הערבים והעולם איתנו.. אבל ישראל הולכת רחוק מדי בפועל

הפסגה הערבית בג'דה היא ה-32 מבין הפסגות הערביות שנערכו בבירות שונות, כרגיל, הנושא הפלסטיני תמיד בראש סדר היום של פסגות אלו, ומה שמהווה התפתחות הפעם הוא השתתפות סוריה לאחר הפסקה ארוכה.

מספר מנהיגים ומנהיגים משתתפים דיברו על חשיבות העניין הלאומי ועל ראשוניותו לדעת הקהל ועל הצורך להמשיך בתמיכה חזקה על סוגיו הפוליטיים והכלכליים השונים. הנשיא אבו מאזן גם נשא נאום ובו הסביר את כל פרטי הארגון. הנושא וכל נוהגי הכיבוש והפרותיו של כל החוקים הבינלאומיים וההומניטריים, ודרשו תמיכה מתמשכת, לא מילולית, אלא ממשית. רק עד שהכיבוש יבין שמה שהוא עושה יקבל מענה חזק ואפקטיבי.

חלק ממדינות ערב יזמו סוג של נורמליזציה עם הכיבוש, והעמדות הללו מהוות דקירה בלב הנושא, ומה שנדרש מפסגת ג'דה הוא לא לחזור על עמדות ומילים, והשר הישראלי, הספוג בקיצוניות. והיהירות, סמוטריץ', הנחה את המשרדים להיערך לצרף חצי מיליון מתנחלים בגדה המערבית, בנוסף כמובן לאלו שנוכחים יש יותר מדי מהם, ומה שמחמיר את המצב הוא שהם פועלים כדי לתת לגיטימציה ולשקם את ההתנחלויות שננטשו לפני מספר שנים.

והצעדת התקשורת הענקית שהסתערה על העיר העתיקה בירושלים לאחר התכנסות גדולה מאוד בשער דמשק, שהוא השער החשוב ביותר של העיר העתיקה בירושלים, הייתה ביטוי לחדירה זו, ולפגיעה בזכויותינו. למרות זאת, ההתגייסות הביטחונית העצומה שליוותה את הצעדה הייתה אינדיקציה לכך שירושלים היא שלנו ולא שלהם, ושהתקיפות שלהם לא ישנו את המציאות מהיסוד, בלעדיו לא היו צריכים את כל ההתגייסות הצבאית הזו כדי להגן על הצעדה הזו. בכל המציאות והעובדות הללו חשובה ההגנה על ארצנו ועתידנו, היא לא תהיה מאחרים, אלא דווקא מתוך האיתנות והאיתנות שלנו.