במשך יותר משני עשורים, אני עובד בהנחייתי: "הו אלוהים, תן לנו ידע מועיל, פרנסה טובה ועבודה מקובלת". קיבלתי הזמנה מאחד מראשי מועצות ההורים באחד מבתי הספר הפרטיים היוקרתיים בירושלים, להיפגש עם תערובת של תלמידים בני נוער ומדגם של הורים.
נכנסתי לבית הספר והתרשמתי מצוות בית הספר בהתמודדותם החיובית עם התלמידים, שכן האב התייחס לבנו/בתו מה ששימח אותי שהצוות הזה הבין את הנסיבות המיוחדות של בני נוער, במיוחד בשלב קריטי זה של החיים , גיל ההתבגרות, ובנסיבות כל כך קשות.
כרגיל, אני נמנע, עד כמה שאפשר, מלהתחיל לתת הרצאות תיאורטיות או לתת עצות והכוונה, כאילו מי שמולי ביצע טעויות, ואני רק אחד מתלמידיו של לוקמן. אני תמיד משתמש בשיטה האינטראקטיבית המשתפת עם הקהל, שואל אותם: איך אתה מרגיש הבוקר?
נדהמתי כשהתשובות היו כדלקמן:
– אני מרגיש עצוב ומפחד, מתבייש במה שקורה סביבנו בלי להזיז כלום ורק צועק ומייבב.
- אני מרגיש כועס ועצבני, מה שעלול להוביל אותי להתנהגויות מסוכנות שמזיקות לאחרים, כמו בריונות באחרים, או אפילו ביצוע פגיעה עצמית.
- אני מרגיש לא מסוגל להתרכז, לשים לב, או אפילו להקשיב במקרה הטוב, אני רק מקשיב.
- אני מרגיש מתח וחרדה מתמידים, מלווים בכאב פיזי (כאבי בטן, כאבי ראש, דופק מהיר, במיוחד כששמעתי חדשות עצובות שהגיעו ממקומות שונים ביקום - הרג, עקירה, הריסה, מעצר, פציעה, דיכאון כלכלי -) .
- אני מרגיש מאוד מבודד, עד כדי מופנמות, ואין לי יותר את המוטיבציה לקיים אינטראקציה עם החברים הכי טובים שלי ואפילו עם בני המשפחה שלי, מה שמאלץ אותי תמיד לפנות לרשתות חברתיות, שהפכו עבורי למקור התמכרות .
- אני מרגיש אשם ומבולבל, כי כל צרכי החיים עומדים לרשותי, בעוד שאחרים צמאים לטיפת מים או לפת אוכל.
ברגע ששמעתי ולמדתי על התחושות הללו, נזכרתי במה שלמדתי במהלך מגיפת הקורונה, ואת המלחמות, הלחימה והאלימות המזוינת שבאו בעקבותיה, אז כתבתי ודיברתי עליהם ופרסמתי אותם בכלי תקשורת שונים. הסיכום הוא שאנו מתמודדים עם מחלות פסיכולוגיות שונות, בעלות מאפיינים, מקורות והשלכות פסיכולוגיות, רגשיות והתנהגותיות שונות.
באשר למקורות השונים, הם מתחילים מהבית, שכן ישנה סתירה בתפקידי ההורים וחוסר היכולת להגיע למכנה משותף לגבי פרשנות וטיפול בהתנהגות חריגה של ילדים, לכל אחד יש ראייה משלו מתקשה מכך, עקב הבדלים תרבותיים או אידיאולוגיים, או התנסויות קודמות, מבלי להזניח את התגובות או מצבם הפיזי או פרנסתם של ההורים, מה שמוביל להיעדר אווירת דיאלוג אינטראקטיבית בתוך המשפחה, שאינה מאפשרת לילד. לבטא את רגשותיו מלכתחילה, וברגע שהתנהגויות כאלה מחמירות, שני ההורים קופצים לשחק את תפקיד המחנך המדכא או את תפקיד המעמיד פנים של הדמוקרט והמטופל, מבלי שכל אחד מהם יבין שהילד כבר לא בור, שכן הוא מודע לחלוטין לכל מה שקורה סביבו מימיו הראשונים, אפילו לפני הילדות המוקדמת.
חלק מההורים נוטים להתעלם/להתעלם מסימנים התנהגותיים חריגים המופיעים אצל ילדם, בהתחשב בכך שהם חולפים או שהם מוחזקים על ידי השטן, ואין צורך להתייעץ עם פסיכולוג שכן הדבר מגיע לסטיגמה חברתית שבה החברה רואה פגם או פגיעה במשפחה ובמוניטין שלה, עקב חוסר מודעות ותרבות הורים צריכים לדעת איך להתמודד עם הילד במצב כזה.
אלימות במשפחה ובמשפחה מהווה את אחד הגורמים החמורים ביותר לירידה ביציבות הפסיכולוגית של הפרט והמשפחה, המאיימת על היעדר הזדמנויות לשלום אזרחי.
מקור נוסף להתפרצות של מחלות התנהגות כאלה טמון בלחימה מסיבות פוליטיות ומה שמתוארות בדרך כלל כמלחמות הרסניות, כמו אלו שאנו עדים לה במציאות המרה שלנו. ראוי לציין כאן שההשלכות הפסיכולוגיות על בני נוער אינן מוגבלות לצד אחד של המלחמות הללו, מה שמזין את עוצמת הקנאות האינטלקטואלית, הדתית והלאומית, ובכך את המשך מעגל האלימות וצמיחת רגשות השנאה, ההסתה וההסתה. בורות של האחר (שהיא המקור לכל נגע), שהיא לא מפנה מקום לראות את הצד השני כבן אדם שיש לו את הזכות להתקיים ולחיות, כלומר, לא להכיר באנושיות של הצד השני.
כך נמשכות ומתפשטות תחושות העצב, החרדה המתמדת והפחד מהעתיד ומהאחר, מה שמוביל להתחלה של חשיבה להיפטר מהאחר ואף להשמדתו. סוג כזה של אלטרנטיבה זמינה היא תוצאה של בורות והסתה מוגזמת החורגת מכל הערכים והמוסר, ואפילו מה שנאמר בכל הדתות האלוהיות לגבי חתירה לדכא כעס, סליחה כשאפשר, והימנעות מרכילות, לעג ו הֲסָתָה.
כדי להתחיל בפירוק, להקל על חומרת הפרעות ההתנהגות הללו ולשנות אותן, יש צורך:
- אימוץ גישה של מחקר והידברות שמטרתה לצאת ממעגל הבידוד בממגורת הבורות וההכחשה של האחר וחוזרת כל הזמן: אני יודע את ההכרח להודות בקיומם של כל הצדדים מבלי לפגוע בזכויותיהם.
הדבר בא באמצעות חזרה ממשית לתורת אמונתנו הדתית, מבלי להכחיש או לנצל את האמור באמונות דתיות אחרות.
- הקפדה מלאה שלא להבדיל בין מחשבה לבין תרגול בפועל, דבר שניכר בהתנהגותנו ובגישתנו לחיים.
- ההכרח לפתח ולהרחיב את המודעות והתרבות שלנו לגבי חשיבותה ותפקידה של בריאות הנפש בהגברת יציבות הפרט והשלום האזרחי, בדרך להשגת הפיתוח הרצוי והשגת יעדים לאומיים נעלים.
- יצירת הזדמנויות רבות יותר לאינטראקציה חברתית ופעילות גופנית רוחנית, נפשית וגופנית, למתבגרים ואף למשפחות שלמות, על מנת להגביר את ההזדמנויות להכיר אחרים: רגשותיהם, פחדיהם ושאיפותיהם, ובכך לדעת את המניעים להתנהגותם. .
- ישנו הכרח עצום לא לברוח מהמציאות, אלא להעמיד אותה מול כל החוכמה, הידע, הידע והתרבות שיש לנו, תוך שימוש בחוויותינו וחוויותינו, ואפילו בחוויות ובחוויות של אחרים המועילים. לנו, ואשר אינם סותרים את תורתנו הסובלנית של אמונתנו ושאיפותינו, כל זאת כדי שנוכל להבין את הסובבים אותנו.
אלימות במשפחה ובמשפחה מהווה את אחד הגורמים החמורים ביותר לירידה ביציבות הפסיכולוגית של הפרט והמשפחה, המאיימת על היעדר הזדמנויות לשלום אזרחי.
شارك برأيك
הקשבתי, צפיתי, למדתי והשתכנעתי