דוקטרינה מהפכנית

בתורת המהפכות, המשולש המקודש (אדמה – אקדח – שחרור) הוא החוליה המקורית המרכיבה את הקשרים ומנהלת את מערכת היחסים בין בני מהפכות השחרור, באמצעות עמדה משולשת זו נוצרת מודעות קולקטיבית הנושאת חשיבות רבה ומושגים נפוצים כגון: מושג האדמה כחומר וכסובייקט, מושג המולדת זהות וזכות היסטורית מושג האקדח ככלי ואמצעי, ותפיסת העיקרון, המטרה הקבועה והן. ניתנת לשינוי..ובכלל הם קדושים בתרבות השחרור במובן הקולקטיבי שלה, שכן הפעלתה מביאה ישירות למושג "אחווה מהפכנית" או מה שמכונה "אחוות האקדח" ומושג זה מקבל עדיפות על המושג "אחווה בדם ובשושלת". "עם מה שהוא כופה על התנגשות בין מודעות הפרט לשחרור לבין תרבות השחרור על מנת להשיג מצב של חופש ועצמאות ברמה האינדיבידואלית והקולקטיבית (עממית). , שהם הבסיס לרעיון "האדם" כקיום חופשי ביקום הזה... ואז המושג "אחווה מהפכנית" כופה את התקדמותו על המושג "אחוות דם" מכוח הקשר החזק שיש מתעוררת בין בני אותה מהפכה של הליכות ולאומים שונים, כאשר הם עוסקים בתעלה אחת ומתאחדים כגוף אחד מול המוות, אך אחד מהם פודה את אחיו בעצמו ומגן עליו ממוות בחזהו ובנפשו. .! ואז הוא לא משאיר אותו בשדה הקרב פצוע, מדמם, וגם לא אסיר, מדמם בסבלנות במשאותיו..! זה מה שאמור להתבסס על תקינות גמורה במהות המחשבה על מהפכות טובות ואותנטיות, וכל מה שסותר וסותר מקוריות זו חרג מטהרתה ושלמותה של המהפכה ונפגע בשכלי ונפשי. צרעת שתגרום בהכרח לסכיזופרניה ולפגם חמור במשמעויות הנ"ל.. אין זו יכולה להיות "אחווה מהפכנית כנה" ללא נכונות להקרבה ולהקרבה ולשלב את "האגו העצמי" במסגרת "האגו הקולקטיבי", אבל יותר מזה; יש להקריב את ה"אגו העצמי" כקורבן טהור על מזבח ה"אגו הקולקטיבי" במידת הצורך ואם ההכרח כופה את עקרונותיו, ולפי מה שמכתיבים הקבועים והעקרונות של ה"קודש"...!

את זה גילמו אנשי תנועת השבויים באופן ממשי כשהתקדמו בחזיתות למען ה"קודש" והתמודדו עם החזה הסורר עם המוות והשבי כדי לשמר ולהגן על ה"אגו הקולקטיבי" ולהגן עליו. זה על מנת לאפשר לו להתקדם עד סוף המסע..! הם בטוחים לחלוטין ובטוחים שהאגו הקולקטיבי הזה (המהפכה) יישאר טהור וכנה בעבודתו, במחשבתו ובכליו עד סוף הדרך, ואין סוף אלא בגאולה ושחרור ה"קודש". וזה במקרה של עמנו (פלסטין בלבושה ההיסטורי). אין דבר כזה חצי מהפכה, או מה שידוע במנוחה "מהפכנית/מהפכה".. זה שטויות, דמנציה אינטלקטואלית, חוסר חזון, חוסר אונים ושיתוק של המטבעות שלי.. מי שעושה את זה הוא כמו מישהו שיורה בעצמו, או שזה כמו שאמר מאו דזה-דונג: "מי שעושה חצי מהפכה הוא כמו מישהו שחופר את הקבר שלו במו ידיו."

אז מהפכה לא יכולה ליפול למלכודת של חישוב "רווח והפסד" כשהיא בשיא מאבקה, זו מלכודת של נסיגה ורגרסיה ואז סטייה מהדרך, ומי שיפול בפח הזה יפסיד הכי הרבה יסודות ויסודות חשובים של המהפכה האמיתית (יוזמה, אומץ וגאולה), שבלעדיהם אין. פעולות ומדיניות, היא הופכת למהפכת נייר שאין לה ניבים ותהיה לה הרבה תוכניות ושמות ותהיה המומה בטיעוני סדרי עדיפויות, דואליות ושוליים.יש לה, וזה כשלעצמו אזמל רעיל ומסוכן שיקרע גופה ודימם אותה עד טיפת השייכות האחרונה!!

לאור האמור לעיל, ניתן להבין את מציאות המהפכה הפלסטינית כיום ואת השסעים, השסעים והסערה המפרכת שהביאו לרבים מהמסמכים העקרוניים ולשיבוש יסודותיה המקוריים, עד כדי כך ש" קודש" הפך לשיקול שלה, עד שנחלק מול עצמו במהות ה"קודש" ותכניו, והפך למה שנקרא סדרי עדיפויות שלו. מעורפל ומעורפל עד כדי קושי בהגדרתו, והוא מסווג ב. כי, אז ממה שהיא מכריזה "במילים" היא מתעלמת "בפועל ובמעשה". דוגמה לכך היא מה שקורה היום בטיפול בסוגיית האסירים בבתי הכלא הכיבוש, שהיו חוד החנית של החנית שלה כאשר גחלים של המהפכה והמרד שלה ניצתו, והיום הם הפכו למספרים ותמונות שנערמו בשטח. המהפכה שלהם תספק להם, מה שמכניס אותם לתרדמת החישובים ומבטיח להם חופש בשדה הקרב של ההתנחלויות הפוליטיות, בורים ועיוורים במכוון למקורות המעשה המהפכני שמתבצע. הוא בעצם, "אחי המהפכה או חברי האקדח" הקדושים שדחפו אותם לכבשן המהפכה בעודם בטוחים שהקודש הזה לא יכול להיות טמא בנפשה וברוח המהפכה, ושזה לא יהיה. לנטוש אותם במקרה שהם נופלים בשדה הקרב כשבויים, וזה חייב לעשות כל דבר בלתי אפשרי עד שתשחרר אותם לחופשי..!!

בשורה התחתונה :

על המהפכה להתעורר ולבצע סקירה מודעת ואחראית של פעולותיה ומדיניותה, ולפעול במקצועיות מהפכנית טהורה למען נושא האסירים, שהרי זה הדבר היחיד שיכול לחולל שינוי קיצוני ולתקן את המהלך, וכך זה יביא לשחרור מהפכני שיוביל לחופש מוחלט.