הגיע הזמן לעסקה?

לאחר שבועיים תמימים של קיפאון, התרחבו הדיבורים על עסקת חליפין, המעניקה מרחב של רוגע ועשויה להביא לעצירת התוקפנות הישראלית ברצועת עזה לתקופה ארוכה יותר מאשר בדיון בסבבים הקודמים.

אתמול התקיימה פגישת פסגה בפריז בנוכחות ויליאם ברנס, ראש ה-CIA, ראש ממשלת קטאר מוחמד בן עבדול רחמן אל תאני וראש המוסד דיוויד ברנע השלושה הסכימו, בתיאום עם מצרים, לחדש את ההזמנה עקרונית לקיים מושב חדש של דיונים בבירת קטאר, דוחא, והנשיא חזר לישראל ממתין להחלטות מושב הקבינט המלחמתי והקבינט המדיני והביטחוני ביום ראשון בערב כדי לברר זאת. האמת על נטיותיה של ישראל לקראת העסקה, גם אם הפעם הן רציניות, או שהן רק הצהרות כדי להקל על הלחצים שהיא מתמודדת איתה, במיוחד לאור ההחלטה האחרונה של בית הדין הבינלאומי לצדק.

לפי מה שקרה בפסגת פריז החדשה, ישראל מציעה דרך חדשה למשא ומתן, אך תגובת ההתנגדות ברורה וכנה שהצעת עסקת החילופים אושרה בעבר על ידי חמאס, ולכן אין צורך בנתיב חדש, ולכן העניין הישראלי הזה בעסקת חליפין עשוי להיות בשלב זה כדי לתת לו את הזמן שהוא מחפש כדי להתחמק מהחלטת בית הדין הבינלאומי, ולפיכך היכן הערבויות שניתן לספק לגבי קבלת רעיונות חדשים. ?

מה שנדרש בשלב זה, אם יש כוונות ישראליות אמיתיות, הוא שתצא לפועל החלטת בית המשפט להפסיק את התוקפנות נגד רפיח ולהסיג את הצבא הישראלי מכל חלקי הנפה, ובראש ובראשונה פתיחת הרפיח. מעבר כדי להביא סיוע הומניטרי ולאפשר לאזרחים לנסוע הלוך ושוב, במיוחד לחולים ופצועים.

אי אפשר לסמוך על ההצעות הישראליות, על סמך כל הניסיון הקודם של ממשלת הכיבוש, אבל זה לא מונע בשלב זה לצאת לדוחא או לקהיר לקיים דיונים נוספים על מנת להגיע לעסקה שתסיים את התוקפנות, שהיא המטרה החשובה ביותר בשלב זה, ומה שכולם מחפשים, עם נקודות מבט לגבי איך להגיע למטרה, אבל הגישות של מצרים, ארצות הברית, קטאר וההתנגדות הן רציניות, ממתינות לצעדים מעשיים מצד ישראל ניתן לומר לנוכח המהלכים הללו שהגיע הזמן לעסקת החליפין, או שמא ישראל תמשיך לתמרן את כל מהלך המלחמה בהתאם לאינטרסים שלה?