ביום השנה להקמתו.. האם ניתן לבנות מחדש את אש"ף, וכיצד?

מאז הקמתו בהחלטת הליגה הערבית, עבר אש"ף שלבים בסיסיים. לאחר התבוסה ביוני הצליחו הפלגים החמושים להפוך את אש"ף לקואליציה חזיתית רחבה המגלמת אחדות לאומית ומבוססת על פלורליזם במסגרת של אימוץ האסטרטגיה של מאבק מזוין. קרב הכבוד היווה נקודת מפנה עבור הארגון להפוך לכתובת מרכזית להתמודדות עם התוקפנות והכיבוש הישראלי, ובאישור תוכנית הביניים פתח הארגון את הדלת להחלטת פסגת רבט להכיר בו כלגיטימי. נציג וחברותו בארגונים אזוריים ובינלאומיים כגון המדינות הבלתי מזדהות והפסגה האפריקאית, ולאחר מכן באו"ם ובארגונים בינלאומיים אחרים.

עם זאת, הבולט מבין הישגים אלו היה הקמת החזית הלאומית בארץ הכבושה מכמה פלגים של הארגון ואישים לאומיים, ב-15-8-1973. נשים פלסטיניות בגדה המערבית, כולל מזרח ירושלים ורצועת עזה , כלומר בשטחים הפלסטיניים שנכבשו ב-1967, וזכות השיבה לפליטים פלסטינים בהתאם להחלטה 194, והתמודדות בבחירות המוניציפליות ב-1976 עם אישים נאמנים לארגון כדי לבסס את נוכחותו הציבורית, אך רשויות הכיבוש הסירו אותה. הסמלים הבולטים ביותר, וחשפו אחרים לניסיונות התנקשות.

למרות הניסיונות של מספר משטרים ערביים להחזיר לעצמם את השליטה בארגון, ולתמוך במה שכונה חזית הדחייה ואחר כך חזית ההצלה, רצונו של המנהיג ערפאת להכיל את כל פלגיו תחת דגלו של הארגון, היוותה נדבך בסיסי לשימור. אחדות הארגון והאחדות הלאומית בכלל. עם התחזקות תפקידו של הארגון והצלחתו לטפל ולפתור את המחלוקות הפוליטיות בין כוחותיו העיקריים באמצעות הדיאלוג הלאומי שקדם לכינוס ישיבות המועצה הלאומית של הארגון, צמח תפקיד זה בתוך השטח הכבוש. למרות המלחמה ב-1982 נגד הארגון והנוכחות המזוינת של הכוחות המהפכניים הפלסטינים בלבנון, ונכפתם לפזורה של בירות ומדבריות מרוחקות של הערבים, כוחות הארגון, שהיו מושרשים בארגונים, המונים ומסחר. רשתות האיגודים, הובילה את המרד הגדול שפרץ בדצמבר 1987, שהתאפיין באופיו העממי והדמוקרטי העמוק. היא הקימה מחדש את החממה המיליטנטית והעממית של אש"ף, שבה הוקמה הנהגת המרד המאוחד מהפלגים המרכזיים של ארגון "פתח, דמוקרטיה, מפלגת העם והמפלגה הקומוניסטית", כך שאש"ף חזר שוב כשחקן מרכזי למרות התמורות האזוריות והבינלאומיות הסוערות בתחילת שנות התשעים.

לקחים

הלקחים שניתן להפיק בחיפזון ממסלול זה הם שאש"ף הצליח לשמר את הזהות הלאומית והפך לביטוי של הישות הפוליטית של העם הפלסטיני ונציגו הלגיטימי היחיד, על ידי אחדותו והתעקשותו הקבועה לאשר ולהתגלם. אחדות העם הפלסטיני בכל מקומות מגוריו, ושנית הצלחתו בגיבוש תכנית המכנה המשותף הוא תכנית השיבה, ההגדרה העצמית והקמת מדינה פלסטינית עצמאית שבירתה ירושלים, הסתירה העיקרית עם הכיבוש גוברת על חילוקי הדעות הפנימיים על ידי ביסוס הפלורליזם הפוליטי במסגרת הקואליציה הרחבה שלו כחזית לאומית, ואימוץ דיאלוג דמוקרטי לאומי בטיפול בהבדלים הפנימיים שלו, ושלישית, והכי חשוב, הלהט המתמשך שלו לחזק אותו תמיכה עממית וחברתית בסיסית.

מול הישגים אלו, ממשלות הכיבוש הישראלי הרצופות ביקשו לערער ולפרק את מעמדו של הארגון, שכן הוא משקף לא רק את אחדות הייצוג, אלא גם את הבטחת התלות ההדדית של הזכויות הלאומיות של עמנו. אש ההבדלים הפנימיים, בעיקר בין הזרם הלאומי והאסלאמי.

כישלון אוסלו וירידת מעמדו של הארגון

שלב תהליך אוסלו ותוצאותיו השפיעו קשות על מעמדו של אש"ף, שכן הוא נטש את הפלורליזם הפוליטי, ונסחף לקראת הדרת האופוזיציה מתוך הארגון ומחוצה לו מתהליך קבלת ההחלטות הלאומי, בנוסף לכישלון שלו להתגבש. חזון מדיני השולט באופי השלב המתהווה ובזכאויותיו לקשר בין משימות השחרור הלאומי שטרם הושלמו, לבין דרישות הבנייה הדמוקרטית של מוסדות הרשות המתהווה ותפקידה של הרשות. הוגזמה על חשבון מעמדו ותפקידו של הארגון כתואר לשחרור לאומי ואחדות לאומית לעמנו על קבוצותיו השונות בתוך המולדת ובתפוצות. הדבר הוביל בשנים האחרונות לא רק לדחיקתו לשוליים של הארגון ולהפחתתו לנשיא, שבעיקר לאחר הפילוג, פירוק המועצה המחוקקת וסירוב לארגן בחירות כלליות, רוכש את כל הסמכויות ללא יוצא מן הכלל. והוועד הפועל הפך לגוף לא מייעץ גרידא, שאפילו דעתו אינה נלקחת בחשבון ולא רק שאינה מקיימת את החלטותיו.

המציאות הנוכחית של הארגון היא תוצר של הרפתקאות, ללא בקרה או דרכים חלופיות, עם איזון הארגון והישגיו, בנתיב ההתיישבות ללא כל ביקורת, למרות הכישלון הקטסטרופלי שפקד אותו, וההנהגה הדומיננטית עדיין מתעקשת. על המשך נתיב הכישלון הזה ללא תחתית, בדיוק כפי שאי אפשר לבודד את זה המציאות עוסקת במצב הפילוג שהפך את המחלוקת הפוליטית למאבק הרסני על כוח וייצוג, וכעת מאיים על יסודות הגיאוגרפי, הפוליטי. וישות לאומית ייצוגית לאחר שהארגון במשך שנים רבות היוו את הביטוי החשוב ביותר של ישות זו. זאת בנוסף לנטישת מפלגות התנועה הלאומית במסגרת ארגון תפקידה הלוחמני נגד הכיבוש, ורכישת תפקיד זה על ידי חמאס כאמצעי לשלוט בייצוג, המתגלה מעמדות חמאס. לגבי שלוש המלחמות האחרונות שניהלו ממשלות הכיבוש הרצופות נגד תנועת הג'יהאד האיסלאמי ברצועת עזה.

למרות כל זאת, אש"ף עדיין מהווה בתודעה הציבורית את זיכרון התחייה הלאומית, המאבק המזוין וההתקוממויות עוקבות מול אסון העקירה והניסיונות למחיקת זהות ולחסל זכויות, וכי כל חיפוש רציני לטפל בפנימיות משבר הפוקד את המטרה הלאומית לא יכול להיות בעל סיכויי הצלחה מבלי לטפל בו. המציאות, תפקידו ועמדתו של אש"ף, וכי בנייתו מחדש, למרות הפער בין הנסיבות ההיסטוריות בין הקמתו לבין מה שהוא חשוף אליו כיום במונחים של התרוקנות תוכנו ואופיו הקואליציוני, עדיין אפשריים, בתנאי שתהליך זה נשלט על ידי סדרי העדיפויות של הבסת הכיבוש על בסיס אסטרטגיה משולבת של איתנות והתנגדות עממית. הניסיון הפלסטיני מאשר שפנייה לדיאלוג ודמוקרטיה תמיד הייתה ערובה שבאמצעותה ניתן להתקדם בבנייה מחדש של הקואליציה הלאומית על בסיס שמירה על זכויות לאומיות, ושבירה מהוויתורים שישראל עשתה בחינם באמצעות אוסלו. תהליך, שעבור הכיבוש היה לא יותר מאשר דחיה להפסקת האינתיפאדה הגדולה והשלכותיה ולחזור שוב לתקוף את כל הזכויות הלאומיות שלנו ואת גורלנו במדינה הזו.

מבוא לבניית הארגון מחדש

הכניסה האמיתית להשבת האחדות ותפקידו של אש"ף מחייבת, מעל הכל, את הפלת תרבות הפילוג, ההדרה, השליטה והחזקה, וחזרה לאופציה של אחדות ודמוקרטיה, ושלב המעבר הנדרש לתיקון פגם שממנו סובלת התנועה הלאומית. נראה שיש דרך מעבר מחייבת להשיג זאת על ידי כפיית כוחות האוגדה להסכים על ממשלת מעבר של אנשים מוסמכים המואצלים בהתאם לחוק היסוד על מנת להבטיח שנעשה כל מה שייצב את יציבות העם ויחזור ל הדרך הדמוקרטית על ידי היערכות לקיום בחירות כלליות על פי לוח זמנים מספק ומוסכם, להשבת החיים הפוליטיים הרחק מהגמוניה, רדיפות פוליטיות וביטול כל החוקים בצו הסותרים את חופש הביטוי והארגון, ובמקביל לאותה התחייבות. למה שסוכם בעבר בישיבות ההכנה בביירות "ינואר 2017" בכל הנוגע להשתתפות תנועות חמאס וג'יהאד בקבלת החלטות לאומית, ששחרורן מבלעדיות ומפילוג הפך לעדיפות עליונה. אי אפשר לדלג עליה, כהקדמה למועצה לאומית חדשה המחדשת את בחירת הנהגה הכוללת את הצבעים השונים של הקשת הפוליטית והחברתית במפגשים השונים של העם הפלסטיני, כולל עמנו בתוך הקו הירוק.

כך ניתן להחזיר את ההתחשבות באש"ף ובתפקידו ומעמדו, לרבות בחינת תכניתו הלאומית על פי אופי הסכסוך וצורות המאבק המתאימות לשלב זה.

דרך זו, שאין לה אלטרנטיבה, יכולה להיסלל רק על ידי גיוס וארגון תפקידן של כל הקבוצות החברתיות המוכנות להשתלב בקואליציה עממית רחבה נגד הכיבוש, הפילוג והשחיתות על כל צורותיה, ועל מנת לחדש את המבנה. של התנועה הלאומית ולהבטיח את שיקומו של נתיב המעמיד את השחרור הלאומי בראש סדר העדיפויות הקשור לדרך הדמוקרטית המשחזרת כל סוגיית העם הפלסטיני היא המבצר הבלתי חדיר של מטרה קדושה זו.