בנוכחות הסצנה הפלסטינית

על מה מהמר הכיבוש הישראלי כשהוא ממשיך בפשעיו ושופך את דמם של הפלסטינים, למרות העובדה שהמצב נשלט על ידי אהדה בינלאומית עממית ורשמית גוברת לעניין הפלסטיני? כאן יש צורך להסתכל על מספר גורמים או אלמנטים שהעיסוק מהמר עליהם כי הוא מרגיע לגביו, כולל:
היסוד הראשון מיוצג על ידי הלחץ האמריקני השקרי, שכן הצד הישראלי מבין שמדובר בבועת אוויר מול האסטרטגיה האמריקנית שנקבעה לראות בביטחון ישראל קו אדום. לכן, הצד הישראלי מובטח בהיבט זה ומכל השלכות כתוצאה מהתוקפנות הבוטה שלו נגד עמנו הפלסטיני וכתוצאה מהקרב על רפיח בפרט, ולכן הצד נרגע גם על כל הסלמה בצפון פלסטין הכבושה על ידי ציר ההתנגדות, אמריקה והמערב יהיו נוכחים בזירת האירועים בעוצמה, ואנו נרגעים גם מבחינת הקרב החריף שמתחולל בזירה הבינלאומית באו"ם ובבתי המשפט הבינלאומיים בשל ההטיה של אמריקה וחלק ממדינות המערב כלפיה, בידיעה שאנחנו כבר רואים ורואים שינוי בעמדות של כמה מדינות, או אפילו רבות מהן, לטובת המטרה הלאומית שלנו, וכאן בפרט ניכרת שלמות הסצנה הפלסטינית למרות הניסיונות לעוות אותה.
באשר ליסוד האחר, זה קשור למדינות השכנות או לכיתור ולאזור, ובפרט לעמדה המצרית, המיוצגת בהצהרות מצריות עוקבות דרך כלי התקשורת, ולא אטען כאן שהן עולות רמה של איום ישיר, שכן האירועים האחרונים לאחר ה-7 באוקטובר חשפו את הנסיגה המצרית ואת נסיגתה של האחרונה מתפקידה כאחות. זהו מאפיין מרכזי של מדינות ערב והמופנמות שלהן, וההסתגרות העצמית הזו היא המאפיין הבולט שלה , עם ממד לאומי צר המיוצגת על ידי מצרים תחילה, וזה מה שאושר והצביע לאחרונה על ידי שר ההגנה המצרי, מוחמד זכי, במהלך אימונים של הארמייה המצרית השנייה, אשר הועבר על ידי דובר החמוש המצרי. כוחות, שם הצהיר באומרו כי הכוחות המזוינים המצריים מסוגלים להתמודד עם כל האתגרים המוטלים עליהם, הוא הוסיף כי למדינה המצרית יש קבועים שהיא לא סוטה מהם ואינה נוקטת צד אלא למען האינטרס של "הביטחון הלאומי המצרי. ”
לכן, אנו רואים שהבמה צריכה להתייחס ברצינות לעמדת מצרים עד כה, בין אם היא לאומנית, ערבית או פטריוטית, אינה מספקת לרבים, במיוחד לאחר השליטה הישראלית במעבר רפיח, בידיעה שעמדתה היא. לא להתעסק עד כאן... הצד הישראלי רואה עמדה חיובית, אך היא אינה מתקדמת, שכן עליו לסדר מחדש את יחסיו עם הכיבוש, ומה שתקף לגביה חל גם על כל מדינות ערב שלנו שיש להן יחסים עם הכיבוש, וזה מה שהנשיא הפלסטיני ציין לאחרונה בפסגת בחריין.
הגורם או היסוד השלישי הוא חוסר יכולתה של המערכת הבינלאומית לבלום את הכיבוש ואי יכולתם להכפיף אותו לציות לחוקים הבינלאומיים מחד גיסא, ומאידך גיסא ההטיה של מספר מדינות מערביות משפיעות כלפיו.
היסוד הרביעי הוא שבריריות העמדה הערבית והאסלאמית בכלל, שטרם היווה גורם לחץ רציני לשים קץ לסבלו של העם הפלסטיני, מכמה שיקולים, ביניהם: השוני ביניהם באי יכולתם לזהות את האויב המרכזי של העם הפלסטיני. האומה, ובפרט כאן אנו מוצאים שלכל אחד מהם יש את החישובים שלו איך יסתיים העניין ולטובת מי.
לקרב רפיח יש כמה מטרות שהכיבוש שואף להשיג, המסוכמים בהשגת ניצחון מוחלט, כפי שהוא אומר מטרות אלו כוללות את הדברים הבאים:
חיסול ופירוק ארבעת החטיבות של תנועת ההתנגדות האסלאמית חמאס, שחלק מהעם הפלסטיני מחשיב כיום כחיל החלוץ של תנועות ההתנגדות הפלסטיניות המאמצות את גישת ההתנגדות המזוינת כגישה תנועתית רשמית כללית, ובנוסף לכך, חזרה האסירים הישראלים, גם אם הם היו גופות חסרות חיים, וחיסול מנהיגי ההתנגדות על ידי מעצרם או חיסולם פיזית, ומיקום מחדש והקמת רצועת עזה חדשה מתוך תחמושת זו אחת המטרות והנושאים החשובים ביותר שהכיבוש מהמר על ידי משחק על גורם הזמן, לגבי אילו נקודות מבט שונות ולטובת מי זה במקור. כאן יש לציין כי רצועת עזה נטולת מפעלים ומעבדות צבאיות שיכולות לייצר את כמות התחמושת הנדרשת היא גזרה נצורה ולאחרונה נשלטה ומעבר רפיח נכבש ציר פילדלפיה על מנת להדק את החבל על אנשי הרצועה ועל ההתנגדות בפרט, על ידי ניתוק כל האספקה אליו, המטרה הסופית שהכיבוש מבקש להשיג היא להרוס את אמצעי החיים במדינה. רצועת עזה במטרה לדחוף את הפלסטינים לעלות מרצון, ולמעשה זו נחשבת לגישה ותוכנית שהכיבוש ביקש להשיג זה מכבר.

לגבי הניצחון המוחלט לכאורה, הוא לא יושג עבורם, לפי מה שרואים משקיפים רבים, וצפון עזה וההתנגדות המחודשת שלו הם העדות הטובה ביותר לכך, בנוסף לעובדה שיש מי שסבור שיש בעזה לא נשאר לבד. אנו מצביעים כאן על עניין חשוב ביותר, שהוא הסלמה של פעולות ההתנגדות בצפון פלסטין, הנחשבת להבדל האסטרטגי במשוואה לאחר האיתנות של העם הפלסטיני ברצועת עזה, והנה תמונת המוצקות והלכידות. בין מרכיבי ציר ההתנגדות, ואנחנו גם מציינים כאן שהתנאים המגובשים של היום לא היו קיימים של הארגון לשחרור פלסטין בשנות ה-70 וה-80, כאשר הוא נלחם לבדו ובתנאים מצומצמים ונצורים, למרות שהיו. כוחות נוספים שלחמו לצדו, אך המאפיין של אותו שלב התאפיין בפיצול ובפיצול, בנוסף לכך שכוחות המהפכה הפלסטינית לא היו על אדמתה ובקרב אנשיה.
באשר להסלמה שאנו רואים בצפון פלסטין הכבושה, היא באה כתוצאה מלחץ להפחית את הלחץ על ההתנגדות בעזה מחד, ומאידך להפעיל לחץ על כל המשפיעים בזירה כדי להגיע להפסקת אש קבועה בהתאם לחזון חזית ההתנגדות. עצם העניין הזה הוא מה שמפחיד אנשים רבים, שכן הוא נחשב לניצחון של ההתנגדות על ידי שבירת מוחלטת של כוח ההרתעה של הכיבוש והציר שלו, שסופרים ואנליטיקאים רבים מאמינים שכבר נשבר ונשחק על פי החזון של ה ציר ההתנגדות, שבריריותו התגלתה בחוסר יכולתו לנהל מלחמה ממשית ביותר מחזית אחת וללא תמיכה מערבית ישירה. ההיפך מכך הוא מה שכוחות ההתנגדות חוששים, שכן היא נושאת בתוכה את שבירת כל התנגדות, ודיכוי ועיוות של רעיון ותפיסת ההתנגדות בתודעה ובמצפון הערבי והאסלאמי. לכן, סביר להניח שהדברים יתקדמו לקראת עוד ועוד הסלמה, ומכאן אנו מייעצים לכל אדם שרוצה לבנות תפקיד ספציפי לקחת את הנתונים הנ"ל ולהתחשב בהם, כי המצב הזה הפך להיות בר קיימא ו לפיכך, עלינו לעצור ולפתח חזון כיצד להתמודד עם האירועים מכמה היבטים.
תפיסות עתידיות נשארות שונות זו מזו, שכן כולם מסתכלים על הסצנה ועל השתלשלות האירועים מזווית אחרת יש מי שמסתכל בצורה פסימית, ויש מי אופטימי, ולמרות עומק הפצעים הם רואים את. סצנה מנקודת המבט של הכיבוש הנע לעבר תבוסה בכוחות עצמו. האירועים נותרו כפופים לספקולציות, לרבות קישור המצב בישות הכיבוש לדמותו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, ואחרים רואים את העניין כקשור למערכת שלמה ומשולבת, אך אם הוא מיוצג על ידי איש נתניהו ו היציאה שלו מהטקסט והפגיעה והמטרידה של מדיניות החוץ האמריקאית, האם תבחר באחרונה ספציפית, שירותי הביטחון החשאיים שלה הם האדם של נתניהו, או שהם יבחרו את הישות הישראלית לאחר שיבצעו השוואה ביניהם? שאלה לגיטימית: האם תקרית ג'ון קנדי תחזור על עצמה, או שמא תפיסה זו היא רק חלום צינור, בהתחשב בכך שהמצב כולו מנוהל, מנוהל וממומן על ידי הממשל האמריקאי כרצונו?
--------------------
המטרה הסופית שהכיבוש שואף להשיג היא השמדת אמצעי החיים ברצועת עזה כדי לדחוף את הפלסטינים לעלות מרצון, וזו נחשבת לגישה ותוכנית שהכיבוש תמיד ביקש להשיג.