ישראל ואזהרות ממלחמת אזרחים

פקידים ישראלים, אישי ציבור ואנשי תקשורת מכפילים לאחרונה את האזהרות מפני סכנת הסחף של ישראל למלחמת אזרחים, על רקע הסלמת המחלוקות, הפילוגים והמחאות נגד תהליך "הרפורמה השיפוטית" שמוביל שר המשפטים יריב לוין. תהליך זה הביא לפילוג עמוק בציבור הישראלי בין צוות התומך בתהליך, המורכב מראש הממשלה בנימין נתניהו, לבין המפלגות הלאומניות והדתיות הקיצוניות המרכיבות את הקואליציה הממשלתית הנוכחית, אשר היסטורית עוינות בגלוי את הישראלי. מערכת המשפט, כי הם מתנגדים להתערבותה בענייניה הדתיים. וקבוצה שמתנגדת לרפורמות הללו, וסבורה שהן מהוות סכנה לדמוקרטיה והפיכה נגד כל הערכים הליברליים, והיא מיוצגת בפרט על ידי מפלגות האופוזיציה מהמרכז ואף על ידי מי ששייכים למפלגת הליכוד עצמה. ומהשמאל, ומהציבור החילוני בכלל.

לאחרונה החריפו המחאות והתלקחו סכסוכים בעקבות אישור הכנסת הישראלי לחוק המצמצם את "טיעון הסבירות", שיגביל את התערבותו של בית המשפט העליון בישראל בהחלטות שלטוניות ומנהליות שבית המשפט סבור שאינן אובייקטיבי ושרירותי. המחלוקת גלשה בחדות לצבא הישראלי, כאשר מאות טייסים ואלפי חיילים וקציני מילואים הודיעו כי לא יבצעו שירות צבאי אם תימשך החקיקה השיפוטית החדשה. זה גרם לרבים בארץ ובחו"ל לתהות: האם ישראל על סף מלחמת אזרחים?

האירוניה היא שהאזהרה מפני סכנת מלחמת אזרחים היא מכנה משותף בין מפלגות השלטון והאופוזיציה. מפלגות הימין הלאומניות הקיצוניות השלטות משתמשות באזהרה ממלחמת אזרחים ככלי להתגייסות, הן מתריעות מפני ההשלכות של החרפת תופעת סרבנות השירות הצבאי, ופועלות להגזים בסכנתה,  ועל האויבים המתלהמים על הנעשה בתוכה, בניסיון להרתיע יריבים. ולהפחיד מפגינים. חלקם מרחיקים לכת באזהרותיהם עד שהם תוקפים את המסרבים לשרת בצבא ומאשימים אותם בבגידה. כל זה מחריף את העוינות והשנאה בין שני הצדדים.

באשר להתרעות על מלחמת אזרחים באופוזיציה הישראלית, הם עושים תפנית נוספת באמצעות ניסיון רציני לשבור את המבוי הסתום בשיחות ארוכות החודשים בין הממשלה למפגינים, ומציגים יוזמה מדינית להצלה ליציאה מהמנהרה , באמצעות הקמת ממשלת אחדות לאומית. הדבר בא לידי ביטוי במספר קריאות, כמו קריאתו של נשיא הקונגרס היהודי העולמי, רון לאודר, להקים ממשלת אחדות לאומית, והמאמר שפרסם לאחרונה ראש "המחנה הרשמי", בני גנץ. שהוא קרא להכרח לגשר על דעת המיעוט והרוב, ולהתגבר על העוינות והשנאה, כלומר הוא לא דיבר במפורש על ממשלת אחדות לאומית, אבל הוא הסביר בבירור שלא ניתן לשלוט בישראל על ידי מיעוט קיצוני נגד רוב באופוזיציה. כך גם ראש המדינה, יצחק הרצוג, הזהיר את הישראלים ממלחמת אזרחים.

למעשה, החשש ממלחמת אזרחים אינו רק דיון פוליטי, אלא גם משקף מצב ואווירה כללית השוררת בציבור הישראלי בכלל. בסקר שערך עיתון "מעריב" בתאריך (28/7/2023) הביעו 58% מהישראלים את חששם מפריצה של מלחמת אזרחים, ו-49% מהם אמרו כי הם חוששים שהמשבר הפנימי יפגע ביעילות הארגון. צבא ישראל. האם זה באמת אומר שממשלת "הכל בסדר" שנתניהו הקים לפני שבעה חודשים דחקה את ישראל לסף מלחמה, או ששורשי המשבר ישנים ועמוקים יותר?

המשבר הנוכחי הוא לא רק תוצאה של אי ההסכמה על "רפורמה שיפוטית", אלא תוצאה של המאבק על זהויות שפרץ בבחירות האחרונות לכנסת בין מחנה המפלגות המתנחלות-לאומניות מחד למפלגות של המרכז והשמאל מאידך.התוצאה של אובדן הזהות היהודית, והוא ראה בהגעתו לקואליציה הנוכחית ובהסתמכותו של נתניהו עליו הזדמנות להשיג את חזונו, ולפעול על גיבוש זהותה של ישראלי כחברה שמרנית, דתית, מסורתית, פנאטית, לאומנית, שסגרה את עצמה, שונאת כל מה שמוזר וזר ועוינת את הערבים ואת כל הקבוצות הפגיעות. ימין דתי לאומי חדש זה טומן בחובו גם עוינות עזה לישראלים החילונים ולכל סמלי מדינת אשכנז ומייסדיה הראשונים.

במובן זה, המשבר הנוכחי הוא חלק מסכסוך ישן בין הדתיים בישראל לחילונים, וכפי שאומר החוקר הפלסטיני ראיף זוריק, הוא ביטוי למאבק בין "הכוחות האשכנזים לכוחות המזרח, מעמד הביניים העניים, מרכז הארץ מול השוליים, צאצאי דור המייסדים מול צאצאי דור ההגירות הבאות... כוח מזרחי דתי עני המהווה את קו החזית הראשון עם הפלסטינים, ושומר שנאה נגד מעמד הביניים האשכנזי, שבתורו מאשים את המזרחים בגזענות ובשנאת ערבים.

הימין הלאומי החדש שואב את כוחו מהבסיס העממי הדתי שלו, הרואה עצמו נדחק לשוליים על ידי המעמד השליט, ומשתמש ברטוריקה פופוליסטית המגזימה את הסכנה של מדינה פלסטינית עצמאית, וקורא בגלוי לסיפוח השטחים הפלסטיניים הכבושים. במהלך החודשים האחרונים התברר יותר ויותר כי זכות חדשה זו מבקשת להחיל את המנגנונים בהם משתמש הכיבוש עם הפלסטינים על החברה הישראלית עצמה, כגון שימוש בכלים של הסתה, אפליה, הדרה והפרדה על מנת להדק שליטתה בו.

הסכסוך המתמשך לא הגיע לשלב של עימות אלים, אי ציות אזרחי וסכסוך מזוין, אלא הכיוון שאליו נוקטות ההתפתחויות, חוסר היכולת של ראש הממשלה וצוות עבודתו לקרוא לדיאלוג לאומי אמיתי לכל הצדדים, והסכסוך של נתניהו. חשש מתמיד להישרדותו הפוליטית, כל זה מוביל לאמונה שמה שישראל עדה למלחמת אזרחים "קלה" עדיין לא הגיעה לנקודה של פיצוץ אלים, אבל אין ערובה שהיא לא תתדרדר לזה.