קנאות מפלגתית...האסון הגדול ביותר שמאיים על המטרה הפלסטינית

מאז עידן המנדט הבריטי, מפלגות פלסטיניות היו הבסיס לתנועת השחרור הלאומי, שכן הן יצרו פלטפורמות לארגון העם הפלסטיני נגד הקולוניאליזם ולאחר מכן נגד הכיבוש הישראלי למרות שהמפלגות הללו לא הופיעו בפומבי בראשיתן מילאו תפקיד מהותי במאבק הפלסטיני, שכן הם דבקים באחדותו הלאומית והאחדות הלאומית סביב מפלגותיו, בשל התפקיד הבולט שמילאו בהרכבת המאמצים לשחרור הארץ והחזרת הזכויות. מפלגות אלו, הכוללות כוחות לאומיים ואיסלאמיים, הפכו עם הזמן לבסיס מאבק חשוב מול הכיבוש, והיוו דוגמה לכולם ותרמו לבניית מודעות לאומית פלסטינית עמוקה.

המציאות השתנתה באופן דרמטי לאחר הסכמי אוסלו, שכן הצדדים התחלקו בין אלה שתמכו בהסכם והיה להם חזון, לבין המתנגדים לו ובעלי נקודת מבט שונה. העניינים הסתבכו לאחר שתנועת חמאס ניצחה בבחירות המחוקקות בשנת 2006. ניצחון זה לא התקבל בהסכמה מצד כוחות פלסטינים אחרים, וגם לא ברמה האזורית או הבינלאומית. הדבר הוביל למצב של בלבול מדיני ולבידוד עולמי של ממשלת חמאס, במיוחד לאחר שהתנועה סירבה להכיר בישראל, למרות שזה הגיע עם בחירות שנבעו מרשות פלסטינית שמקורה באש"ף שחתמה על הסכמי אוסלו. לאחר מכן הגיעה השליטה הכוחנית של חמאס ברצועת עזה ובמוסדות הרשות ב-2007.

אירועים אלו גרמו להטלת מצור חונק על העם הפלסטיני, שהגביר את המתיחות הפוליטית והחברתית בין הפלגים הפלסטיניים, ותרם להחרפת מצב הפילוג, להעמקת המפלגתיות ולחילופי האשמות, שהיוו מכשול. לאיחוד החזית הפנימית הפלסטינית, כשהמפלגתיות השתוללה בגלוי וחיסלה את מורשת המאבק של הצדדים בהתמודדות עם הכיבוש.

עם הפער הגובר בין הפלגים הפלסטיניים, חולשת התיאום ביניהם והתפוררות החזית הפנימית. הכיבוש הישראלי ניצל מצב זה כדי לחזק את אחיזתו בשטחים הפלסטיניים. לפילוג הפנימי הזה הייתה השפעה רבה על העם הפלסטיני, הן מבחינה חברתית והן מבחינה מדינית, והקשתה על הגעה לפתרונות לסכסוך עם הכיבוש.

פרוץ האירועים ב-7 באוקטובר 2023, ובעקבותיו התוקפנות העזה נגד עזה והסלמה גדולה בגדה המערבית, הובילו להסלמה של המחלוקות הפרטיזניות. עמדות שונות היו בין התומכים בהתנגדות כאופציה אסטרטגית לבין אלו שסבורים שהאירועים חשפו את הצורך להעריך מחדש את מהלך הסוגיה הפלסטינית, והדגישו כי האופציה המדינית והדיפלומטית עשויה להיות טובה יותר לאור האבדות הגדולות של הרס, קדושים ופצועים, וחוסר איזון הכוחות.

כל הסיבות הללו ואחרות הוכיחו בבירור שהמפלגתיות הפלסטינית תרמה להידרדרות המצב הפוליטי. ברמה הבינלאומית, החלוקה הפלסטינית הפכה למכשול מרכזי בפני פתרונות, והיא הפכה לכלי בידי חלק מהמפלגות האזוריות ליישם את האג'נדות שלהן באמצעות המפלגות המפולגות. פילוג זה בא לידי ביטוי באמון בין הפלגים, וניכר באובדן האמון של העם הפלסטיני בקריאות הצדדים, בעיקר בעזה לאחר שנים של קיפוח ומצור שהובילו למלחמת השמדה, ובגדה המערבית ללא בחירות. ושליטה של צד אחד במשך כמעט שני עשורים.

בהקשר ובתוכניות של יחסי ציבור, אנו תמיד עובדים על כך שהקהל הוא הבסיס לכל מבצע מוצלח. כמו כן, מפלגות שמחליטות בשם העם חייבות להיות מודעות לכך שהעם הפלסטיני אינו מאוחד בתמיכתו בו. אלפי פלסטינים אינם עוקבים אחר אף מפלגה וקולם נותר נעדר לאור הפילוג. גם בתוך הצדדים עצמם יש ביקורת משמעותית על אופן הניהול וניהול ההבדלים. הדבר מעיד על הצורך לשקול מחדש את המציאות המפלגתית, להתרחק מהאמונה שכל הפלסטינים שייכים לאותה תנועה, ולפנות אל העם בשפה ברורה, קולית ומציאותית, ואף להיות כנה איתם לגבי המציאות והמוצהר והנסתר. מטרות.

כיום, מפלגתיות ובגידה הדדית באמצעות רשתות חברתיות ומסכים הפכו לכאובים עבור הפלסטינים. אנחנו צריכים חוק שמפליל קנאות ובגידה, גם אם זה חוק עממי שבאמצעותו אנשים רציונליים דוחים כל ביטוי של קנאות מפלגתית, תוך שימת דגש על נחיצות האחדות הלאומית הפלסטינית והמטרה הלאומית היא הקריטריון המאחד אותנו.

אם נבחן את בסיס ההבדלים והביקורת המפלגתית, נגלה שהבסיס שלהם חוזר להסכמי אוסלו והשלכותיו, צורת ההתנגדות, חמושה או פוליטית ודיפלומטית, סגנון ושיטת הממשל בגדה המערבית. עזה, השחיתות וצורותיה, הביטחון והשגתה, וההחלטה הפלסטינית היא פנימית או מזוהה עם גורמים חיצוניים בזהירות הדבר החשוב ביותר הוא להתגבר על ההבדלים הללו ולקרב נקודות מבט לטובת העם הפלסטיני.

האסון הגדול ביותר שנבע משלב זה הוא הרחבת החלוקה המפלגתית אל מעמקי החברה הפלסטינית. החלוקה אינה מוגבלת עוד לאליטות הפוליטיות או התקשורתיות, אלא משפיעה על יחידים בתוך חברה אחת ואפילו בתוך משפחה אחת מהווה סכנה ממשית למרקם החברתי הפלסטיני, שהיה תמיד אחד מעמודי התווך של איתנות מול הכיבוש.

מה שמעמיק את האסון המפלגתי הוא היעדר אזהרות בשיח התקשורתי של דוברי המפלגה הפלסטינית וקנאותם, המעמיקה את השסעים הפנימיים ומעבירה לעם ולעולם החיצון דימוי שלילי של השוני, הפוגע בעניין הפלסטיני. הפתרון טמון באיחוד השיח התקשורתי באופן שישים את האינטרס הלאומי מעל האינטרסים המפלגתיים, והכשרת דוברים רשמיים לאמץ שיח מקצועי ואחראי המשקף את סבלו של העם הפלסטיני ואת צדקת עניינו במקום להתמקד במחלוקות. והאשמות שלפעמים על "וויכוח תקשורתי ותגובת נגד" שולט בחלק מהערוצי הלוויין ופלטפורמות התקשורת, המנצלות את הפילוג והאי-סובלנות כדי להשיג את האג'נדות שלה, לא מספקת פתרונות ממשיים ואינה תורמת להעשרת הדיון הציבורי. אלא מוגבל לחילופי האשמות והסלמה שלהן.

כדי לצאת מהמשבר המפלגתי, יש צורך לחזק את ערכי הדיאלוג והכבוד ההדדי בחברה הפלסטינית, בין אם בין יחידים ובין אם בין מפלגות, לבין הצדדים וחבריהם, באמצעות הכשרה בקבלת הזולת ובשפת הדיאלוג. דחיית התרבות של "אם אתה לא איתי, אז אתה נגדי", שהפכה למכשול מרכזי בפני ההבנה הלאומית. יש לבטלם לטובת בניית חברה מלוכדת המסוגלת להתמודד עם אתגרים משותפים.

התגברות על השפעות המפלגתיות דורשת מודעות רחבה ורצון ממוקד לאחד שורות בנושאים לאומיים מרכזיים. קידום ערכי האזרחות המעמידים את פלסטין מעל כל שיוך מפלגתי וגיבוש האמון בין מרכיבי החברה הפלסטינית באמצעות דיאלוג בונה הוא הפתרון.

מפלגנות מתועבת הביאה רק אסון לעם הפלסטיני. כיום חייבת להיות מודעות קולקטיבית לצורך להתגבר על המציאות הכואבת הזו ולפעול לחיזוק האחדות הלאומית כדרך היחידה להציל את המטרה הפלסטינית. השגת אחדות פלסטינית דורשת רצון פוליטי וחברתי, ומאמצים מתמשכים להתגבר על חילוקי דעות אחדות זו אינה רק דרישה פוליטית, אלא הערובה היחידה לעמידה איתנה מול התוקפנות הישראלית ולהשגת שאיפות העם הפלסטיני לחופש ועצמאות. .

כיום אנו זקוקים מאוד להופעתם של מפלגות חדשות המסוגלות להתגבר על השסעים והאתגרים העומדים בפנינו כפלסטינים. מפלגות אלו יכולות להיות מיוצגות על ידי דמויות לאומיות עצמאיות, מוסדות חברה אזרחית או יוזמות עממיות הנושאות חזון אחדותי מקיף המציב את האינטרס הלאומי מעל אינטרסים מפלגתיים צרים ונקודת המוצא מתחילה בדיאלוג בתוך מפלגה אחת תחילה, כדי להתגבר על המחלוקות הללו ולעשות שינוי אמיתי בדרך החשיבה של יחידים וחברה. עלינו לפעול כדי לקבל ולהקשיב לאחרים, ולחשוב באופן קולקטיבי במקום לחזור על הטעויות שגרמו לנו להתמכר לחילוקי דעות ולפנאטיות מפלגתית. אם מפלגות תורמות לדלקת קנאות מפלגתית ולהרחבת הפער בינינו, אז יוזמות עממיות, במיוחד מצד יחידים, צריכות לשמש תמריץ להתגבר על המכשולים הללו, להיות תחילתו של שלב חדש המאופיין בשיתוף פעולה, דיאלוג וקבלת השונות. של דעה.

בניית אחדות לאומית מחייבת אותנו לעמוד ביחד ולא לאפשר להבדלים הללו להוות מחסום שמונע מאיתנו לבנות את העתיד שאנו רוצים. רק באמצעות דיאלוג פתוח, כבוד הדדי והתרחקות מהאידיאולוגיות המפרידות בינינו, נוכל להגיע לדרך הישועה ולהשיג את מטרותינו הלאומיות.