שקורה מדי יום בבקעת הירדן, מספר יטא ובכפרים והעיירות של כל הנפות הפלסטיניות.

התמונה הכללית בגדה המערבית היא שישנן קבוצות מתנחלים חמושים סוררים המנסים להפיץ טרור בקרב הפלסטינים על ידי תקיפתם ואת רכושם בעיצומו של תורם. המתיישבים החמושים הללו משחררים את שערם ולובשים כובעים ארוגים ובגדים בסגנון הסלפי הישן כאילו הם מייצגים מחזה תנ"כי היסטורי או בעצם חיים בעידן המדינה היהודית העתיקה.

הם אינם מכירים בשום זכות אדם או ערך עבור לא-יהודים, ומרשים לעצמם כסף, רכוש וחיי לא-יהודים. ביניהם, כמו השר הנוכחי לביטחון לאומי, תלמידו של כהנא, והחסיד. של איתמר בן גביר, המאמין בקדושתו, ברוך גולדשטיין, מבצע הטבח במסגד איברהימי בחברון במהלך תפילת פג'ר ב-25 בפברואר 1994 המקבילה לרמדאן ט"ו בתשע"ד, שהביאה להרג של 32 מתפללים.

למרבה הצער, המתנחלים החמושים המבצעים את הפשעים הללו נגד ערבים תמיד חומקים מעונש למרות ניסיונות הרשויות הישראליות לנקוט באמצעים פורמליים כדי ליצור את הרושם שהם יענישו אותם.

למרות מעצרו של רוצחו של קוסאי מעטן, הוא נעצר בנסיבות מיוחדות, למשל נשקו נלקח, הטלפון הנייד לא נלקח ממנו והוא קיים קשר עם חבריו ועורך דינו באמצעות וואטסאפ, כאמור ע"י א. כתב עיתון "הארץ" וצוטט בערוץ 12 העברי. אף אחד לא צריך להיות מופתע אם ישוחרר לאחר מספר ימים בערבות והובא בפני בית המשפט ב"סדרה" של ישיבות שהסתיימו אם בזיכויו באמתלה של הגנה עצמית ואם מחוסר ראיות, כרגיל.

השאלה העולה היא: אם למתנחל היהודי החמוש יש זכות להגן על עצמו, מדוע זכות כזו אינה זמינה לאדם הפלסטיני?

אני לא מפנה שאלה זו לרשויות הכיבוש, אלא להנהגה הפוליטית הפלסטינית, שהפקודה שלה שירותי הביטחון הפלסטינים זוממים להחרים נשק מאזרחים פלסטינים המאוימים על ידי עדרי מתנחלים, גם אם הם מחזיקים נשק כדי להגן על עצמם מפני התקפות מתנחלים. לא ליזום שום פעולה נגד אף אחד.

אני לא מתוסכל!
אבל אני אומר שלאזרח הפלסטיני יש את הזכות ליהנות מביטחון וביטחון עבור עצמו, עבור כספו ורכושו. הגורם היחיד שנדרש לספק לו זאת היא הרשות הפלסטינית, שצריכה לעמוד כמחסום בין עדרי המתנחלים לאזרחים הפלסטינים, ולהתעמת עם המתנחלים ולהדוף את התקפותיהם. כאן יש לבסס תפיסה והבנה חדשה של תיאום ביטחוני, כך שתאום זה יוקדש להגנה גם על ביטחונו של האזרח הפלסטיני, באותה מידה שרשויות הביטחון והצבא הישראליות מעוניינות לספק ביטחון לישראלי. אֶזרָח.

המשוואה חייבת להיות ברורה, והיא שחייו של הפלסטיני יקרים לא פחות מחיי הישראלי, ושהשגת ביטחון לישראלים יכולה להתבצע רק על ידי השגת ביטחון לפלסטינים, ושאיש הביטחון הפלסטיני חייב לקחת צד בהשגת ביטחון לעמו, ושזה התפקיד הראשון והעיקרי שיש להשיגו, שימלא אותו, ושהתפקיד הזה מקבל עדיפות על פני כל אג'נדה פוליטית, במיוחד אלו האג'נדות שהוכחו כחסרות פרי.

אני אומר שוב שאני לא כועס, אבל אם מה שאני אומר זה משהו שנראה לחלק בלתי אפשרי, אז לא בלתי אפשרי לדבוק בעקרונות הצדק והשוויון ולא להבחין בין ערך חיי אדם לאחר. בן אדם, או בין צבע דם אדם לדם של בן אדם אחר. השגת צדק ושוויון זה יכולה להיות מושגת רק באמצעות סיום הכיבוש והבסת הגזענות והפשיזם האתני.

[email protected]