ה-Euro-Mediterraan Human Rights Monitor קבע כי הפרויקט הישראלי ברצועת עזה הגיע לשיאו החושפני ביותר, מכיוון שישראל אינה מסתירה עוד את כוונותיה לגבי תוכניתה לעקור פלסטינים ממולדתם. במקום זאת, היא החלה להכריז על כך בגלוי ובשיח רשמי ברמות הגבוהות ביותר, ומיישמת אותה באמצעות שורה של אמצעים שדה ומוסדיים הממסגרים מחדש את הפשע ומציגים אותו כ"הגירה מרצון". היא מנצלת את השתיקה הבינלאומית המוחלטת שסיפקה לה סביבה בטוחה כדי להמשיך בביצוע הפשע ולהשיג רמה זו של פטור מעונש ללא הרתעה או אחריות.

ה-Euro-Mediterraan Human Rights Monitor הצהיר היום בהודעה לעיתונות כי "ישראל" מתקדמת ביישום השלב האחרון של הפשע שלה ומטרתה המקורית; מדובר בגירוש המוני של פלסטינים מחוץ לפלסטין, במיוחד מחוץ לרצועת עזה, לאחר שבילה שנה וחצי בביצוע פשעי רצח עם, לרבות הרג ופציעה של מאות אלפים, מחיקת ערים שלמות מקיומה, הרס כמעט מוחלט של הרצועה, פירוק שיטתי של תנאי החיים שלה ומערכת האוכלוסייה שלה, כחלק שיטתי של תנאי החיים שלה, ומערכת העקורים שלה שם, תוכנית שמטרתה לחסל את הקהילה הפלסטינית כישות וכקיום.

ה-Euro-Mediterraan Human Rights Monitor ציין כי התוכניות לעקור פלסטינים בכוח מייצגות הרחבה ישירה של הפרויקט הקולוניאלי-מתנחלי השיטתי בן עשרות שנים של ישראל, המבוסס על מחיקת הקיום הפלסטיני ותפיסת אדמות. היא הזהירה כי מה שמייחד את השלב הזה מקודמיו הוא שהוא מקבל אופי מסוכן ומרחיב יותר, מכוון ל-2.3 מיליון בני אדם שעברו רצח עם מקיף ונשללו מהם הזכויות הבסיסיות ביותר, בתנאי כפייה שיטתיים המאופיינים באכזריות קיצונית ובשלילה מוחלטת של תנאי החיים המינימליים למען ניסיון חיסרון מכוון בלבד, כדי להיחלץ.

הוא הצביע על כך שבעוד שישראל הצליחה לערער את עקרונות היסוד של המשפט הבינלאומי ואת כללי הכוונה וההגנה, כעת היא מחזירה את הנרטיב שלה, מסתמכת על עודף כוחה ועל נטישת הקהילה הבינלאומית את חובותיה המשפטיות והמוסריות, לשווק את פשע הגירוש ההמוני של פלסטינים כ"הגירה מרצון תוך שימוש בהגירה אתנית נקייה ומזוהה מחדש". מונחים כמו "שיקולים הומניטריים" ו"בחירה אינדיבידואלית", למרות הסתירה הברורה שלו עם העובדות בשטח והוראות המשפט הבינלאומיות המסדירות סוג זה של פשע.

הוא הדגיש כי עקירה בכפייה היא פשע נפרד על פי המשפט הבינלאומי, הכרוך בגירוש אנשים מאזורים שבהם הם נמצאים כדין, תוך שימוש בכוח או באיום על כך, או באמצעי כפייה אחרים, ללא הצדקה משפטית מוכרת.

הוא הסביר כי כפייה בהקשר זה אינה מוגבלת לשימוש בכוח צבאי ישיר, אלא כוללת גם יצירת סביבה כפייתית שהופכת את ההישרדות לבלתי אפשרית למעשה או מהווה איום ממשי על החיים, הכבוד או הפרנסה. סביבה כפייתית זו כוללת צורות שונות כגון פחד מאלימות, רדיפה, מעצר, הפחדה, הרעבה או כל נסיבות כפייה אחרות שלמעשה שוללות מאנשים מרצונם החופשי ומאלצות אותם לעזוב.

מוניטור זכויות האדם האירו-ים תיכוני קרא לכל המדינות לתת דין וחשבון לאלו השותפים והשותפים לישראל בביצוע פשעים אלו, בעיקר ארה"ב ומדינות אחרות המספקות לישראל כל צורה של תמיכה או סיוע הקשורים לביצוע פשעים אלו, לרבות מתן סיוע ועיסוק בקשרים חוזיים בתחום הצבאי, המודיעיני, המשך הפשיעה הפוליטית, הכלכלית, הפיננסית והתקשורת של הפשיעה, הפיננסי והאחר.

המעקב היורו-ים תיכוני לזכויות האדם הדגיש כי המשך הפשעים הללו לא היה מתרחש ללא הנוכחות הבלתי חוקית של ישראל על אדמה פלסטינית, המהווה את השורש המבני של כל מחזורי האלימות, הדיכוי וההרס. היא הדגישה כי כל תגובה אמיתית למשבר המתגבר ברצועת עזה אינה יכולה להצליח אלא אם היא תתחיל בהסרת הנוכחות הקולוניאלית הבלתי חוקית הזו, כמקור המקורי לכל ההפרות, והבטחת זכותו הבלתי ניתנת לערעור של העם הפלסטיני להגדרה עצמית, באופן חופשי ועצמאי, על כל שטחו הלאומי. היא סברה כי זו הדרך לעצור את הפשע המתמשך של רצח עם, לעצור תוכניות עקירה כפויה אינדיבידואלית וקולקטיבית, לפרק את שיטת האפרטהייד ולבנות דרך רצינית לקראת צדק, אחריות ושמירה על כבוד האדם.