מדיניות ועמדות ממשלת ישראל נגד הפלסטינים

מי שסבור שישראל, על כל מרכיביה, עדיין מעוניינת בתהליך ה"שלום", מאז תום תקופת המעבר ב-4/5/1999, ופרוץ אינתיפאדת אלאקצא בסוף ספטמבר 2000, וכן הטעות הנלווית לשימוש מופרז בכוח צבאי, שיוצג על ידי הרג והריסת בתים. המצור על ערים, כפרים ומחנות, ביעור השטחים הפלסטיניים הכבושים, וכינון מחדש של שליטה צבאית ישירה על ידי צבא הכיבוש על שטח A, כל אלה סללו את הדרך לשינויים מהותיים במדיניות ישראל כלפי תהליך ההתיישבות.

הראשון מבין השינויים הללו היה כישלון להתקדם במשא ומתן בנושאי השלב הסופי, השני היה נסיגה ופירוק התחייבויותיה לקראת שלב המעבר, והשלישי, והחשוב ביותר, הוא הישרדותה של ישראל במדינה. שטחים כבושים, חיזוק יישובים על כל צורותיהם ושמותיהם, הרחבת השטחים הקיימים, הפקעת קרקעות, סלילת כבישים עוקפים ובניית בסיסים חדשים לצבא. כולל מטווחי ירי. זאת בנוסף עקיפת כל היוזמות הפוליטיות שהועלו במהלך אינתיפאדת אלאקצא, במטרה להגיע להסדר מדיני קבע בין הפלסטינים לישראלים, כמו יוזמת השלום הערבית שאושרה בפסגה הערבית שהתקיימה בביירות ב-2022, או "מפת הדרכים" בשנת 2022. 2003.

ישראל פעלה בכל כוחה, קשה או רך, לשנות את כללי המשחק על ידי הטלת מציאויות חדשות בשטח, נותנת לעצמה מרווח וזמן מספיק להתפרק לאט מהסכמי אוסלו מבלי לשלם שום מחיר פוליטי, על ידי השקעת כל המקומיים. , נתונים ומשתנים ערביים, אזוריים ובינלאומיים. לפתח מדיניות ונהלים חדשים שבאמצעותם היא מגדירה את הצורה, הטבע והיסודות של יחסיה עם הרשות הלאומית הפלסטינית במונחים של ביטחון, פוליטיקה וכלכלה, שהיווה רגרסיה משמעותית. , עד כדי ביטול, של מה שהושג במשא ומתן עם הפלסטינים. מה שהפך את העניינים למורכבים יותר הוא שהיא חידשה את המשא ומתן עם הרשות הלאומית הפלסטינית בנושאים שסוכמו במקור באמצעות משא ומתן.

אין ספק שישראל ממשיכה במדיניותה ובאסטרטגיותיה נגד העם הפלסטיני, שמה שהיא עושה בשטחים הכבושים הוא ביטוי ברור למדיניות שיטתית, מתנשאת וגזענית, המבוססת על פתרונות ביטחוניים ואגרוף ברזל בה. ההתמודדות עם העם הפלסטיני ושאיפותיו הפוליטיות. וההפרות החמורות הנלוות המיוצגות בהרג, התנקשויות ומעצרים. מספר הקדושים בשנת 2022 הגיע ל-226, כולל (55) ילדים, ומספר הקדושים עד 17/05/ 2023 הגיע (157), כולל (27) ילדים. ח.

בנוסף לכך, ההגבלות החמורות שהוטלו על חופש התנועה והתנועה, סגירה ומצור של ערים, כפרים ומחנות, והסלמה במדיניות הריסת בתים ומתקנים נוספים. בשנת 2022 הרסו כוחות הכיבוש ( 714) מתקנים, ועד סוף אפריל 2023 הם הרסו (264) מתקנים פלסטינים. עקירה בכפייה, מניעת בנייה או השקעה של פלסטינים בשטח C והחרמת אדמות לבניית התנחלויות חדשות או הרחבת התנחלויות קיימות, היא עדיין מדיניות שיטתית של ישראל שמטרתה לרוקן את האדמה מתושביה המקוריים, שלא לדבר על ההתקפות היומיומיות של ישראל. מתנחלים בחסות צבא.כיבוש האזרחים, שבו המתנחלים אינם עוד בוזזי אדמה בלבד, אלא מיליציות חמושות התקפיות שמתרגלות הרג והתעללות.

המצב לא פחות טראגי בעיר הכבושה ירושלים, שכן עיר זו חשופה לפעולות ייהוד וישראליות שיטתיות המיוצגות בשינוי שמות רחובות, כיבוש בתים ערביים, הטלת הליכים מנהליים וחוקים המגבילים את זכותם של פלסטינים לקיים את היומיום הרגיל שלהם. חיים, בנוסף להתקפות המשפיעות על מקומות דתיים אסלאמיים ונוצרים. , במיוחד הפלישות היומיומיות, של מתנחלים, למסגד אל-אקצא, כמו גם ההתקפות המתמשכות הפוגעות באזרחים פלסטינים בירושלים, מטרידות אותם, לא נותנות לאזרחים היתרי בנייה. , הטלת תוכנית הלימודים הישראלית על בתי ספר פלסטינים, שלילת זהויות מהירושלמים ועידוד תופעת קידום ושימוש בסמים ממוצא דומה. מדיניות ישראלית ואחרת שמטרתה לרוקן את העיר מאזרחים פלסטינים. המלחמה על ירושלים ובירושלים היא מלחמה על דמוגרפיה וגיאוגרפיה, ועל הבכורה ההיסטורית, במילים אחרות, היא מלחמה על הנרטיב.

בקיצור, זוהי הסצנה היומיומית הרווחת בשטחים הפלסטיניים, החוזרת על עצמה מרפיח בדרום ועד ג'נין בצפון. באשר לעזה, המצור עליה חסר תקדים, ומופיעות בה מלחמות תוקפנות, בכל פעם שסימנים למקרה פנימי. משבר מופיע באופק במדינה הכובשת. לכן, זוהי מדיניות מכוונת עם האמצעים שהיא כוללת המהווים, בשלמותם, הפרות ופשעים מן המניין שבוצעו על ידי צבא הכיבוש והמתנחלים נגד אזרחים פלסטינים, תוך הפרה בוטה של חוק זכויות האדם הבינלאומי והמשפט ההומניטארי הבינלאומי, בראש ובראשונה. מתוכם אמנת ז'נבה הרביעית להגנה על אזרחים תחת כיבוש, ואמנות האג.

מבחינה פוליטית, הממשלה הנוכחית, כמו גם הממשלות הקודמות, ואפילו ממשלות ישראל שלאחר מכן, ישמרו על המדיניות, האסטרטגיה והמחשבה הפוליטית שלהן על בסיס האידיאולוגיה הדתית שלהן המבוססת על העובדה שהארץ הזו היא הארץ (המובטחת). לכן אין חזרה רצינית לשולחן המו"מ על מנת להגיע להסדר, ובמקרה הטוב, זה יהיה מו"מ ופגישות. זה משרת את האינטרסים הישראליים ויש לו אופי ביטחוני, או על מנת לדון בכמה נושאים הומניטריים (הקלה). ) לפי התפיסה והמדיניות הישראלית בכל עת שצריך. והמשך מדיניות האגרוף הביטחוני האלים, לרבות פתרונות ביטחוניים להתעמתות עם עמנו, והמשך הפלישה לשטחים הפלסטיניים הכבושים השונים. ועוד סיפוח של אדמות פלסטיניות להתנחלויות. וחיתוך השטחים הפלסטינים, כדי שלא יהיה ביניהם רצף גיאוגרפי, והמשך "ישראליזציה" של העיר ירושלים, ועקירת אזרחים פלסטינים ממנה. ושימוש בלחץ כספי על הרשות הלאומית ככלי. ולהמשיך לנהל מדיניות של ענישה קולקטיבית. כולל המצור על רצועת עזה, והתוקפנות נגדה. כל זאת כדי לא להיות בסופו של דבר מדינה פלסטינית עצמאית.

נכון שישראל יכולה לקבל, במקרה הטוב, ישות פלסטינית, אבל עם גודל ישראלי מלא ופירוט שהם פחות ממדינה, ובאופן דומה לשלטון עצמי מוגבל, לפי החזון הישראלי. כיום, כוונת ישראל היא המשך הכיבוש שלה באדמות הפלסטיניות ושימור הסטטוס קוו.

באשר לעתידה של הרש"פ, הדבר תלוי בתפקידה (הפונקציונלי) מנקודת מבטה הישראלית, ובמידת התאמת קיומה של הרש"פ למדיניות והאסטרטגיות של הכיבוש. בין הסיבות: ראשית, כי הרשות כיום מהווה תואר ואסמכתא לפלסטינים, לפחות מבחינה פנימית, וכי קיומה של הסמכות על האדמות הפלסטיניות (אפילו בחלקן) פוטרת את ישראל ככוח כובש בפני הקהילה הבינלאומית מהמינהל והאזרחי שלה. אחריות על פי המשפט ההומניטרי הבינלאומי ומשפט זכויות האדם, לרבות השירותים שעליכם לספק לאנשים הכבושים, כגון חינוך, בריאות ושירותי חיים נחוצים אחרים.

כמו כן, המשך קיומה של הרשות פוטר את הכיבוש ממתן תקציבים גדולים וגדודים צבאיים לשם הקמת סדר וביטחון בתוך הערים, הכפרים והמחנות הפלסטיניים לצמיתות, שכן הוא רוצה אדמה ללא תושבים, וקיומו גם מסייע למדינה הכובשת. מתן ביטחון לכובשים, והסיבה המדינית החשובה ביותר לקיומה של הרשות מנקודת מבט ישראלית בכך שהרשות נשארת בתפקידה כרשות בלבד, על מנת שהרשות לא תהפוך למדינה, וכן ובכך לחסום את הדרך של הפלסטינים להקים את מדינתם העצמאית על אדמתם הלאומית, כך שהמדינה העתידית לא תהווה כל איום קיומי על ישראל.

המשך קיומה של הרשות תלוי, כך נראה, במדיניות, באינטרסים, באסטרטגיות ובחזון של ישראל לגבי קיומה ותפקודה של הרשות, כלומר, כאשר ישראל מגיעה למסקנה שאין תועלת או חוסר תועלת מקיומה של הרשות. סמכות, היא תתחיל להחליש אותה בדרכים שונות, ובמידת הצורך תפתור את הנושא ללא מקדימות, באמצעות היא הורסת מוסדות אזרחיים ומטה ביטחוני, תוך הסתמכות על עליונותה וכוחה הצבאי, אך כעת היא לא מוכנה לעשות זאת, לא. מתוך אהבה לכוח, או פחד מתגובות הקהילה הבינלאומית, אך על סמך האינטרסים שלה. היום, יותר מתמיד, ישראל קובעת את כללי המשחק בשטח.

מדיניות ואסטרטגיה זו מבוססת על האידיאולוגיה והנחות היסוד האינטלקטואליות של המפלגות הציוניות, בנוסף לשאיפותיו האישיות של נתניהו, כמו גם על השאיפות של ראשי אותן מפלגות. לנתניהו יש שאיפה אישית להישאר בשלטון, שכן הוא יעשה כל שביכולתו כדי להישאר בשלטון ולשמור על הקואליציה הממשלתית. נתניהו לא יפסיד כלום מהכיס שלו במובן הצר הזה. הכוונה כאן היא שמי שישלם את המחיר על המשך ממשלתו ושמירה על הקואליציה הממשלתית הוא העם הפלסטיני. בכל פעם שבעלי בריתו של נתניהו מרוצים עם הביצועים שלו כלפי הפלסטינים, וכך הקואליציה הממשלתית מתערערת ונופלת רק אם יש משא ומתן רציני עם הפלסטינים, או שיש הפרעה להסדרה וכדומה.

לפיכך, ממשלת ישראל הנוכחית, כמו גם ממשלות ישראל הבאות, יהיו המשך לאותה גישה, אלא שממשלה זו, מכיוון שהיא כוללת בתוכה מתנחלים וקיצוניים, תביא להסלמה ישראלית יותר בקצב האירועים בכבושים. שטחים פלסטיניים וברמות וחזיתות שונות.

לפיכך, מה שנדרש היום מהפלסטינים הוא חיזוק העורף והשבת האחדות הלאומית באמצעות שותפות מדינית, והסכמה על תוכנית מדינית, בנוסף לזמינות הרצון המדיני, וכבוד לכל ההחלטות שהתקבלו על ידי המועצה המרכזית הפלסטינית. ומבקש מהעצרת הכללית של האומות המאוחדות של בית הדין הבינלאומי להוציא חוות דעת מייעצת בדבר העברה אסורה של מספרים של אזרחים פלסטינים על ידי הכיבוש, ומבקשת מהעצרת הכללית של האומות המאוחדות להגיש לבית הדין הבינלאומי לצדק. דעה על הלגיטימיות של הצהרת בלפור שסללה את הדרך להקמת המדינה הכובשת.

The State of Palestine submits a request to the United Nations to implement United Nations General Assembly Resolution No. (181), and continuously requests the Security Council, the United Nations General Assembly, and the Human Rights Council to take action and measures regarding Israeli violations בשטח הפלסטיני הכבוש.

כמו כן, הרשות דורשת מהצדדים הגבוהים המתקשרים לאמנת ג'נבה הרביעית למלא את התחייבויותיהם הקבועות בסעיף 1 לאמנה, לפיה הם מתחייבים לכבד את האמנה ולהבטיח כיבודה בכל נסיבות, וכן את התחייבויותיה לפי סעיף (146) לאמנה להעמיד לדין את הנאשמים בביצוע הפרות גסות של האמנה, וסעיף (147) של אותו הסכם, בנוסף למנגנונים חוזיים אחרים, ביצוע חקירה מקיפה על הפעילויות המסחריות המבוצעות על ידי חברות ופיננסים. מוסדות הרשומים במדינותיהם ונהנים מהתנחלויות ישראליות ומפעילויות אחרות, ופועלים ליצירת דעת קהל בינלאומית התומכת בעמנו ונגד המדינה הכובשת באמצעות כנסים סמינרים, תערוכות אמנות, צילומים ומאמרים ועוד ועוד פעילות למען דיפלומטיה ציבורית ולמען דיפלומטיה עממית.