ישיבת המזכירים הכלליים בקהיר היא חזרה על מה שהיה קודם, או ניצול ההזדמנות האחרונה..??

במציאות הפלסטינית שלנו, מתרחשים שינויים פנימיים רבים, כמו גם בתוך מדינת הישות, שתחת הממשלה הזו של הימין הקיצוני והפשיזם היהודי הפכה ל"פולשנית ופראית" יותר נגד עמנו הפלסטיני מבחינת מדיניות הסיפוח, התיהדות וטירוף המתנחלים והמעבר שלהם מהתקפות בודדות להתקפות המוניות נגד כפרים ועיירות פלסטיניות, נוהג של שריפה קולקטיבית של בתים, רכוש ויבול, חסימה וסגירת כבישים וניסיונות לשרוף אנשים חיים, כפי שקרה ב חווארה, טורמוסאיה, אום צפא, אוריף ועוד כפרים ועיירות פלסטיניות, וכביטוי לגישה להתהוותם האינטלקטואלית והפוליטית של פושעים אלו, ולא לפעולות פרטניות.

המשתנה החשוב ביותר הוא מדינת הישות המבצעת תוקפנות מסיבית נגד ג'נין ומחנהה, בשלישי ביולי, שלשמה גייסה למעלה מ-1,000 חיילים, 150 כלי רכב וכלי רכב, ומזל"טים, מסוקים ומטוסי קרב, וערבו יחידות צבר. וכוחות מובחרים מ"איגוז", "מגלאן" ו"ימאם" ו"אל-יסאם" במטרה לחסל את כוחות ההתנגדות הפלסטיניים, גדודיה, תצורותיה, מבנים, מבנים ותאי לוחמי ההתנגדות, בזמן שבו ההתנגדות מסלימה את פעולתה ומפתחת את היכולות והיכולות הצבאיות, החימוש והטכנולוגיות שלה, כמו גם את הטקטיקה והטכנולוגיות שלה.

כל ההתגייסות הזו על מנת להסתער על מחנה ששטחו אינו עולה על חצי קמ"ר, ובמהלך יומיים לא הצליחו כוחות הישות וצבאה להתקדם בתוך המחנה ליותר משליש ממנו. על רקע התנגדות עזה, שהדהימה ובלבלה את מנהיגי מדינת הישות, שנאלצו במכות ההתנגדות לסגת מהמחנה, מבלי להשיג את מטרותיה, לא בריסוק ההתנגדות ולא בהשבת כוח ההרתעה, ולא השגת מטרות המבצע הזה, אותו תיארו פרשנים, אנשי תקשורת ומנהיגים רבים של מדינת הישות כתהליך שבא למטרות פוליטיות לנתניהו ובעלי בריתו, והצגה לשרת את הפשיזם היהודי.

כאן לא נדבר ולפרט איך כינתה הישות את מבצע גן ובית, אבל תיאור זה בא בהקשר של דיבור על השינויים המתרחשים במדינת הישות, מבחינת מדיניות הסיפוח, ייהוד ויישוב סכסוכים. .

לגבי הזמנתו של הנשיא עבאס לישיבת המזכירים הכלליים בסוף החודש, לאור התוקפנות האכזרית והברברית נגד ג'נין ומחנהה, אני רוצה לומר כהקדמה לכך, כפי שאמר לנין, "אומללות בפוליטיקה היא היעדר ייצוג של משתנים", וכפי שאומר אנגלס, "פוליטיקה לא נמדדת לפי זמן, אלא לפי משתנים." ואומללות בפוליטיקה היא להשתמש באותם כלים כדי להגיע לתוצאה אחרת.

כדי שכל דיאלוג יצליח ועל החוויות הכושלות שלנו לאור דיאלוגים קודמים, יש לעמוד בדרישות להצלחתו של דיאלוג זה, כי הרעלת האווירה, הסתה, הסתה נגדית, ויכוחים והאשמות כולם גורמים שדוחפים לקראת חוויות כישלון חוזרות כמו בדיאלוגים קודמים, ואולי אחת הדרישות להצלחת הדיאלוג הזה, שאולי היא מהווה את ההזדמנות האחרונה לכל הפלגים בעמנו לעזוב את מנטליות האגו ולהחזיק את האמת המוחלטת, את היושרה של הגישה והבחירה, הצורך לשחרר את כל העצורים על רקע פוליטי, ולעצור כל צורות של מעצרים פוליטיים והתעללות באזרחים, ולשחרר חופש תנועה פוליטי לעמנו, הרחק מכל צורות וגילויי הדמגוגיה. וזריעת מחלוקת בשורות הלאומיות. אולי היה מועיל יותר לערב מגזרים רחבים יותר בישיבה זו, גם אם היא נושאת את קריאתם של המזכירים הכלליים של הסיעות, בהשתתפות בני נוער, נשים ומגזרים עצמאיים.

כדי לא לחזור על חוויות הכישלון הקודמות, ששיקפו את עצמן במציאות הפלסטינית העממית, באיבוד אמון בפלגים ובחוסר רצון מהן, וגם חשפו את המשבר העמוק של המערכת הפוליטית הפלסטינית, אם כי בדרגות שונות, כל הקודם דיאלוגים הסתיימו בהחלטות ובהנחיות, אך הם נותרו תקועים, וחלקם היו תקועים. דיאלוגים אלה נבחנים, מזווית טקטית, על ידי שיפור התנאים למשא ומתן עם מדינת הישות, ומשכון הזכויות הללו לשינוי ממשלות במדינת הישות ובממשלים האמריקאיים. .

לכן מפגש הידברות זה, שיתקיים בסוף החודש בקהיר, שאמור להוות נקודת כניסה חשובה לסיום הפילוג והשבת האחדות הלאומית, ובשטח לטפל בענייני הפנים הפלסטינים, וכיצד לנהל את הסכסוך עם ישות "מתפשטת" ו"פרועה" זו. הצורך לספק עבורה את המרכיבים להצלחה, ולספק ערבויות ליישום התפוקות המוסכמות, לרבות הפסקת העבודה בשלב המעבר של " הסכמי אוסלו", שמשמעותם שלילת ההכרה במדינת ישראל, הפסקה מוחלטת של כל צורות התיאום הביטחוני עם המדינה הכובשת, ויציאה מה"פרוטוקול". פריז כלכלית", וכיסוי המכס המאוחד עם המדינה הכובשת, שחרור עמנו וכלכלתו הלאומית מהתלות בכלכלה הישראלית, הרחבת הריבונות הלאומית על כל השטח הפלסטיני הכבוש, והרחבת סמכות השיפוט המשפטית של מערכת המשפט הפלסטינית, המעמידה את המדינה הכובשת ואת כנופיות המתנחלים ואחרות לפני אחריות משפטית ופוליטית. בהתאם לאמנות בינלאומיות בחסות.

לכן, על בני השיח לחרוג מהרגיל, בכך שלא ישתמשו באותן קלישאות, ביטויים ומינוחים קודמים. שימוש באותם כלים כדי להגיע לתוצאות שונות יוביל בהכרח לכישלון. סוגיית הקישור בין הדיאלוג להסכמה של כמה כוחות על החלטות הלגיטימציה הבינלאומיות כביכול הן כישלון של הדיאלוג והעמקת המשבר, הפרידה והגירושין. בזירה הפלסטינית, וביטוי למצב של "עיוורון" פוליטי וחוסר ייצוג של השינויים המתרחשים בשטח, לאור קיומה של ממשלה ציונית שהרכבה ומרכיביה הם ברובם קיצוניים ופשיסטים, הדוחים לא רק את קיומו של עמנו, אלא אפילו את ההכרה בנו כעם, ואולי את מה שבא לידי ביטוי בשטח. סמוטריץ' הפשיסטי שר הכספים של הישות, חצי שר ביטחון, והאחראי על תיק ההתנחלויות בגדה המערבית, ונוכחותו בהספד של אחד מקדרים של מפלגת "הליכוד" הציונית בצרפת, אמר כי שם אין דבר כזה עם פלסטיני, וזו המצאה בת פחות ממאה שנים.

כישלון הדיאלוג הזה פירושו שהזירה הפלסטינית תיכנס ליותר משברים, חילוקי דעות ומחלוקות, תעמיק את אי שביעות הרצון העממית ואיבוד האמון בפלגים, ותהפוך כל דיאלוג קרוב לחסר תועלת.