מאז הקמתה של ישראל על חשבון העם הפלסטיני, יש דעות נחרצות שאומרות שזו מדינה שלא תחזיק מעמד זמן רב ותיעלם במוקדם או במאוחר זה לא התגשמות של נבואות, מיתוסים, או סוג של עתידות, אלא משום שזוהי ישות מתנחלת-קולוניאלית מוזרה הנטועה באזור שמשתמשת באפרטהייד ובכיבוש צבאי וברצח עם וכל מיני פשעים וטרור, ומשום שזה היה ועודנו חלק וכלי אורגני בשירות. הפרויקט הקולוניאלי העולמי שמטרתו להשאיר את האזור הערבי שבוי בתלות, בפיגור ובפיצול כדי להבטיח את המשך השליטה הקולוניאלית, והדבר מופיע בעובדה שישראל הייתה הבסיס המתקדם לקולוניאליזם והשוטר המטיל משמעת בכל מדינה או מפלגה. מנסה לשנות את המציאות הפוליטית, הכלכלית והצבאית באזור.
בהקשר זה, שמנו את השתתפותה של ישראל במלחמת סואץ ב-1956, את התוקפנות של 1967, את הפלישה ללבנון ב-1982 ו-2006 ואת ההתקפה על הכור הגרעיני העיראקי, בנוסף להתנקשויות ולתקיפות המתמשכות בלבנון, סוריה. ואיראן, והרדיפה של מדענים ערבים ופקיסטנים והאיראנים.
אילן פפה: סוף הפרויקט הציוני החל, ודור יהודי צעיר תומך בפלסטין.
הדיבורים על פטירת ישראל או התמוטטות הפרויקט הציוני לא היו מוגבלים רק לאויביה של ישראל, הם נפוצו אפילו בקרב ציונים פוליטיים ואנשי דת יהודים לא נדיר לשמוע על הערכות מהם שישראל תיעלם לפניה מגיע לגיל שמונים או מאה.
מה שחשוב לנו במלאת שבעים ושש שנים לנכבה הוא להתמקד ברצינות ובריאליזם של רעיון פטירתה של ישראל, או במה שההיסטוריון הישראלי המפורסם אילן פפה כינה תחילתו של סופו של הפרויקט הציוני.
פפה סבור שהסיום הזה נובע מכמה סיבות, ביניהן: מלחמת האזרחים בין דתיים לחילונים שישראל הייתה עדה לה לפני ה-7 באוקטובר, ואשר בהכרח תחודש בהמשך; התמיכה העולמית חסרת התקדים בעניין הפלסטיני, והתפשטות התיאור של ישראל בעולם כמדינת כיבוש ואפרטהייד וביצוע פשעים נגד הפלסטינים. חוסר היכולת של הצבא הישראלי להגן על הישראלים, כפי שהוכח מאז ה-7 באוקטובר ועד כה; נראה כי היא אינה מסוגלת להגן על החברה הישראלית בצפון ובדרום, בנוסף להופעתו של דור יהודי צעיר ברחבי העולם המבקר את ישראל ועומד בסולידריות עם הפלסטינים לבסוף, פפה מאמין שהגורם הכלכלי ימלא תפקיד סוף הפרויקט הציוני. קיים פער עצום בין העשירים והעניים לבין יהודי המערב והמזרח, בנוסף להידרדרות מוחשית בכלכלה הישראלית.
אילן פפה: שלב הסיום של הפרויקט הציוני ארוך ומסוכן..
מנגד, פפה מזהיר שלא להתייחס למהיר את שלב הסיום של הפרויקט הציוני, אלא הוא יהיה ארוך ומסוכן, כפי שניכר במלחמת ההשמדה שהיא מנהלת כעת ברצועת עזה, והכל חייב להיות. נעשה כדי לקצר אותו.
אני מסכים עם פפה שהפרויקט הציוני התחיל לקרוס, אבל סופו לא יהיה מהיר או מהיר כמו שיש מי שמקדם ומאמין. זאת מכמה סיבות: החשובה שבהן היא שישראל, שהוקמה כדי לגלם את הפרויקט הציוני, היא מדינה מתקדמת, פוליטית, כלכלית, צבאית, גרעינית וטכנולוגית, והיא חלק אורגני מהמחנה המערבי בראשות. על ידי ארה"ב, והיא לא תאפשר בקלות את סיומו של הפרויקט הציוני, כפי שראינו בהתגייסותו להצלת ישראל לאחר ה-7 באוקטובר, עד כדי כך שארה"ב פעלה כשותפה מלאה ולא רק תומכת, ו ברית אזורית מערבית עזרה לישראל כשאיראן שיגרה נגדה מתקפת טילים ומזל"טים, שכן ישראל, מדינת הגרעין והבוגי שמטיל אימה על האזור ושיש לו צבא בלתי מנוצח, נראו חסרי אונים וזקוקים למישהו שיגן עליו. זה התגבש התמוטטות תורת ההרתעה הישראלית, ופגעה עד היסוד בעמדה האסטרטגית של הישות הציונית באזור. לא הושג, יקבע ויעלה מיליון סימני שאלה לגבי עתידה באזור.
מכיוון שהמחנה המערבי הוא עדיין החזק בעולם, הוא יספק הגנה לישראל, למרות הסימנים המתגברים לשקיעתו, והתקדמות סין, רוסיה, הודו, איראן, ברזיל ומדינות נוספות, בהן ניתן לומר כי העולם הישן קורס ועולם חדש מחליף אותו, וזה העולם החדש נולד באזורים שונים בעולם, כולל וקודם כל אזור המזרח התיכון, אשר עד לשינויים הולכים וגדלים, ובו מספר פרויקטים, ישראלים, איראנים וטורקים מתחרים ומחכים להופעתו של פרויקט ערבי. כלומר, הופעתו של עולם חדש עלולה להיות מלווה בקריסת הפרויקט הציוני, שהשיג את הישגיו החשובים ביותר לאחר מלחמת העולם השנייה והולדתו של העולם החדש באותה תקופה והוא הפך לעולם ישן.
אמון היהודים בישראל, ממשלתה וצבאה הולך ופוחת.
בסקר האחרון של עיתון מעריב, ביום שישי האחרון, האמינו שליש מהיהודים בישראל שהם לא רוצים שילדיהם ונכדיהם יחיו במדינה הזו. הסקר הראה גם שהאמון של הישראלים בממשלה ובצבא ירד בחדות. ורמת האופטימיות ירדה מ-50% ל-35%.
גורם נוסף המחזק את רעיון קריסת הפרויקט הציוני הוא שהתנועה הציונית לא הצליחה לשכנע את רוב היהודים לעלות ארצה, שכן אחוז היהודים בישראל לא עלה על 45% מיהודי העולם, וכן שיעורי ההגירה השליליים הולכים וגדלים.
פוליטיקאים והצבא מתווכחים על אחריות ל-7 באוקטובר...
התנועה הציונית גם לא הצליחה להשלים את מימוש סיסמתה "ארץ ללא עם לעם ללא ארץ", מה שהביא למדיניות של שליטה בשטח האדמה הגדול ביותר עם מחצית האוכלוסייה הקטנה ביותר אנשים עדיין נמצאים במולדתם, ומספר הפלסטינים עולה על מספר היהודים בארץ עם כ-200 אלף, למרות כל המלחמות, הטבח, הפשעים, ההרס והמוות, העם הפלסטיני בתוך המולדת ומחוצה לה עדיין נאחז. לקיומם ולזהותם הלאומית, ונחושים להמשיך במאבק, כפי שעולה באיתנות האגדית ברצועת עזה; אנשינו נכשלו עד כה בתוכנית העקירה למרות מלחמת ההשמדה המתמשכת, והמשיכו להתנגד במשך יותר משבעה חודשים. מה בלבל את ההנהגה המדינית והצבאית בישראל, ככל שההבדלים ביניהן מתגברים ככל שמתברר שהם טובעים בבוץ עזה.
מצד אחד, הצבא הישראלי מחזיק בהנהגה הפוליטית אחראית להיעדר הניצחון; כי הוא לא קטף מבחינה פוליטית את הניצחונות הטקטיים שהשיג הצבא, במיוחד שלא ציין תוכנית למחרת לא ידוע מי ישלוט ברצועת עזה לאחר המלחמה, והאם זו ישראל על ידי כיבושה מחדש ישירות. , בעקיפין, או מסירתו לרשות הפלסטינית המתחדשת, או חיפוש אחר גורמים פלסטיניים, ערבים, אזוריים ובינלאומיים לא ידועים וחלופות שלא מקבלים, לפחות עדיין לא, את התפקיד לספק כיסוי לכיבוש ולשאת באחריות במקום?
מנגד, ההנהגה הפוליטית רואה בצבא אחראי על אי השגת הניצחון המוחלט שנתניהו מדבר עליו כל הזמן, ולראיה העובדה שההתנגדות מארגנת מחדש את שורותיה ומבצעת פעולות התנגדות הצפויות להפסדים בשורות הישראלי. צבא באזורי צפון ומרכז רצועת עזה, שהצבא הודיע מספר פעמים כי חיסל את ההתנגדות ותשתיותיה.
כדי לצאת מהמשבר, בחרה ההנהגה הפוליטית להמשיך במלחמה, להתחיל את קרב רפיח, ולתקוף מחדש את צפון רצועת עזה, כאילו המלחמה התחילה שוב. זה מגדיל את ההפסדים בקרב הפלסטינים, אבל זה אינו מסיים או פותר את המלחמה. את מה שצבא הכיבוש לא השיג במשך יותר משבעה חודשים, הוא לא ישיג כעת, במיוחד לאחר שתנועת הסולידריות עם העם הפלסטיני הידקה את החבל על הישות הישראלית, לאור מרד הסטודנטים האמריקאי המתמשך שהופכת לגלובלית, מה שהשפיע על החלטות בינלאומיות ומדינות מערביות.
דעת הקהל הבינלאומית: סולידריות עם פלסטין ולחץ על ישראל.
נכון שההשפעה על ההחלטה הבינלאומית והחלטות המדינות המשפיעות עליה לא הגיעה לכדי גרימת שינויים דרמטיים, אבל השפעת הגורמים שהובילו לכך שהגענו לשלב זה נמשכת, כלומר האיתנות וההתנגדות המתמשכת. שגרמו לישראלים אבדות אנושיות ומוסריות גדולות, למרות האסון שפקד אותם. זה פקד את עמנו ברצועת עזה, בנוסף לחזיתות התמיכה בלבנון, עיראק ותימן, שהגדילו את מחיר המלחמה. התרחבותה, והוכיחה את גבולות כוחה, בנוסף לתנועת הסולידריות העולמית, שחשפה את ישראל והראתה לה את מה שהיא בפני העולם כולו, ותביעות בית הדין הבינלאומי, החוקר את ועדת ישראל. מלחמת רצח עם וכן בית הדין הפלילי הבינלאומי, הקרוב להוצאת צווי מעצר או זימון של נתניהו ומספר מנהיגים מדיניים וצבאיים ישראלים, בנוסף להגברת הלחץ הפנימי בישראל, בין אם מצד משפחות אסירים. עצורים או מהמחנה המתנגדים לממשלת נתניהו, סמוטריץ' בן גביר, שקוראת להתפטרות הממשלה ולחקירה בכישלון ה-7 באוקטובר ואילך, הגדלת והחמרת ההפסדים הכלכליים.
אחרי 7 באוקטובר זה לא אותו דבר כמו קודם..
נכון מי אמר שאחרי ה-7 באוקטובר שונה ממה שקדם לו, יש שינויים מהותיים בישראל, פלסטין, האזור והעולם, והאחריות מחייבת את האליטות הפלסטיניות להיות ברמה של הרגע ההיסטורי. והאתגרים הגדולים והמסוכנים שהיא מציבה וההזדמנויות הגדולות, וזה אפשרי רק באמצעות הקמת אחדות לאומית דמוקרטית העולה בקנה אחד עם אחדות השדה הכוללת את כל המאמינים בצורך לשנות מסלול, והם מייצגים את המוחץ. רוב, לרבות שינוי עמוק במבנים פוליטיים, במדיניות, במוסדות ובביצועים, באופן שמשמר הישגים ורווחים ומתגבר על טעויות, חטאים וחסרונות, כל עוד ההנהגה הרשמית דבקה בגישתה, למרות הכישלונות העוקבים. הוא גרם וממשיך לגרום.
شارك برأيك
במלאת 76 שנים לנכבה...תחילת סיום הפרויקט הציוני