שחרור עזה

ההודעה האחרונה של ראש הממשלה בנימין נתניהו על נכונות ממשלתו לתת היתר לפיתוח שדה גז טבעי מול חופי רצועת עזה סיפקה קרן נדירה של תקווה בנוף החברתי, המדיני והביטחוני הסוער באזור. מי שמכיר היטב את הביוגרפיה של נתניהו חייב להיות מאוד אופטימי, מה גם שהמוכנות הזו צורפה באופן בלתי נמנע עם בקשה לערבות ביטחונית, שכבר ידוע לנו שמכילה את כל השדים שניתן להעלות על הדעת בפרטיהם.

עם זאת, הידיעה עצמה מכילה תזכורת הכרחית לגודל ההזדמנויות שהוחמצו בעזה, כמו בפרויקט הלאומי הפלסטיני הכללי, בין אם מבחינת הכנסות המיקום הגיאוגרפי האסטרטגי של הרצועה, או העובדה שהשטחים הפלסטיניים - בניגוד לציפיות - הם אוסף עצום של כישרונות ומשאבי טבע לא מנוצלים. שום דבר לא מונע מעזה להשיג הרבה ממה שהשיגו סינגפור או הונג קונג, אלמלא חוסר היכולת לדמיין חלופות לסכסוך מלבד מיליטריזציה, והגדרה שונה של האופק של הפרויקט הלאומי הפלסטיני, שזז מהפרויקט של המדינות הפלסטיניות והישראליות לפרויקט שתי המדינות בגדה המערבית וברצועת עזה.

הידיעה היא גם אינדיקציה לעיוות רעיון השלום עצמו בצד הישראלי, ותזכורת לשני מחנות השלום משני הצדדים למרחק שמפריד בינינו היום לבין חזונו של ראש ממשלת ישראל ונשיא ישראל המנוח. שמעון פרס, שהימר על שלום המבוסס על אינטרסים כלכליים, פיננסיים וסביבתיים משותפים, ולא על חתימה על אמנות והסכמים על הנייר.

כשלי קואן יו נכנס לתפקידו כראש הממשלה הראשון של סינגפור ב-1959, הוא ירש עיירת דייגים שסבלה מאבטלה קשה וממחסור בדיור. אבל באמצעות תכנון אסטרטגי וראיית עתיד כלכלית, הוא הפך את סינגפור למעצמה פיננסית וחדשנות מוכרת בינלאומית, והפכה אותה לכלכלה מדהימה המונעת על ידי מגזר טכנולוגי משגשג ואחד הנמלים העמוסים ביותר בעולם. זה הושג על ידי השקעה בחינוך, קידום יציבות פוליטית ויצירת סביבה אטרקטיבית להשקעות זרות, המהווה - עבור עזה - תזכורת חדה לכך שעתידו של האזור לא נקבע רק על פי תנאיו הנוכחיים או עברו הסוער, אלא על ידי יכולתו. לחזות עתיד משגשג יותר ולשאוף להשיגו.

גילוי שדה הגז ב-1999 על ידי בריטיש גז, והשפל והשפל של משא ומתן שלום במשך שני עשורים, מצביעים על כמות הזמן והעושר הכלכלי שבוזבז עקב מחזוריות הסכסוך הפלסטיני-ישראלי והפלסטיני- הסכסוך הפלסטיני.

יתרה מכך, משאבי האנוש של עזה הם גם נכס חשוב בלתי מנוצל. המגזר שופע כישרונות צעירים, בעיקר במגזר הטכנולוגי, שסביבם ניתן לבנות את תחילתה של תעשיית טכנולוגיה משולבת, במקום להפוך את המגזר למאגר כוח אדם מוכשר דל המשרת את מגזר הטכנולוגיה בישראל. בהקשר זה, למשל, יוזמותיו של ראש ממשלת ישראל לשעבר נפתלי בנט, המגיע אף הוא מהמגזר הטכנולוגי, בנוסף לתכניות של מגזר הטכנולוגיה הישראלי להכשרת כישרונות פלסטינים, חושפות היבט חשוב במאמץ של ישראל להפיק תועלת מהן. כישרונות אלו להעצמת תעשיית הטכנולוגיה שלה, אל מול המחסור בכשרונות ישראלים, עקב ההגירה לעמק הסיליקון, והצורך הגובר בהרחבת היקף החדשנות והגדלת הכישרונות במגזר שירותי הסייבר, ברמה האזרחית והצבאית. .

אין ספק שההגבלות הנוקשות שהטילה ישראל על עזה, באמתלה של צורכי ביטחון, פגעו קשות בסיכוייה לפיתוח כלכלי ולשגשוג, במיוחד במדיניות הגבלת תנועת אנשים, סחורות ומשאבים בתוך הרצועה ומחוצה לה. , מה שהעלה את שיעורי האבטלה לרמות חריגות, החריף את העוני ופגע בצמיחה של העסקים המקומיים. כמו כן, ההגבלות המוטלות על פיתוח תשתיות וייבוא חומרים חיוניים הובילו להרעה משמעותית בתנאי החיים, לרבות בעיות באספקת מים, תברואה וחשמל המונעות מהמגזר את התנאים הפחות אובייקטיביים הדרושים לבניית מבנה משגשג. וכלכלה בת קיימא.

מנגד, אי אפשר לזלזל באחריותן של הקבוצות החמושות, ובמיוחד חמאס, בחיזוק מצב האומללות בעזה והפיכת הרצועה ממנה נסוגה ישראל ב-2005 לבסיס צבאי לאיראן, על חשבון השלום האזרחי הפלסטיני. ועדיפות הפיתוח הכלכלי של הפלסטינים.

עם זאת, משחק חלוקת האחריות הוא מעגל קסמים שניתן לשבור רק על ידי דימיון עתיד טוב יותר וחתירה כנה אחר התנאים המתאימים לו.

יפן התאוששה מאפר מלחמת העולם השנייה, והפעילה את ההכרה בתבוסתה כדי ליצור תודעה לאומית יפנית חדשה, שסללה את הדרך להפיכתה למעצמה כלכלית עולמית. זה שיעור שאסור לשכוח בראש של האחראים לפרויקט הלאומי הפלסטיני, במקום לחשוף את הפלסטינים להשלכות הקבועות של אי הכרה בחוסר איזון הכוחות לרעתם.

אפשר לומר שההכרה בתבוסה היא הקדמה לעתיד טוב יותר, אצילי לאין ערוך מאשליות הניצחון המאוכזבות שמובילות את הפלסטינים מסבל לאומללות. שום דבר לא מונע מרצועת עזה להפוך, עם מיקומה הגיאוגרפי המועדף, משאבי האנוש העצומים והמשאבים הטבעיים הבלתי מנוצלים שלה, מאזור מוכה מלחמה למרכז כלכלי הדומה לסינגפור או הונג קונג, בתחילה בחזון פלסטיני, ועם ערב-מפרץ- שותפות מצרית.

ההכרזה האחרונה על שדות הגז מול חופי רצועת עזה, ללא קשר לגודלם, היא קריאה לכפר על מדיניות פלסטינית לאומית המתמקדת בפיתוח אנושי וצמיחה כלכלית, כדרך לעתיד טוב יותר, וכחדש יותר. תואר לכבוד הלאומי הפלסטיני.

זהו מבחן ליכולתו של הפלסטיני להגדיר את עניינו מחוץ לתהליך המלחמה. בהסכמה עם "המזרח התיכון"