מות של האסיר מוחי-אדין נג'ם בבתי הכלא של הכיבוש

הרשות לענייני אזרחים, הרשות לענייני אסירים ומשוחררים ומועדון האסיר הפלסטיני דיווחו על מותו של העציר המנהלי, מוחידין פהמי סעיד נג'ם (בן 60) מג'נין, בבית החולים הישראלי סורוקה. הוא עצור מאז 8/8/2023, וציין כי בילה סך של כ-(19) שנים בבתי הכלא של הכיבוש, שיתווספו לרשימת השהידים של תנועת האסירים, אשר קמו כתוצאה מהפשעים המאורגנים שבוצעו על ידי מערכת בתי הכלא של הכיבוש הישראלי באופן חסר תקדים מאז תחילת רצח העם המתמשך.

הוועדה והמועדון אמרו כי העציר נאג'ם, נשוי ואב לשישה ילדים ואסיר לשעבר, היה נתון לפשע רפואי בכך שנמנע ממנו לחלוטין טיפול, כיוון שסבל מבעיות בריאות כרוניות. הוא נבדק ב-10 במרץ בכלא הנגב, ובמהלכו התגלתה הידרדרות משמעותית במצבו הבריאותי. הוא לא היה מסוגל עוד לזוז וזז בקושי רב. לאחר מספר התערבויות, הוא הועבר לבדיקות רפואיות, ובאותה עת לא עודכנו לו פרטי מצבו הבריאותי. בהקשר זה, נציבות האסירים ומועדון האסירים מאשרים כי הכיבוש ביצע נגדו פשע מורכב, בכך שהמשיך את מעצרו המנהלי במשך יותר משנתיים, ומנע ממנו טיפול וטיפול רפואי. הוא אחד ממאות אסירים חולים המתמודדים עם הרג איטי ושיטתי בבתי כלא של הכיבוש הישראלי.

הוועדה והמועדון הוסיפו כי בית הכלא בנגב, בו נכלא העציר נאג'ם, היה ועדיין אחד מבתי הכלא הבולטים שבהם נרשמו פשעים מחרידים, במיוחד עם התפשטותה המתמשכת של מחלת הגרדת, אותה הפכה הנהלת בתי הכלא של הכיבוש לכלי ברור להריגת אסירים נוספים, וציינו כי רוב האסירים שהוטלו עלו כתוצאה מעינויים ופשעים רפואיים שיטתיים.

הוועדה והמועדון ציינו כי עם מותו של האסיר נאג'ם, מספר השהידים בקרב האסירים והעצורים מאז רצח העם עלה ל-(66) קדושים מעונים, והם היחידים שזהותם ידועה לאור המשך פשע ההיעלמות הכפויה, ביניהם לפחות (40) מעזה, כך ששלב זה בהיסטוריה של תנועת האסירים ועמנו הוא העקוב מדם ביותר, וכך מספר השהידים של תנועת האסירים שזהותם ידועה מאז 1967 הגיע ל-(303) עד היום, בעוד שמספר האסירים השהידים שגופם מוחזק הגיע ל-(75), ביניהם (64) מאז רצח העם.

הוועדה והמועדון הדגישו כי מספרם ההולך וגדל של השהידים בקרב אסירים ועצורים יקבל תפנית מסוכנת יותר ככל שיעבור זמן רב יותר למעצרם של אלפי אסירים ועצורים בבתי הכלא של הכיבוש, וככל שהם ימשיכו להיות חשופים לפשעים שיטתיים, ובראשם עינויים, רעב, תקיפות מכל הסוגים, פשעים רפואיים, תקיפות מיניות והטלת תנאים מכוונת המובילים להידבקותם במחלות קשות ומדבקות, בעיקר גרדת, בנוסף לרמת חסרת התקדים של מדיניות של קיפוח וביזה.

הוועדה והמועדון הוסיפו כי מותו של העציר נאג'ם מהווה פשע חדש בהיסטוריה של המשטר הישראלי האכזרי, אשר ביצע את כל צורות הפשע שמטרתן להרוג אסירים. פשעים אלה מהווים היבט נוסף של רצח העם המתמשך.

הוועדה והמועדון הטילו אחריות מלאה על הכיבוש למותו של העצור נאג'ם, וחידשו את דרישתם למערכת זכויות האדם הבינלאומית להתקדם בקבלת החלטות יעילות כדי להעמיד את מנהיגי הכיבוש לדין על פשעי המלחמה שהם ממשיכים לבצע נגד עמנו, ולהטיל סנקציות על הכיבוש שיעמידו אותו במצב של בידוד בינלאומי ברור, וישיבו למערכת זכויות האדם את תפקידה הבסיסי שלשמו נוצרה, וישימו קץ למצב חוסר האונים המבעית בו היא סבלה במהלך מלחמת ההשמדה, ויסימו את מצב החסינות יוצאת הדופן שהעולם העניק למדינה הכובשת שכן היא מעל לאחריותיות, דין וחשבון וענישה.