מדוע נמשכה המלחמה בעזה כל כך הרבה זמן?

מלחמת עזה נמשכת כבר תשעה חודשים, עד הבוקר של יום ראשון האחרון, 7 ביולי 2024. מדובר בתקופה ארוכה בה נעלמו בעזה קרוב ל-40,000 קדושים, כ-90,000 נפצעו ואחרים נעדרים, המדויק מספר שאיש לא יודע. באשר לצד הישראלי, הוא איבד לפחות 2,300 הרוגים ו-15,000 פצועים. זה בנוסף לעקירה וההרס שהתרחשו בעזה, ובמחנות בגדה המערבית, ובלבנון, בסוריה ובעיראק היו קדושים שלא יכולתי לספור, ונגרם נזק גדול לערים, להתנחלויות, ישראל. ומושבות.

כל ההרג הזה שספגו אזרחים, בעיקר ילדים ונשים, וכל ההרס והעקירה, המערכת העולמית, על מימדיה הביטחוניים, הדיפלומטיים, המדיניים וההומניטריים, הופיעה כשכנפיה ושיניה אבודות. כמו כן, החולשה של הפעולה הערבית האינדיבידואלית וארגוניה נראתה עד כדי כך שאיש כבר לא יכול היה להגן עליה, או אפילו לקוות לטוב ברפורמה.
נציין כי זוהי המלחמה השישית שפתחה ישראל נגד רצועת עזה מאז 2006, אך זו האחרונה היא הארוכה ביותר, העקובת מדם, הקטלנית ביותר בכלי נשק והאפלה ביותר בתוצאה. השאלה שעולה היא: מדוע המלחמה הזו נמשכה כל כך הרבה זמן?

ראשית, חבר יקר סיפק לי מחקר שכותרתו "ניתוח הגורמים להתארכות המשבר בעזה על פי המודל של ברכר לאחר שקראתי אותו, חיפשתי את ספריו של מדען המדינה הזה, מייקל ברכר, ומצאתי את זה". הוא עבד כפרופסור באוניברסיטת מקגיל בקנדה, וכי פרסם, בשיתוף עם חוקרים אחרים, שני ספרים חשובים מאוד בנושא זה: הראשון והחשוב ביותר הוא ספר בשם "מחקר על משבר". בשנת 2000 בשיתוף פרופסור אחר למדעי המדינה המתעניין במשברים וסכסוכים מהאוניברסיטה האמריקאית של מרילנד.

הספר השני כולל אוסף מאמרים שערך ברכר עם פרנק הארווי מאוניברסיטת דאלהוזי בהליפקס, קנדה. הכותרת של ספר זה היא "ביטחון סכסוך, כלכלה פוליטית זרה ובינלאומית: נתיבים קודמים וכיוונים עתידיים במחקרים בינלאומיים".

הספר הראשון, שראה אור בשנת 2000, ארך כ-20 שנה של מחקרים על סכסוכים ספציפיים, ולנתח מספרים וסטטיסטיקות על התפוצצותם של אותם משברים לסכסוכים ומלחמות. המחברים מציינים כי המחקר כיסה כ-400 משברים ו-31 מלחמות מתמשכות, וכ-900 גופים רשמיים השתתפו במשברים ובעימותים אלו. בספר מכסים שני המחברים (כפי שאומר מאמר המקדם את הספר) את ההיבטים החשובים הבאים: הממדים הביטחוניים של משברים, השפעתן של מערכות פוליטיות שונות על התפרצות המשברים, כאשר צד אחד הוא דיקטטור של המשטר. השני הוא דמוקרטיה, ותפקידה ועוצמתה של האלימות בהארכת מלחמות.

המחברים (Breacher ו-Declenfeld) פיתחו מודל שנקרא Unified Model of a Crisis, שבו הם חקרו משברים ספציפיים כדוגמאות, וחקרו את ההשפעה של כמה משתנים על מקרים מיוחדים בין ההשפעות או המשתנים הללו היא התנהגות מקבלי ההחלטות ושלהם התגובה למשבר והתפתחויותיו ומידת ההשפעה הסכסוך על הערכים בהם דבקים הצדדים לסכסוך והחשש שהסכסוך יקיף את צדדיו אם יימשך לאורך זמן.

באשר למחקר הערבי שהגיע אלי מהחבר, ואליו התייחסתי, מחבריו (ששמותיו לא צוינו במחקר) יישמו את המודל של ברכר למקרה של המלחמה בעזה, והסיקו שישה אינדיקטורים המעידים כי אלו סביר להניח שהמלחמות מלכתחילה יתארכו, או שגורמים אחרים עשויים להשפיע על משך הזמן שלה, כגון תגובות ההנהגה הישראלית ותנודת עמדותיה לגבי המלחמה, או עמדת מנהיגי ההתנגדות הפלסטינית. וגם בגלל ההשפעות שעשויות להיות למלחמה הזו על העמדות הערכיות (הקבועות, כביכול) בנוגע לסוגיות שאינן מוסכמות ביניהן.

מחברי המחקר הערבי המיישמים את המודל של Preacher אומרים כי אחת הסיבות להארכת המלחמה הנוכחית היא הנזק הרב שמלחמה זו גרמה, במיוחד ביומה הראשון, למוניטין של ישראל כמעצמה הצבאית הרביעית בעולם, וכי הריגול והיכולות המודיעיניות שלה הן ללא תחרות, וכי מעמדה הגלובלי, שהוא ניצלה בו, המוניטין של הפלסטינים, הערבים והמוסלמים נותר מעל לחשד. כל האלילים הללו מתבטאים במילים מהדהדות כמו "ישראל היא המדינה המתקדמת ביותר בהגנת אלקטרונית וסייבר", או מילים כמו "אנטישמיות", או שהצבא הישראלי לא מובס, או שהעצות והציוד שלו הם הטובים ביותר. , נחשפו לעולם, והקסם המתעתע הזה הפך ללא יותר מסתם תעתועים בעולם. כשישראל נחשפה, היא החלה לרצות להמשיך במלחמה כדי להחזיר לעצמה את המוניטין של המשך האלימות וההרג, שחשפה אותה כמדינה נוכלת שמנהיגיה אינם אלא פושעי מלחמה.

המדד השני מתייחס לחשיבות הגיאו-פוליטית של רצועת עזה. למרות שטחו הקטן (360 קמ"ר) וצפיפות האוכלוסין שלו (כששת אלפים נפש לקמ"ר), הוא ממוקם בסמוך לצומת היבשות של אסיה ואפריקה, והוא איים על ביטחון ישראל וגרם לה אבדות קשות במלחמותיה עם זה. על פי הטענות הישראליות, עזה היא בסיס איראני מתקדם בגבולות ישראל. לכן, המטרה של שינוי מאפייניה או מיצוב מחדש של עזה מבחינה פוליטית, ותפיסת שפע המשאבים המאובנים שלה (נפט נוזלי וגז) השמועות, הפכה למטרה הנחשקת של ישראל, שנסוגה ממנה ב-2005.

המדד השלישי הוא שעוצמת האלימות והיקף ההרג וההרס מכניסים את ההתנגדות למצב רוח המאפשר את המשך המלחמה כל עוד ישראל לא מכבדת את החוקים ההומניטריים המסדירים מלחמות, ובתמורה עניין זה חל על ישראל. המדד הרביעי הוא שהצדדים המשפיעים על המשך המלחמה בעזה היו חלוקים באינטרסים שלהם. חישובי היום השני וחלקו בסופה של מלחמה זו היו מגוונים בהערכותיהם ובשיטותיהם בין המעצמות הגדולות ובמדינות האזור, ולפיכך התפזרה מרצם של אנשים אלה שהושקעו לקירוב הדברים.

הסיבה החמישית להארכת המשבר קשורה בחישובים של הצדדים המעורבים במלחמה ובאינטרסים השונים של האחראים לה. זה ברור במחלוקות בין המפלגות הישראליות בממשלה או בוועדת השרים לניהול מלחמה, שבהן השתתפו גורמים מתחרים בנתניהו וביקשו לתפוס את מקומו.

באשר לעניין השישי, זוהי התעקשותה של כל צד לצאת עם הוכחה שניצחה במלחמה המפלגות הפלסטיניות והערביות מסרבות להיעקר מחוץ לעזה או לגדה. הוא דוחה את המלחמה שתסתיים בנוכחות כוחות ישראליים על עזה, או הפיכת עזה לשטח B במקום C, או הכרזת הפסקת אש וחילופי שבויים ללא אופק מדיני.

להערכתי, העניינים לאחר הפסקת האש יעברו שני מסלולים חשובים: הראשון הוא מה שאמר נשיא ארה"ב ג'ו ביידן לגבי ההכרח להגיע לפתרון מדיני באזור שהצדדים מרוצים ממנו, והשני הוא אימוץ תוכנית פיתוח דומה. לתוכנית מרשל לאחר מלחמת העולם השנייה ב-1945.

(מתוך אל-ערבי אל-ג'דיד)