מי הפר את אמנת האו"ם?

שגריר המושבה הישראלית קרע את אמנת האומות המאוחדות מול העצרת הכללית, בתגובה לפרויקט להעניק לארץ ישראל מדינה כחברה מלאה, במקום חברות משקיפה בה.

גלעד ארדן קרע את מגילת האומות המאוחדות בדחייה, מחאה וכעס נגד פלסטין שתופסת בהדרגה את מקומה, בתפקיד הראוי על חשבון המושבה, שלא עמדה באף אחת מהחלטות האומות המאוחדות, החל מהתנאים קבלת חברותה במוסד הבינלאומי בהתאם להחלטה 273 שניתנה ב-11 במאי 1949. .

לפני שאציג את התנאים לקבלה, נעצור בדמותו של השגריר עצמו. הוא נולד באשקלון ב-1970 ואנשיה גורשו מחוץ לארץ ישראל. הוא חבר במפלגת הליכוד למסור את גופות לוחמי החירות הפלסטינים למשפחותיהם אם הם היו מסוגלים לבצע פעולות נגד הישראלים הטיעון שלו לכך הוא שמשפחות פלסטיניות הפכו את הלוויות ילדיהם המעונים להפגנות נגד המושבה, וכינו אותם "הפגנות הסתה במושבה". בעד הטרור והאדרתו", וממשלת המושבה אישרה את הצעתו והיא יצאה לפועל.

ב-4 במרץ 1949 קיבלה מועצת הביטחון את החלטה מס' 69, הנושאת המלצה לעצרת הכללית של האומות המאוחדות, וזה מה שקרה בפועל כאשר העצרת הכללית אישרה את המלצת מועצת הביטחון ב-11 במאי 1949 לקבל את בקשת המושבה בתור מדינה חברה תחת מספר 273.

העצרת הכללית קיבלה ללא סייג את ההתחייבויות הכלולות במגילת האומות המאוחדות על ידי "ישראל הקולוניאלית" ואת התחייבותה לכבד זאת, ובהתייחס לשתי החלטותיה שניתנו על ידי העצרת הכללית המעידות על זכויות העם הפלסטיני, אשר הם:

1- החלטת חלוקה ופתרון שתי מדינות מס' 181 שניתנה ב-29 בנובמבר 1947.

2- החלטה מס' 194 שניתנה ב-11 בדצמבר 1948, הכוללת את זכותם של פליטים פלסטינים לשוב לערים ולכפרים מהם גורשו, ולהחזיר את רכושם בהן, מהן ועליהן.

בהחלטה נאמר: בעקבות ההצהרות וההבהרות שפרסם נציג ממשלת המושבה בפני הוועדה המדינית הזמנית דאז, בנוגע ליישום שתי ההחלטות הנ"ל, הוחלט לקבל את המושבה כחברה באו"ם.

השאלה היסודית שתמיד יש לזכור, בנוגע להתנהגות ולנוהגים של המושבה הישראלית, היא: האם היא הוציאה משהו המעיד על קבלתה את שתי החלטות האומות המאוחדות: 1- ההחלטה לחלק את פלסטין 181 לשתי מדינות, 2- ההחלטה לחלק את פלסטין 181 לשתי מדינות. פתרון זכותם של הפליטים לחזור לבתיהם שמהם נעקרו ומהם נעקרו?

המאבק הפלסטיני משיג צעדים הדרגתיים בדרך הארוכה, הדרך לחופש פלסטין, השבת זכויותיהם המלאות של אנשיה לשיבה ולעצמאות, והסרת כל גילויי העוול שפקד אותם, סבל ונמשך. להתמודד, והנה החלטת העצרת הכללית ברוב של 143 מדינות מתוך 193 שהסכימו לקבל את פלסטין כמדינה חברה מלאה באו"ם, ורק 9 מדינות הצביעו נגדה והתנגדו לה, מה שממחיש מידת ההטיה של מדינות העולם כלפי צדק לעם הפלסטיני, ובידודה של המושבה הישראלית, שעדיין נמצאת עמוק בהקצנה, בהתנהגותה ובכיבוש והקולוניזציה של פלסטין.

הפלסטינים נוקטים צעדים הדרגתיים ומצטברים לקראת החזרת מולדתם הנבזזה, הגנובה והמותקפת בדרך, הם משלמים מחירים כבדים בחייהם, בנפשם, בדמם וברכושם, כמו העמים שקדמו להם, ללא קורבנות לא ישיגו את המגיע להם מבחינת חופש, עצמאות וסיום תקופת הדיכוי.

אלג'יריה היא מדינה אחים כדוגמה, עם מיליון וחצי אנוסים, משוחררים לאחר 132 שנות קולוניאליזם צרפתי.