מוחמד אל-טאג': הניסיון שלי מתוך השבי עם העיתון "אל-קודס" ראוי לתיעוד הזה, במיוחד כשהגיליון הגיע לגיליון ה-20,000 שלו.

צנעא בדאווי: הנושא מעיד על המקצועיות, הפטריוטיות ויכולת ההסתגלות שלה לשינויים, שכן היא מהווה עמוד תווך בעיתונאות ערבית מוצקה.

ד"ר אמין אבו ורדה: אל-קודס הוא עיתון המשפחה הפלסטיני ששמר על מקצועיותו לאורך ההיסטוריה למרות נסיבות קשות.

ד"ר מחמוד חלוף: אני סומך על ניסיונו הרב והמגוון של העורך הראשי ועל קשריו עם מעגלי קבלת החלטות כדי לשמור על המשכיות של פרויקט חשוב וחלוצי זה.

אסרי פיאד: הגעת אל-קודס ל-20,000 עוקבים בתקופה שבה המדיה החברתית שולטת היא הצלחה יוצאת דופן, שכן היא נוגדת את הדעות ועולה עליו.

ד"ר צנעא זכרנה: "אל-קודס" זכה למעמד שאף אחד אחר לא יכול להתחרות בו, והוא מטפל בכל הנושאים הנוגעים בחיי היומיום של אנשים ובדאגות הלאומיות.

ד"ר אחמד אבו אל-חייג'ה: קו העריכה המאוזן והמרחב הניתן להשקפות אינטלקטואליות ופוליטיות מגוונות הציבו אותו בחזית התקשורת הפלסטינית במשך עשרות שנים.

ד"ר פאדי ג'ומעה: השגתו של אלקודס במספר ההיסטורי הזה היא עדות למקצועיות שלו, אבל גם עדות לאמון העם בו.

ד"ר איימן יוסף: "אל-קודס" הוא אחד מהעיתונים הפלסטינים הוותיקים והאותנטיים, שהתבלט מאוד בהעברת סבלם של הפלסטינים.

ישראא אלאבושי: זה לא היה רק עיתון, אלא מילא תפקיד בולט בשימור הזהות הלאומית הפלסטינית, ולקחה על עצמה להעביר את קולם של הפלסטינים לעולם.

שרי סמור: עיתון אלקודס מייצג ארכיון שלם, ובמיוחד מדור "ירושלים לפני 20 שנה", שהחל לפני 30 שנה.

המהפכה שחולל גילוי האינטרנט, שהפך את העולם לכפר קטן באמצעות העברת מידע מהירה וזמינותו לכל, והופעתה של מדיה ידע, בין אם אתרים ובין אם אתרי רשתות חברתיות, גרמה לאנשים רבים להתאבל על חלוף המדיה המודפסת, ובמיוחד העיתונים, אשר, לא משנה מה הם יעשו, לעולם לא יוכלו לעמוד בקצב של ערוצי המדיה הדיגיטלית והעברת המידע בלוויין.

ואכן, עיתונים רבים ברחבי העולם לא הצליחו לשרוד ועזבו לחלוטין את זירת התקשורת או הפכו לעיתונים אלקטרוניים. עם זאת, אחרים, ובראשם העיתון "אל-קודס" הירושלמי, שמרו על עקבותיהם ודרכם, והצטרפו למהפכת המדיה הדיגיטלית מבלי לנטוש את המהדורה המודפסת המקורית שלהם, שחוגגת היום, יום חמישי, את הגעתן ל-20,000 עותקים.

אסירים משוחררים, עיתונאים, סופרים ואנשי אקדמיה חגגו את אל-קודס, העיתון, בית הספר ומצע המדיה החופשית, בדרכם הייחודית בהצגת עדויות על זיכרונותיהם מהעיתון, בבית, באוניברסיטה, ואפילו כשהם כלואים בבתי הכלא של הכיבוש. הם גם חגגו את התפקיד החשוב שמילאה בעשורים האחרונים בתחומים פוליטיים, חברתיים, תרבותיים וספורטיביים שונים, וכתיעוד היסטורי מקיף של כל אבני הדרך שעברה המטרה הלאומית.

"אל-קודס" הוא חלון בהיר שמפיג את חשכת הכלא.

האסיר המשוחרר והפעיל הפוליטי מוחמד אל-טאג' אמר: "יש הרבה זיכרונות וחוויות שראויים לתעד, לא רק בגלל שהם השפיעו עלינו בעבר, אלא גם בגלל שהם ממשיכים להשפיע עלינו גם בעתיד הקרוב. כאן, אני מאמין שהניסיון שלי מתוך השבי עם עיתון "אלקודס" ראוי לתיעוד הזה, ובמיוחד מגיליון העשרים שלו, שנובע מהגדולות שלו".

הוא הוסיף: נכון שבתקופת השבי, היינו נתונים לעוול ודיכוי יומיומי, נטולי צרכי האדם והחיים הבסיסיים ביותר, ומבודדים מהעולם החיצון בניסיון לרוקן אותנו מתכנינו הלאומי והמאבק. עם זאת, למרות החשיכה הגדולה הזו, עיתון אלקודס, לפחות עבורי, היה החלון הנוצץ שהציב אותי בלב האירוע, באמצעות סיקור כל האירועים בזירה הפלסטינית, הערבית והבינלאומית, פוליטית, כלכלית, תרבותית וחברתית, בנוסף לאירועי ספורט, חדשות מזג האוויר ונושאים עיתונאיים נוספים בתחומים שונים.

עיתון בעל מחשבה ייחודית וידע מעמיק

הוא המשיך: אולי הגישה העיתונאית של עיתון אל-קודס היא התכונה הייחודית שהפכה אותי לאחד מהעוקבים אחריו. הודות למוח העיתונאי והידע העמוק שלה, היא הצליחה ליצור את הדרך שלה.

אל-טאג' המשיך: "כשאני מדבר על עיתון אלקודס, אני מתכוון למי שמנהל אותו, החל מהעורך הראשי והמייסד שלו, עובר לראשי משרדיו הפרוסים בכל אזורי הארץ, וכלה ברשת הכתבים והכותבים שלו".

אל-טאג' סיכם באומרו: "אני מרגיש גאה וכבוד לכתוב בעיתון רציני וריאליסטי, המנוהל ומנוהל על ידי קבוצת מובחרת של סופרים ארציים, ומורכב מקבוצה מכובדת של עטים עיתונאיים מכל הארץ. זו לא מחמאה לו, ולא ציון לשבח לעורך הראשי שלו, גם לא לעורך ולממונה עליו. זה ראוי לזה ועוד."

כלי מדיה מודפס ששמר על רמת אמון גבוהה.

הסופרת והפעילה צנעא בדווי, לשעבר חברת מועצת עיריית ג'נין ולשעבר מנהלת יחסי הציבור של נפת ג'נין, אמרה כי הגיליון ה-20,000 של אלקודס הוא אבן דרך משמעותית להמשך הצלחתו של העיתון ככלי תקשורת מודפס, השומר על רמת אמון גבוהה לא רק בפלסטין אלא גם בעולם.

בדווי הוסיפה: "זו עדות למקצועיות, לפטריוטיות וליכולת שלה להסתגל לשינויים, ולעובדה שהיא מייצגת היום עמוד תווך של עיתונאות ערבית איתנה ומחויבת". חוסנו וצמיחתו של העיתון מבוססים בעיקר על איכות ומצוינות. ירושלים הצליחה לשמור על מנהיגותה ועל עדיפותה מאז הקמתה ועד היום.

היא ציינה כי התפתחות העיתון נובעת מהחוכמה והמודעות של הנהלתו, כל הצוות האדמיניסטרטיבי, הטכני והשטח, ווועדת המערכת, שעמדה בקצב ההתפתחויות בתקשורת, קלטה את כל היבטי הצלחתה של תעשיית התקשורת, ולקחו ממנה את מה שיכול לשמור את העיתון בחזית. היא התבלטה והצליחה להשיג את משימתה. הדבר ניכר בשימור צורתו, רוחו, מבנהו, האובייקטיביות והערך של העיתון כאמצעי תקשורת פלסטיני לכל הפלסטינים, אשר משך תשומת לב באמצעות אתר האינטרנט שלו, המתעדכן באקטואליה ומעשיר אותו בכל מה שהקוראים הפלסטינים, הערבים והבינלאומיים מחפשים.

עומד בקצב ההתפתחויות הטכנולוגיות

לדבריה, "עיתון אלקודס לא הסתמך רק על תפארתו המודפסת, אלא גם הצליח לשלב כלי תקשורת מודרניים באמצעות אתר אינטרנט עשיר ומתעדכן כל הזמן, המשלב טקסט, תמונות ואודיו, הפונה לקוראים פלסטינים, ערבים ובינלאומיים". הטרנספורמציה הדיגיטלית הזו לא הייתה רק שטחית, אלא עמוקה במבנה העריכה ובסיקור החדשות שלה, מה שאיפשר לה להישאר בחזית.

היא הדגישה כי העיתון "אל-קודס" מאופיין באובייקטיביות, חוסר משוא פנים, אמינות וגיוון הנושאים שלו, כמו גם הסיקור העשיר והמקיף ביותר של אירועים ברמה הפלסטינית והבינלאומית, והפקתו ועריכתו האיכותית. כך היא השיגה הבחנה, והפכה לאחד מעמודי התווך החשובים ביותר של העיתונות הפלסטינית במהלך עשרות השנים. למרות כל השינויים, הוא יכול להיחשב לעמוד החזק ביותר בעיתונות, שכן העיתון נשאר נאמן לזהותו הפלסטינית ומחויב לגישה לאומית כוללת. היא הצליחה לשמר את הקהלים שלה מדורות שונים.

"ירושלים" שמרה על עצמאותה ועל זהותה הלאומית.

היא ציינה כי עיתון "אל-קודס" הצליח, מאז הקמתו ועד כה, לשמור על גישה או מסגרת לאומית המקובלת על כל שכבות החברה הפלסטינית, על נטיותיה השונות, הכתות והאוריינטציות הפוליטיות שלה, משום שהקדיש את דפיו לכל הקבוצות הללו, תוך שמירה על עצמאותה וזהותה הלאומית.

היא הוסיפה: "הקורא ימצא את כל מה שהוא רוצה מהעיתון דרך דפיו, שהם הרבים והמגוונים ביותר מבחינת דעה, מקורות ותכנים". באמצעות ניטור ומעקב קפדניים ומגוון, עיתון "אל-קודס" הפך להיענות יותר לדרישות הקהל המתרחב שלו. זאת בשל הפעילות וההתעניינות בעבודה שמבדילה חלק מכתביה מאחרים בעיתונים אחרים. ניתן לומר כי עיתון אלקודס נחשב לכלי התקשורת המסורתיים המקיף והמיוחד ביותר בפלסטין, והוא הכרחי לחלוטין.

הדופק האמיתי של הרחוב

העיתונאי והחוקר ד"ר אמין אבו ורדה, מנהל לשכת עיתונות אסד"א בשכם, אמר: "עיתון אלקודס הוא עיתון המשפחה הפלסטיני ששמר על מקצועיותו לאורך ההיסטוריה למרות נסיבות ותנאים קשים. הוא נשאר הדופק האמיתי של הרחוב על רקע האצה והסלמה של אירועים והגבלות פוליטיות ואזוריות". היא גם הצליחה לשמור על כוח המשיכה שלה כשהמדיה הדיגיטלית פלשה לנוף התקשורתי.

הוא הוסיף כי העיתון "אל-קודס" הקדיש את דפיו לכל הפלסטינים, למרות כל התקופות הקודמות, ונשאר בית ספר למקצוענות מקובלת למרות כל המכשולים.

הוא המשיך: "אל-קודס נשאר אסכולה בחיי התקשורת הפלסטיניים, הן עבור הצוות שסיים את דפיו והפך לדמויות בולטות במוסדות תקשורת בינלאומיים רבים, והן עבור אלו שהפכו למרצים ומאמנים בתחומי התקשורת".

אבו ורדה סיכם ואמר: "אי אפשר לשכוח את צוות המייסדים ואת הדמויות הבולטות שעבדו בעיתון. חלקם נפטרו, ואחרים ממשיכים לחיות בעטים ובמילים, מעבירים את מומחיותם מדור לדור, עד שכותבי העיתון וכתביו הפכו מודל לדור הצעיר".

בית ספר לתקשורת מאוזן שהצליח לעמוד באתגרים.

פרופסור לתקשורת ד"ר מחמוד חלוף אמר כי הצלחת העיתון בנושא זה היא אינדיקטור להמשכיות, יציבות ואמון הקהל שלו. זה מתיישב עם העובדה שמוסד זה מייצג בית ספר לתקשורת מאוזן שהצליח לעמוד באתגרים המפחידים.

הוא הוסיף: "לעיתון אלקודס תפקיד בעיצוב דעת הקהל, ותפקידו ניכר, למשל, בקרב על השערים המקיפים את מסגד אל-אקצא המבורך".

הוא המשיך: בכל מקרה, העיתון הזה תרם להעברת הדאגה לציבור, והכי חשוב, הוא מגיע לירדן, ויש לו אתר אינטרנט מודרני שקצת עומד בסטנדרטים של אינטראקטיביות ובדרישות לעיצוב אתר לא קלאסי.

בהתחשב בהיסטוריה של העיתונות הפלסטינית. עיתון אלקודס הוא מוסד ותיק וותיק, עם רצף של עורכים ראשיים ועיתונאים בולטים שתרמו תרומה משמעותית לעבודה האיגודית, המקצועית והלאומית.

קו לאומי מאוזן בתוך רוחות חזקות

הוא ציין כי העיתון עמד בצנזורה הצבאית הישראלית וייצג מוסד לאומי יוקרתי, שחשיבותו התגברה בשל מיקומו בבירה ובירושלים הכבושה.

לדבריו, "אנו יכולים לראות את המקצועיות של העיתון במחויבותו לקו לאומי מאוזן על רקע הרוחות הסוערות סביב המצב הפנים-פלסטיני והפילוג. למרות הלחצים העצומים שהוא מתמודד איתו, הוא הצליח להתמיד ולהישאר סבלני".

בהתייחס להתפתחויות האחרונות במדעי המדיה והתקשורת, אמר חלוף, "כדי שעיתון מודפס ישרוד מול כוחה של המדיה הדיגיטלית והפופולריות של הפלטפורמות הדיגיטליות הוא אינדיקטור לעומק השורש והמבוסס של המוסד הזה".

הוא סיכם ואמר: "אני סומך על העורך הראשי החדש והנוכחי, עם ניסיונו הרב והמגוון והקשרים הטובים עם מעגלי קבלת ההחלטות, שיצבור הישגים וישמור על המשכיות הפרויקט החשוב והחלוצי הזה".

החזרת חומרי ההדפסה לקדמת הבמה באזור הפכפך

הסופר, החוקר והסופר אסרי פיאד אמר כי הגעת אלקודס לתפוצה של 20,000, בתקופה שבה המדיה החברתית שולטת, היא הצלחה יוצאת דופן, שכן היא נוגדת את הדעות ומחזירה את המדיה המודפסת לקדמת הבמה באזור השבור באירועים שמושכים את תשומת הלב של העולם.

הוא הוסיף: "עיתון אלקודס מתקדם בהתמדה עם התפתחויות טכנולוגיות והתקדמות מאז הקמתו, תוך שימוש בפיתוחים ובטכנולוגיות אלו בעבודת התקשורת שלו כדי לספק לקוראים הפלסטינים את החדשות, האירועים, הניתוחים, הכתבות והתחקירים היפים ביותר ולספק להם את התוכן הטוב ביותר". זו הייתה עובדה בולטת ומוחשית לאורך ההיסטוריה של עיתון זה, שהפך לאחד מהעיתונים הערביים הגדולים עם אמינות, מעקב ועניין רשמי ופופולרי.

הוא הוסיף: "בתולדות העיתונות הפלסטינית, עיתון אלקודס הוא עמוד השדרה של התקשורת המודפסת כבר יותר משבעים שנה. זה לא דבר של מה בכך בהתחשב במציאות הסוערת והסביבה השופעת אירועים והתפתחויות. הוא גם שמר על הובלתו בתקשורת המודפסת למרות מעברן של שלוש רשויות פוליטיות: עידן ירדן, הרשות הלאומית הפלסטינית והרשות הפלסטינית".

"אל-קודס" שמרה על זהותו הלאומית הריאליסטית ועל אמינותה.

הוא המשיך: "היא גם שמרה על זהותה הלאומית הריאליסטית ואמינותה, והחזיקה מעמד במאמציה לשרת את הקורא הפלסטיני, והיוו חלק מהותי ממודעותו". היא תרמה בכך לשפוך אור על היבטים חשובים של הנושא, בתוך האפלה וניסיונות ההטעיה שליוו וממשיכים ללוות את הכיבוש, שביקש וממשיך לשאוף לחבל בתודעתו של האזרח הפלסטיני ולערער את אמונתו במטרתו הצודקת.

פיאד סיכם באומרו: "אין חולק על כך שעיתון אלקודס הוא עיתון פוליטי עצמאי שאינו מבטא נקודת מבט של זיקה מסוימת או רעיון מוגבל, אלא הוא מבטא את כל הפלסטינים, כל הערבים וכל האנשים החופשיים בעולם. זה מתגלם בגישתו ובשיטת העבודה שלו. הוא אימץ מגמה אחראית וללא כל דעה בונה או כל דעה בונה או בברכה. דעתו של כל אחד זה היה וממשיך להיות אחד מעמודי התווך של הצלחה ושגשוג במסעו".

רחוק ממתחים פוליטיים

ד"ר צנעא זקארנה, חוקרת פוליטית ופעילה קהילתית, אמרה: "העיתון "אלקודס" פופולרי ביותר בקרב פלסטינים, מכיוון שהוא מעביר את הכאב, הסבל והסיפורים מתחת להריסות, ומתייחס לדאגות הפלסטיניות. הרחק ממתחים פוליטיים, הוא מעביר את האירוע ומעביר את המסר לכל בית ופינה פלסטיני.

היא הוסיפה: "לאחר הפילוג הפלסטיני ב-2007, היינו עדים להידרדרות במעמדם של העיתונים ובדרך העיתונאית הפלסטינית הרשמית, כשהחלה להתמקד ביעדים מפלגתיים צרים ששירתו קבוצה מסוימת והזניחה נושאים לאומיים חמים רבים, כמו פלישות, התנחלויות, אסירים וסבל שלהם. אנשינו נמצאו בקולו, בכל עיתון ובנושא הבטוח שלהם, זה היה נוכח בקול ובנושא הבטוח שלהם. בית האסיר, רחוב הרוס והוספיס מופצץ".

היא המשיכה: "סקרי דעת קהל עדכניים הראו כי עיתון אלקודס הוא העיתון המוביל להגיע לפלח הגדול ביותר של הפלסטינים, וכי הוא העיתון המופץ ביותר בשטחים הפלסטיניים. תוצאה זו, אם היא מעידה על משהו, מעידה על אמון הציבור בו, וכי הוא הגיע כעת לעמדה שאין לה מתחרים בכל נושאי החיים הלאומיים הנוגעים לו, הנוגעים לו ונוגעים לאדם אחר.

תיעוד היסטורי, ארכיון לאומי ואוצר ידע

ד"ר אחמד אבו אל-חייג'ה, חוקר בסוציולוגיה פוליטית, אמר: "הגיליון ה-20,000 של אלקודס אינו כמות חסרת משמעות. אלא מדובר ברשומה היסטורית, ארכיון לאומי ואוצר שלא יסולא בפז של הזיכרון הפלסטיני, ואחד מעמודי התווך של ההגנה על הפלסטיני הנרטיבי".

הוא הוסיף: "המסלול ההיסטורי של עיתון אלקודס טבוע עמוק בתודעתנו. אני זוכר שקראתי אותו בילדותי, מבית הספר לאוניברסיטה, אחר כך מהעבודה על כל צורותיה השונות, מגרסאות הנייר בניחוח הבצק ועד למהדורה הדיגיטלית במתכונתה החדשה".

אבו אל-חייג'ה הדגיש כי עיתון אלקודס מייצג חוויה ייחודית ומודעת בתקשורת המודפסת הפלסטינית מאז הקמתו. זהו אסכולה מאוזנת לעיתונאות, וזהות העיתון השתלבה בצורה מושלמת עם הזהות הפלסטינית, חיבוק בלתי מעורער. אין זה מוגזם לומר כי יכולתו לעמוד בגלובליזציה ובהתפתחות התקשורת והתקשורת הדיגיטלית היא עדות לשורשיה העמוקים בחברה.

העברת הנרטיב הפלסטיני לעולם

אבו אל-חייג'ה ציין כי גישת העריכה המאוזנת של אלקודס והמרחב שהיא מספקת לדעות מגוונות ולנקודות מבט אינטלקטואליות ופוליטיות הן גישה ראויה לשבח. זה הציב אותו בחזית התקשורת הפלסטינית המושכלת במשך עשרות שנים, וגם הפך אותו ליעד ומקלט לעיתונאים מוכשרים.

הוא הוסיף: "עיתון אלקודס העביר לעולם את הנרטיב הפלסטיני בצורתו האמיתית, כמקור מהימן לא רק עבור קהילות פלסטיניות ברחבי העולם, אלא גם עבור קבוצות רבות של אנשים מרקעים שונים שעוקבים ומתעדכנים בענייני פלסטינים. הדבר בולט בבירור, בנוסף לטווח הרחב שלו בקרב מוסדות, פעילים ותומכים בגורמים שונים, מקומות ותומכים בגורמים שונים".

אבו אל-חייג'ה סיכם את דבריו באומרו: "כל זה מטיל אחריות גדולה על הנהלת העיתון, מערכת וצוות העיתון לשמור על גישה עריכה חזקה ונוכחת ופיתוח דיגיטלי, מתוך הכרה בחשיבותו של העיתון לזיכרון הפלסטיני וכמקור אמין לזרימת המידע, שהפך להיות זקוק לאמון שאבד במוסדות רבים".

אל-קודס היא פלטפורמה לאומית ומוסד תקשורת שחורג ממספרים.

ד"ר אמר. פאדי ג'ומעה, פרופסור למדעי המדינה באוניברסיטה הערבית-אמריקאית, אמר: "עיתון אלקודס הוא פלטפורמה לאומית ומוסד תקשורתי שמתעלה על מספרים. כאשר העיתון אלקודס מגיע לגיליון העשרים אלף, אי אפשר לראות את המספר הזה כתחנה חולפת ברשומה עיתונאית, אלא כסימן נוצץ בהיסטוריה של עם שהמשיך להתנגד, כמונו ועם מילה חדשה. כמו גם פעולה". בסביבה שופעת שינויים ומכווצים מרחבים לחופש, העיתון "אל-קודס" נשאר קבוע, גשר המחבר בין העבר להווה, וקול קולקטיבי שהפלסטינים, באשר הם, ממשיכים להקשיב לו.

הוא הוסיף: עבור אלה שחיו את שלבי ההתפתחות הפוליטית בפלסטין, ועבור אלה שהיו להוטים לדעת מה קורה מחוץ לגבולות העיר או הכפר שלהם, אל-קודס היה יותר מעיתון. זה היה החלון היחיד שלנו, המצפן היומי שלנו. אני זוכר היטב איך, כסטודנט בשלבים המוקדמים של ההתפתחות האינטלקטואלית שלי, הייתי מצפה לדפים הראשונים שלו כשהם תלויים על דלתות החנויות. כמה פעמים קראתי אותו כשעמדתי ברחוב, בין זרים, אבל כמוני, הם שואבים מאותו מקור שנותן לנו קצת הבנה, קצת ביטחון.

ג'ומה המשיך: "לעולם לא אשכח את הרוכל העיוור ההוא שהיה מסתובב ברחובות שכם מדי בוקר, נושא ערימת עיתונים מתחת לזרועו, מזמר בקולו הרך: 'זו ירושלים!'... קריאתו נשאה יותר מסתם שם של עיתון. היא שידרה את האמון, האהבה וההסתמכות של אנשים על העיתון הזה, שעטפה את הפרטים של המולדת שלו וכלל את פרטי המולדת שלו. מולדת נצורה".

"אל-קודס" נוגע בנושאים היומיומיים של אנשים.

הוא ציין כי הסיקור של עיתון "אל-קודס" מעולם לא הוגבל לעניינים פוליטיים, למרות חשיבותם המרכזית, אלא התרחב לנושאים היומיומיים של אנשים. מנושאים חברתיים לסיקור תרבותי, לספורט מקומי, שלא הייתה לנו אז אלטרנטיבה אמינה לו. העיתון ניהל דיאלוג יומיומי עם הקורא, והעניק לו מנת חיים בתוך כל הדיכוי והמחסור שאפפו אותו.

ג'ומעה אמר: כשם שקראנו בירושלים חדשות על פלישות, קדושים, מעצרים והתקוממויות, גם דפיו חגגו תקווה. כמה פעמים קראנו על הישגיו הלימודיים של תלמיד פלסטיני, או ראינו תמונות של בוגרי תיכון מעטרות את הדפים, סצנה שמעוררת גאווה קולקטיבית? העיתון תרם לעיצוב מחדש של הנוף הפלסטיני, לא כזירה קבועה של שפיכות דמים, אלא כחברה חיה ותוססת, המסוגלת להגיע להצלחה למרות המצור.

הוא האמין שהצטברות זו, על כל כנותה וחמימותה, היא שיצרה את הקשר החזק בין העיתון לעם, והפכה את האמון בו לעניין מתמשך, שאינו נשלט על ידי נסיבות רגעיות.

עיגון חופש הדעה והביטוי בסביבה מגבילה

ג'ומה הוסיפה: "בנוף הפוליטי הפלסטיני המורכב, שבו הכיבוש הצבאי מצטלב בחלוקה פנימית, ושבו מוגבלים לעתים מרחבי הביטוי בשם הביטחון או הארגון, חופש הדעה והביטוי נראה כמו שדה מוקשים". עם זאת, העיתון "אל-קודס" הצליח לשמור על מעמדו כפלטפורמה עצמאית, המסוגלת לפתוח את חלונותיו לכל הדעות, מבלי ליפול למלכודת של תלות או לנטות לשטחיות או הסתה.

הוא המשיך: "באמצעות מדיניות העריכה שלו, העיתון שיקף אמונה אמיתית שמגוון דעות אינו מחליש את העורף, אלא מחזק אותו". דעות סותרות לא נשללו, והביקורת לא דוכאה. במקום זאת, הותר להציגו במסגרת הנחיות מקצועיות ברורות, שהפכו את דפי העיתון לפורום לוויכוח בונה בין אינטלקטואלים, פוליטיקאים וקוראים כאחד.

ג'ומעה אמר: "בזמן שבו כמה פלטפורמות הפכו בני ערובה למימון או לרטוריקה עדתית, אל-קודס נשאר מחויב לייצג את כל הפלגים והתנועות, ללא העדפה או דחיקה לשוליים". זהו נוהג נדיר במציאות מקוטבת שבה חופש הביטוי הוא כמעט מותרות. איזון זה ואופק עריכה רחב אפשרו לעיתון למלא תפקיד חשוב בעיצוב המרחב הציבורי הפלסטיני, בטיפוח תרבות של קבלת הזולת, ביקורת אחראית והשתתפות בדיון הלאומי.

איחוד חופש הדעה והביטוי

הוא הוסיף: התפקיד שמילאה ירושלים במשך עשרות השנים בגיבוש חופש הדעה והביטוי לא היה תוצאה של נסיבות זמניות או אינטרס מיידי, אלא בחירה מוסדית מכוונת שנבעה מתוך האמונה שחופש הביטוי הוא אחד מעמודי התווך של השחרור הלאומי, ושמאפשר לאנשים להביע את מה שהם חושבים שהוא היסוד של כל פרויקט דמוקרטי או שחרור.

ג'ומעה הוסיף: אולי מה שמדהים הוא שהתפקיד הזה לא היה רק השתקפות על הנייר, אלא הוא הפך למשהו הדומה למנהג ביחסי הקורא עם העיתון. אנשים רואים בו כעת מרחב מהימן שבו הם יכולים לדבר ולתקשר עם מה שמתפרסם כחלק מדיון חברתי חיוני שבונה עתיד פתוח וצודק יותר.

ג'ומה סיכם באומרו: "השגת המספר ההיסטורי הזה של ירושלים היא עדות למקצועיות שלה, אבל גם לאמון העם בה". בין הזיכרון האינדיבידואלי למימד הקולקטיבי, עיתון זה שומר על מעמדו כארכיון חי, עד לעידן ושותף לעיצוב התודעה הלאומית הפלסטינית.

פלטפורמה רחבה למגוון רעיונות

ד"ר איימן יוסף אמר: "העובדה שעיתון אלקודס הגיע ל-20,000 עותקים היא הוכחה לכך שהוא מחזיק במרכיבים הדרושים כדי להמשיך כפלטפורמה תקשורתית המגלמת ומקדשת את הנרטיב הלאומי הפלסטיני". לדעתי, העיתון "אל-קודס" הוא אחד העיתונים הפלסטינים הוותיקים והאותנטיים, שבלטו מאוד בהעברת סבלם של פלסטינים בשטחים הפלסטיניים בגדה המערבית, בעזה, בשטחי 1948 ומחוצה לה. היו לו הרחבות גיאוגרפיות, דמוגרפיות ולאומיות.

הוא הוסיף: "ידוע שאל-קודס נכתב על ידי סופרים עצמאיים, אקדמאים, חוקרים ועיתונאים מכל הקשת הפוליטית, וזה חשוב. כתוצאה מכך, מדובר במצע רחב למגוון רעיונות, חופש דעה וביטוי, ניתוח פוליטי וסיקור תקשורתי ניטרלי, עצמאי ומקצועי". ואכן, ישנן פלטפורמות חדשות שיצר עיתון אלקודס, המגוונות את עמודי העיתון מהעמוד הראשון, המתמקד בחדשות ובכותרות הראשיות, לחדשות מקומיות ביותר מעמוד אחד, לחדשות המחוזות, חדשות הפלסטינים והעמוד הבינלאומי, בנוסף לעמודים אנליטיים. כל זה מעשיר את העיתון, במיוחד שיש גם תוספות הקשורות לעמודי התרבות, הספורט והכלכלה. לכן, הדפדפן של עיתון אל-קודס מרגיש את כל התכונות והמאפיינים החשובים הללו.

העובדה ש"אלקודס" יצא לאור בלב ירושלים העניקה לו מימד חשוב.

הוא המשיך: "אני אחד מהאנשים שכתבו לעיתון "אל-קודס", שבו מאמרים נבדקים בקפידה באופן ביקורתי ולשוני, מבלי להתערב בדעות הפוליטיות כאשר הם מוצגים או במהלך סקירתם הסופית". העובדה שאל-קודס יושבת בלב ירושלים מעניקה לה את המימד החשוב הזה, וכך היא תמשיך להעביר את הנרטיב הפלסטיני ואת הסבל הפלסטיני. טוב שהיא עברה לצורה דיגיטלית ולעיתונות דיגיטלית, וכך היא הפכה קלה לגישה במדיה החברתית ובאתרים. אנחנו יכולים לעיין בו מהמשרדים שלנו, ואנחנו יכולים לבקש מהסטודנטים שלנו באוניברסיטאות ובבתי ספר לעיין בו.

הוא סיכם ואמר: "לדעתי, לאור המדיה הדיגיטלית והעולם הדיגיטלי, הקהל שלו הפך למגוון וחוצה גבולות, בעיקר בקרב קוראים ערבים וקוראים זרים השולטים בשפה הערבית. לכן אני מצפה שהעיתון יצוץ בתנופה מחודשת, בכותבים חדשים, ובנרטיב רענן וחדש בכל הנוגע לעבודה עיתונאית בכלל".

אבן דרך בתולדות התקשורת הפלסטינית

הסופרת ישראא אל-עבושי בירכה את צוות עיתון אלקודס על הגעתו לגיליון ה-20,000, ורואה בכך הישג גדול המהווה אבן דרך בתולדות התקשורת הפלסטינית. לדבריה, "בזכות תוכנו המכובד והאמין, העיתון הצליח להקדיש את מאמציו לתיעוד אירועים לאומיים, שימת לב לעניין הפלסטיני והעברתו לעולם במקצועיות ובאובייקטיביות". מסירות זו למתן מענה אמין לדאגותיו של העם הפלסטיני זיכתה אותו במעמדו החלוצי ובהצלחה מתמשכת לאורך השנים.

היא הוסיפה, "אל-קודס לא היה רק עיתון; הוא מילא תפקיד בולט בשימור הזהות הלאומית הפלסטינית ולקח על עצמו להעביר את קולם של הפלסטינים לעולם, שימש במה המשקפת את שאיפותיהם ומטרותיהם בכל הנסיבות".

היא המשיכה: "לאורך כל הימים והזיכרונות, עיתון "אל-קודס" נותר מגדלור המאיר את נפשם של הדורות, המעיד על רגעי השמחה והצער שהטביעו את חותמם בלב קוראיו. בין דפיו עמוד שכותרתו "לפני עשרים שנה". דף זה הוא מראה המחיה את העבר, מספרת סיפורים אינטימיים ורגעים חרוטים בזיכרון שלעולם לא ישכחו. 20 שנה חלפו מאז פטירתה של אמי היקרה, סוהים אלזגה, ירחם ה' עליה שנפטרה ב-3 במרץ 1984. רגשות האובדן השתלטו על זכרוני וגרמו לי לחפש את עיתון אלקודס ולקרוא את העמוד מלפני עשרים שנה, ספציפית את גיליון 99, הגיליון שנשא בתוכו את הודעת פטירתה. העיתון "אל-קודס" לא היה רק עיתונים רגילים, אלא הוא הפך לעד לפרק עמוק בסיפור האישי שלי, המתעד רגשות צער עם סימן בל יימחה. המאמר הזה לא היה רק הספד, אלא מורשת רגשית המגוללת מחדש את סיפורה של האם וזיכרונה במכתבים נצחיים. כמו כן, גיליון ההכרזה על מות הקדושים של נאג'י אל-עלי, הקריקטוריסט, הזעזע את קוראי העיתון והותיר חותם בל יימחה בזיכרון הפלסטיני.

צוהר לעולם לדור השבעים

אל-עבושי המשיך: "אלקודס לא היה רק עיתון, אלא צוהר לעולם של דור שנות ה-70, המזין מחשבה עם תוכן עשיר החל מפוליטיקה וכלכלה ועד לספורט ותרבות". הייתה זו תחנת תרבות יומיומית שהביאה עמה גיוון שעונה על צורכי הקוראים ואימצה את שאיפותיהם ותקוותיהם לעולם מובן יותר וקרוב יותר למציאותם.

בנוגע למחויבותו של העיתון לעמוד בקצב ההתפתחויות הטכנולוגיות, אמר אל-עבושי: "במשך עשרות שנים, לעיתון אלקודס היה תפקיד מרכזי בעיצוב המודעות של הקוראים הפלסטינים ובהדגשת סוגיות לאומיות בגישה מקיפה ותובנה". אבל ההבחנה שלו אינה מוגבלת לעבר, אלא משתרעת על עמידה בקצב ההתפתחויות הטכנולוגיות שעיצבו מחדש את מאפייני המדיה המודרנית.

היא הוסיפה: "עם כניסתו של עידן האינטרנט, היינו בין החלוצים שאימצו טכנולוגיות מודרניות, השקנו אתר אינטרנט ששיקף את שאיפות העידן הדיגיטלי, המציע תוכן מגוון ומתעדכן כל הזמן, מספק לקוראים דרך חדשה לתקשר עם חדשות ומאמרים". בנוסף, העיתון השקיע בפלטפורמות מדיה חברתית כדי להגיע לקהל רחב יותר בצורה ישירה ודינמית, המשקפת את הדופק והמהירות של המציאות.

העשרת חווית הקורא על ידי אספקת תוכן ויזואלי

היא המשיכה: "ההתמקדות שלנו הייתה בהעשרת חוויית הקורא על ידי אספקת תוכן ויזואלי, כולל תמונות ודיווחי וידאו, כחלון מקיף לאירועים מכל היבטיהם השונים". באמצעות גישה זו, אל-קודס הצליחה לבסס את נוכחותה התקשורתית, תוך שילוב של אותנטיות וחדשנות, כדי להישאר קול משפיע המייצג את כל חלקי העם הפלסטיני.

על התפקיד שמילא עיתון אלקודס בתולדות העיתונות הפלסטינית, אמר אל-עבושי: "מלבה של ירושלים, היכן שקדושת המקום פוגשת את עומק ההיסטוריה, עלה העיתון אל-קודס כמגדלור של מחשבה ועיתונות פלסטינית, נושא בתוכו את דאגותיו של אומה שלמה ותקוותיו של עם רואה את החופש". מאז הקמתה, היא הייתה עדה לתהפוכות הזמן ולתנאי המקום המשתנים, רושמת אסונות וגם מאבקים אפיים, כאילו היא כותבת היסטוריה בדיו של נאמנות ובאומץ של מילים.

היא הוסיפה: "אל-קודס לא היה רק עיתון, אלא היה זה קול שפועם אמת וחזון שחצה את גבולות המציאות כדי לשקף את החלומות והשאיפות של הפלסטינים, להתגבר על ההגבלות שהטיל הכיבוש והמכשולים המצוררים על התקשורת החופשית. ירושלים נותרה איתנה, כשהיא מתעדת את הרגעים החשובים ביותר של הרוח והרוח העתיקה. כבוד, תוך שמירה על מהות המסר הנשגב שלו.

היא המשיכה: עם התפתחות הכלים המודרניים, "ירושלים" לא נפלה מאחור. במקום זאת, היא התקדמה בביטחון לעבר העתיד, וממנפת את הטכנולוגיה כדי להשיק פלטפורמות דיגיטליות המעסיקות את מוחותיהם של דורות חדשים ופותחות אופקים רחבים לחדשות ולכתבות, ובכך מאשרת את מעמדה לא רק כסמל מקומי, אלא גם כגשר המחבר את העולם לעניין הפלסטיני בחוסר משוא פנים ויושר.

"ירושלים" מעוררת השראה בדורות וכותבת את תולדותיה באותיות אור.

היא המשיכה: "כך, ירושלים המשיכה לעורר השראה בדורות, כותבת את תולדותיה באותיות אור, עדות למאבק בלתי שביר ותקווה בלתי ניתנת לכיבוי". תפקידו של העיתון הוא לקדם את חופש הדעה והביטוי ולספק מרחב להצגת כל נקודות המבט והעמדות של כל הקבוצות והפלגים הפלסטיניים באופן ניטרלי ואובייקטיבי.

היא אמרה: בדופק האותיות ובדממת המילים, עיתון "אל-קודס" עומד כאייקון הנושא בדפיו את האמון של הסיפור הפלסטיני. זה היה ועודנו קול המהדהד בפינות תבל, הנושא את הדאגות והחלומות של האנשים, ומשרטט את האופק של חופש הדעה והביטוי בניטרליות ובטוהר מוחלטים.

היא הוסיפה: "אל-קודס", העיתון שצמח כמעיין מלב העניין הפלסטיני, איחד בין קפליו את מגוון המחשבה הפלסטינית ואת ריבוי הפלגים, כאילו היה מראה המשקפת בבירור את רוחו ונחישותו של העם. במהלך השנים יצאתי למסע שהקיף בדיו עמדות ודעות מגוונות. זה לא היה רק מילים על הנייר, אלא לפיד שהדליק דרך לדיאלוג בונה ולהבנת הזולת.

היא המשיכה: "בתוך האתגרים, העיתון "אל-קודס" נשאר איתן כמו הר איתן, בלתי מעורער מול רוחות הזמן, ועומד בקצב התמורות של הזמן על ידי מעבר מדפי ההדפסה לתחום הדיגיטלי". היא שמרה על מהות המסר האציל שלה, להישאר יותר מסתם מקור חדשות; זוהי מורשת של אותנטיות וסמל להתנגדות. רשמת בזיכרון הדורות את מנגינת המאבק וחלום מולדת שאינה נחה ואינה נשברת.

"ירושלים" היא המילה הנפוצה ביותר בקהילה הפלסטינית.

הסופרת שרי סמור בירכה את עיתון אלקודס על שהגיע לתפוצה ה-20,000, ואמרה: "אין ספק שעיתון אלקודס נקרא ברבים והוא העיתון הנפוץ ביותר בקהילה הפלסטינית, על כל היתרונות והחסרונות שלו. 'אין שלמות. השלמות שייכת לכבוד האל הכול יכול". העובדה שהונפק בעיר ירושלים העניקה לו סמליות מיוחדת.

הוא הוסיף: "באופן אישי, נהגתי לקרוא את העיתון אל-קודס כשהייתי ילד צעיר". משרד העיתון "אל-קודס" נוהל על ידי קאזם עבדול האדי ז"ל. בחופשת הקיץ עבדתי אצל דודי בחנות שלו הסמוכה. הוא נהג לשלוח אותי לקנות עיתון אל-קודס, ומשם התחלתי לקרוא את העיתון.

הוא הסביר כי עיתון "אלקודס" מייצג ארכיון שלם, במיוחד את הטור "ירושלים לפני 20 שנה", שהחל לפני 30 שנה, בנוסף למאמרי דעה המבטאים את כל העמדות האסלאמיות, הלאומיות, השמאלניות והעצמאיות, וכן נקודות מבט שונות. היא גם מנסה לעקוף את הצנזור הצבאי הישראלי שצופה בה בכל מילה.

מדיה דיגיטלית מפילה את המדיה המודפסת

הוא הוסיף: "עם ריבוי ערוצי הלוויין והאינטרנט, ובעקבות כך עולם המדיה החברתית והסמארטפונים, נפגע העניין של אנשים במילה המודפסת, בין אם בעיתון אל-קודס ובין אם במקום אחר. כאן מגיע תפקידם של האחראים על העיתון לשים לב לכל מה שבלעדי לו, כלומר הוא זמין רק במהדורה המודפסת או במהדורה המודפסת או באתר האינטרנט האחר". היינו עדים לפטירתם של מגזיני קיר ודברים רבים אחרים, ולצערנו נהיה עדים לדעיכת המדיה המודפסת, וזו דרך החיים.

הוא המשיך: יש קסם וטקס מיוחד לפתוח את העיתון, לשתות כוס קפה, לעשן סיגריה ולעיין בחדשות, בחומרים אנליטיים ובפרסומות. אני יודע שהסמארטפונים חיסלו את התופעה הזו, אבל הנוסטלגיה תמיד מושכת אותנו אחורה. אני מהדור הוותיק שראה את העידן הפרה-דיגיטלי ואת העידן הדיגיטלי, עבר את שתי התקופות, ועסק בשני השלבים. אחד הדברים הזכורים לי ביותר היה הטור שכתב מאהר אל-עלמי ז"ל בשם "דאגות". "הדיס אלקודס" הוא אחד הטורים הטובים ביותר שתופס את הדופק של האזרח הפלסטיני שאינו מסוגל להשמיע את קולו או להסביר את המתרחש בתוכו, בין אם חברתי או פוליטי.