מסמך הטרנספורמציה והשיקום לעזה לאחר חמאס...פירוק המבנה החברתי והרשתות הוא יעד ישראלי ליום שאחרי המלחמה בעזה

מאז הכרזת מלחמה על עזה, ראש ממשלתה, בנימין נתניהו, הציב שתי מטרות עיקריות: ההכרח בחיסול חמאס ושחרור עצירים ישראלים. בהתאם, הוכרזו כמה יעדים נוספים, כמו הסרת חמאס מהשלטון, הבטחת שקבוצות חמושות בעזה לא יוכלו לאיים שוב על ישראל, והשמדת התשתית והתשתית האזרחית של ההתנגדות הפלסטינית. עם זאת, ככל שהמלחמה נמשכת, נחשפות מטרות נוספות, שישראל פועלת להטיל עליהן בשטח, באמצעות מיקוד הפעולות הצבאיות הגדולות שלה נגד מטרות אזרחיות באמצעות הרס שיטתי ומוחלט של שכונות ומחנות פלסטיניים רבים ברצועת עזה.

כוחות הכיבוש הרסו יותר מ-70% ממבני המגורים באזור, כולל שכונות שלמות בחאן יונס, שכונת שייח' רדואן, אלשוג'עייה, מחנה ג'בליה, ג'בליה אלבלד, העיירה בית חאנון, אל. -Mugraka, וצפון Nuseirat, על פי סטטיסטיקות רבות ממפלגות שונות.

תהליך ההרס השיטתי והמוחלט נופל במסגרת ראייתה של ישראל את היום הבא בעזה, אשר קבוצת חוקרים במרכזי מחקר ואוניברסיטאות ישראליות (מרכז דיין, אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת בר-אילן, מרכז בגין - סאדאת, האוניברסיטה העברית). ירושלים) כתבה על כך במסמך שהחל. זה נחקר בתחילת פברואר 2024 ופורסם בחודש שעבר (יולי) תחת הכותרת "טרנספורמציה ושיקום עזה לאחר חמאס", שם הרס השיטתי שם למטרה לפרק את הרשתות החברתיות ושיבוש המרקם החברתי בו תלויה ההתנגדות הפלסטינית לתשתיותיה, ולאחר מכן בניית שכונות מגורים מאורגנות אלטרנטיביות שאינן מהוות גרעין חברתי ומשפחתי, כפי שהיא המציאות הנוכחית ברצועת עזה. בנוסף, המטרה הנוספת של השמדת המחנות כוללת דחיקת סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטים פלסטינים (אונר"א), המספקת שירותי חינוך ובריאות במחנות אלה ומחוצה להם, כחלק מהמלחמה המוצהרת והמתמשכת נגד זה. ארגון בינלאומי לחסל אותו.

ישראל מאמינה כי מחנות הפליטים מהווים את הבסיס החברתי, הארגוני, המדיני ואפילו האידיאולוגי של תנועת חמאס. המחנות גם הם, לפי המנטליות הישראלית, סביבה שקשה לכפות עליה תמורות אידיאולוגיות או חברתיות. בנוסף, האופי הצפוף והמגוון של המחנות מקשה על ביצוע פעולות מנע נגד "טרור וקיצוניות". העדות הטובה ביותר לכך היא מה שהמליץ במסמך שהוזכר קודם: להרוס את מבנה המחנות מלכתחילה, ולבנות במקומם שכונות מאורגנות, תוך הבטחת תנאי חיים ראויים, אליהם ישובו משפחות עזתיות. זה חל במיוחד על אזור המחנה המרכזי, אך גם על מחנות הפליטים בשאר חלקי רצועת עזה.

הכיבוש פועל להרוס ולפרק את מבנה המשפחה הפלסטינית, באמצעות הרג או עקירה

כשמדברים על רשתות חברתיות בעזה מתכוונים לקשרי משפחה ושבטים, שכונת המגורים, המסגד ותנועות נוער. חשיבותן של רשתות אלו היא בכך שהן מהוות מבנה חברתי ופוליטי בלתי פורמלי היוצר אמון ונאמנות בקרב חבריו ומשרת ישירות את פלגי ההתנגדות הפלסטינית. באמצעות רשתות אלו עשויות סיעות ההתנגדות לגייס כוח אדם ולנהל את ענייניהן האזרחיים והצבאיים באופן שוטף. על בסיס זה פועלת ישראל לפירוק ושיבוש המבנה החברתי והרשתות במהלך המלחמה, על פי המסמך, בחמש שיטות עיקריות:

ראשית: פקודות הפינוי החוזרות ונשנות ועקירת תושבים כפויה לאזורי מחסה זמניים שנקבעו על ידי הצבא הישראלי, מה שמפר את יחסי השכונות שבהם תלויות הרשתות והחלוקה הגיאוגרפית המסורתית של רצועת עזה. משרד זכויות האדם של האו"ם ראה את צווי הפינוי "איומים", שכן הם הוצאו נגד אזרחים, "שרבים מהם נעקרו בכוח מספר פעמים, ונעקרו לאזורים עדים למבצעים צבאיים של הצבא הישראלי ובהם מקרים של הרג ופציעה של תועדו אזרחים".

ישראל מנסה להסית את תושבי רצועת עזה נגד חמאס ולגרום לסכסוכים פנימיים בין משפחות

שנית: הרס בתים, מבני ציבור ותשתיות, המקשה על התושבים לבנות מחדש את הרשתות החברתיות לאחר הקרבות, בהתחשב בכך ששכונות רבות או חלקים מהן נהפכו לבלתי ראויים למגורים.

הנציב העליון של האו"ם לזכויות אדם, וולקר טורק, הצהיר כי מאז סוף אוקטובר 2023 תועדו הרס נרחב והריסה על ידי כוחות הצבא הישראלי של תשתיות אזרחיות ואחרות, לרבות מבני מגורים, בתי ספר ואוניברסיטאות, באזורים שבהם אין לחימה או איפה שאין יותר לחימה. הריסות אלו התרחשו גם בבית חאנון שבצפון עזה, שוג'עייה בעיר עזה ומחנה נוסייראת במרכז עזה.

גם באזורים אחרים דווח על הריסות, עם דיווחים על הרס של כמה מבנים ובלוקי מגורים בחאן יונס. ישראל לא סיפקה סיבות משכנעות להרס הנרחב הזה של תשתיות אזרחיות.

הרס זה של בתים ותשתיות אזרחיות חיוניות אחרות מחמיר את העקירה של קהילות שהתגוררו באזורים אלה לפני הסלמה בפעולות האיבה, ונראה כמכוון או מביא לכך שאזרחים לא יוכלו לחזור לאזורים אלה.

שלישית: הרג של עשרות אלפי תושבי עזה, רובם אזרחים, מה שהוביל לדינמיקה חדשה בכל הרמות: משפחתיות, שבטיות ובין ארגונים. מומחים פסיכולוגיים וסוציאליים אישרו את סכנת המלחמה הישראלית במרקם החברתי ובהתפוררות המשפחה, מה שמצביע על כך שהכיבוש פועל להרוס ולפרק את מבנה המשפחה הפלסטינית, באמצעות הרג או עקירה.

החזון הישראלי טוען שאחד הפתרונות החשובים ביותר לשיקום ושיקום רצועת עזה הוא פירוק הרשתות המקומיות והשירותיות שבשליטת תנועת חמאס.

בעיות בריאותיות ופסיכולוגיות הנובעות מהלחצים על המשפחות בעזה כתוצאה מהמלחמה הזו כבר החלו לצמוח מאות אלפי משפחות התפרקו והתמוטטו, כפי שציינו פסיכולוג ועובד סוציאלי מעזה.

כמו כן, אלפים אינם יודעים דבר על בניהם, אחיותיהם או קרוביהם. המלחמה האכזרית שמנהלת ישראל נגד תושבי עזה גרמה למשפחות שלא היו מסוגלות לתקשר ביניהן, והדגישה שלמצב חסרי הבית תהיה השפעה פסיכולוגית שלילית בטווח הארוך והבינוני. יש משפחות שלא יכולות לתקשר ביניהן במשך תקופות ארוכות, ויש כאלה שלא יודעים דבר על קרוביהם או משפחתם מתחילת המלחמה, ומציינים ש"המלחמה תייצר אלפי נעדרים", כלומר על מה ישראל עובדת כחלק ממטרה שלה לפרק את הרשתות וההרכב החברתי של תושבי רצועת עזה.

רביעית: החלשת יכולתו של חמאס לשמור על שליטה ביטחונית אזרחית מרכזית ומקומית, ופיזור מבניו בשטח ופיזורם לאזורים שונים. דוגמה אחת היא מה שישראל עשתה ועושה במהלך המלחמה על ידי תקשורת עם כמה שבטים כדי לשתף פעולה בפרויקטים הניסיוניים שלה כדי למצוא אלטרנטיבה לחמאס, במסגרת תוכנית מחושבת היטב לפירוק החברה הפלסטינית.

לדברי האלוף בדימוס גיורא איילנד, לשעבר ראש המועצה לביטחון לאומי ויועץ לממשלה הנוכחית, בטור הקבוע שלו בעיתון הישראלי "ידיעות אחרונות" ב-29 באוקטובר 2023, קרא איילנד בישראל לגרום "לא רק להרס במדינה. העיר עזה, אבל קטסטרופה הומניטרית וכאוס ממשלתי מוחלט [רק התרחיש הזה - הרס מוחלט של כל המערכות בעזה וסבל נואש], לדעתו, "ישיג ניצחון". ב-19 בנובמבר של אותה שנה הוא הפציר בממשלה להמשיך במצור על רצועת עזה, והדגיש כי "מגיפות קשות בדרום רצועת עזה יקרבו את הניצחון ויפחיתו את מספר חללי צה"ל".

חמישית: יצירת משבר הומניטרי ורעב המובילים לגילויי כאוס, כמו ביזת מזון וסיוע הומניטרי, וסכסוכים אלימים בין קהילה ומשפחה. כל זה הוביל למשבר הומניטרי עמוק ולרעב, שגרם לכאוס נרחב בחברה, כמו ביזת מזון וסיוע הומניטרי, וסכסוכים קהילתיים ומשפחתיים.

המנהל לענייני ישראל ופלסטין בארגון Human Rights Watch, עומר שכר, הצהיר כי ישראל מונעת מזון ומים מאזרחים כבר יותר מחודשיים, "מדיניות שנדחקה או נתמכת על ידי בכירים ישראלים ואשר משקפת את הכוונה להרעיב אזרחים. כשיטת מלחמה". ישראל הטילה מצור, שמאז לא הקלה אותו במידה מספקת. יש לכך סיבות רבות, ביניהן ניסיון להסית את תושבי רצועת עזה נגד תנועת חמאס ולגרום לסכסוכים פנימיים בקרב משפחות.

אם ישראל תצליח להשיג התפוררות חברתית בעזה, היא עשויה לשמש לה גם מודל לגדה המערבית.

אנו מסיקים כי החזון הישראלי טוען כי אחד הפתרונות החשובים ביותר לשיקום ושיקום רצועת עזה הוא פירוק הרשתות המקומיות והשירותיות שבשליטת תנועת חמאס, ומציאת חלופה המונעת את החזרה של הרשתות החברתיות והשירותיות. נוכחות מבנית פוליטית שלו ושל שאר סיעות ההתנגדות הפלסטינית. חתירה להשיג פיזור גיאוגרפי גדול ככל האפשר של מבני משפחה חופפים בתהליך היישוב מחדש שיתרחש לאחר המלחמה. הפיזור הזה יקשה על התנועה להתבסס מחדש ברשתות המסורתיות עליהן הסתמכה לפני המלחמה, לפי המסמך הישראלי.

המסמך הישראלי מניח גם כי בעקבות קרבות, הרשתות החברתיות יבקשו להתארגן מחדש בצורה דינמית יותר, והתושבים יבקשו לחזור לסביבתם הקודמת ולבנות מחדש את חייהם. ההנחה היא שחמאס יפעל לחידוש המנגנונים והרשתות שלו. לכן, שיבוש המערכת החברתית חשוב מאוד אם רעיון הפירוק יצליח, ייווצר סדר חברתי חדש בעזה ותיווצר תשתית לצמיחתה של חברה מתונה ולא אלימה הפירוק נכשל, עזה תדרדר לכאוס שיוליד כוחות אלימים מתוך חמאס או ארגונים חדשים אחרים.

עוד אפשר לומר שממשלת ישראל עצמה טרם גיבשה או הכריזה על תוכנית ליום המחרת. עם זאת, אם ברצוננו לקבל אינדיקציה טובה לחשיבה הישראלית, נוכל להתבונן במסמך זה ובדו"חות שהוציאו מרכזי מחקר וגופים מדיניים וצבאיים לשעבר, ולוודא שמקבלי ההחלטות מיישמים את התוכנית עד תום. ישראל מניחה את התבוסה המוחלטת של ההתנגדות בעזה ואת הכפפת הרצועה לשלטון הכיבוש ולשליטתו, ומתמודדת בהתאם לתרחיש, תוכניות, מטרות ואמצעים של יום המחרת.

לבסוף, יש להפנות את תשומת הלב לכך שכדי שהתוכניות שאתה מזכיר יצליחו, ההנחה היא כי יהיה צורך בכיבוש ישיר וארוך טווח של רצועת עזה, ואם ישראל תצליח להגיע לפירוק חברתי בעזה. , היא עשויה לשמש אותה גם כמודל לגדה המערבית.

אבל המסמך שישראל מיישמת ומשווקת את המלצותיו לעולם אינו מכיר את אופיו של העם הפלסטיני ואת המבנה החברתי והדתי השמרני שלו, המבוסס על סולידריות, סולידריות, חיבוק יתומים, אלמנות, פצועים ושכולים. איתנותה של החברה בכל פעם אחרי מלחמות קודמות על עזה. גם אם מבנה זה יפורק באזורים ספציפיים, ושכונות ומחנות יימחקו ויהרסו באופן שיטתי, ייווצרו מבנים חברתיים חדשים, מהר יותר ממה שישראל, מתכנניה וחוקרים מצפים, שנולדו מתוך רחם הכאב, ומתוך ההריסות. , בחיפוש אחר חיים והצלה מהכיבוש המושרשים בהיסטוריה הפלסטינית מהפכות והתקוממויות עוקבות היו תמיד דוגמה חיה לתרבות של התקוממות ושאיפה לחירות.