האם ממשל ביידן באמת רוצה לסיים את המלחמה בעזה?

במהלך השבועות האחרונים, דיפלומטיה אמריקאית הייתה עדה לשורה של מהלכים דיפלומטיים שמטרתם להצביע על כך שממשל ביידן מבקש ברצינות לשים קץ מיידי למלחמה האכזרית שנמשכת ברצועת עזה כבר תשעה חודשים.

מספר גורמים סייעו לגבש הצעה זו, והחשובים שבהם הם: המודעות הגוברת שלה לחוסר האפשרות של ישראל להשיג את היעדים שהיא שואפת ממלחמה זו, והסלמה של החשש שהיא עלולה להפוך למלחמה אזורית שבה איראן. משתתפת בזמן שהיא זקוקה לשקט המאפשר לה להתמקד בבחירות לנשיאות, ובצורך... ביידן נואש לזכות בקולות הקהילות היהודיות והערביות בבחירות המאוד רגישות הללו, מטרה שקשה לזכות בה. להשיג פרט להצלחת הסכם מאוזן המבטיח את הפסקת הלחימה במהלך החודשים הקרובים לפחות, ואת הרצון לשפר את תדמיתה של ארצות הברית, שעוותת מאוד בעקבות ההפרות ורצח העם שביצע הצבא הישראלי. בעזה עם נשק אמריקאי.

ב-31 במאי 2024, נשא ביידן נאום מול הבית הלבן, אותו הקדיש כולו להצגת יוזמה שמטרתה להגיע לעסקה המורכבת משלושה שלבים. מכיוון שהזכיר בנאומו שיוזמתו מבוססת על "הצעות ישראליות", הוא דרש מחמאס לאשר אותה כדי שיוכל מיד להתחיל ליישם אותה.

עם זאת, המחלוקת שהתעוררה בעקבות נאום זה חשפה בבירור את העובדה שיוזמת ביידן לא נדונה מראש בגופי קבלת ההחלטות של ממשלת ישראל, ולכן היא אינה נתונה לקונצנזוס מצד סיעות שונות המרכיבות את ממשלת הקואליציה הזו, ואין לה אפילו תמיכה ברורה או מלאה מאת נתניהו עצמו.

עם זאת, ניתן לומר כי מחלוקת זו, שגרמה לתסכול רב בקרב רוב המשקיפים, לא סייעה לבידן ולא החלישה את נחישותו להתקדם בדרך בה בחר, מה שמסביר את ניסיונו לאחר מכן לחזק את היוזמה שלו. מומנטום וכיסוי בינלאומי רחב יותר, על ידי עבודה על... הפיכת יוזמה זו להצעת החלטה שתוצג למועצת הביטחון, כך שהיא תהפוך ליוזמה גלובלית יותר מאשר אמריקאית.

אכן, ממשל ביידן לא היסס לקבל תיקונים לטיוטה המקורית שלו כדי לזכות בתמיכה רחבה ככל האפשר מהמדינות החברות במועצת הביטחון, וזה מה שקרה בפועל. כשהגרסה הסופית של הצעת ההחלטה הועלתה להצבעה במועצת הביטחון ב-10 ביוני 2024, היא קיבלה את אישורן של 14 מדינות, ומדינה אחת, הפדרציה הרוסית, נמנעה מהצבעה, ואז יוזמתו של ביידן הפכה למועצת הביטחון. החלטה מס' 2735.

רגיעה מתמשכת!

כשהתברר כי להחלטת האו"ם הזו לא הייתה התוצאה הרצויה, למרות שהחמאס הכריז על אישורה העקרונית, בשל העמימות סביב חלק מהטקסטים של היוזמה, ממשל ביידן לא התייאש, אלא הביע נכונות להציע הצעה חדשה. ניסוח של כמה טקסטים שהיו אפופים בעמימות ואפשרו פרשנויות שונות במיוחד הטקסט הקשור לדרך המעבר מהשלב הראשון לשלב השני, שבמהלכו אמורה להסתיים יישום עסקת החליפין והתנאים להגעה. "רוגע בר קיימא" הוסכם.

לפני מספר ימים הביע ממשל ביידן את נכונותו להציג נוסח חדש לנוסח הסעיף השמיני של יוזמה זו, הקובע את ההכרח: "התחלת להיכנס לדיונים עקיפים בין שני הצדדים, לא יאוחר מהיום הששה עשר. של השלב הראשון, בדבר הסכמה על התנאים ליישום השלב השני של הסכם זה, לרבות התנאים הקשורים למפתחות חילופי עצורים ואסירים, ובלבד שהדבר יסוכם וסוכם לפני תום השלב החמישי". שבוע של שלב זה." כאן טמון התסביך הבסיסי המונע הגעה להסכמה.

חמאס, יחד עם כל שאר כוחות ההתנגדות הפלסטיניים, חושקים במשא ומתן רציני המבטיח הפסקת אש מוחלטת וקבועה, נסיגה מוחלטת של כוחות ישראליים מכל חלקי רצועת עזה, לרבות צירים פילדלפיה ונצרים, וכניסת סיוע בכמות מספקת. , ברגע שההסכם ייכנס לתוקף, לעם הפלסטיני בכל אזורי רצועת עזה, לסיים את המצור ולהתחיל בפעולות שיקום.

מכיוון שהוא אינו סומך לא בממשלת ישראל ולא בממשל האמריקני, המוטה לחלוטין כלפי ישראל, הביע חמאס את רצונו להשיג ערבויות בינלאומיות ליישום ההסכמים שהושגו, והביע את נלהבותו כלפי רוסיה, סין ואולי הביטחון. גם המועצה, להיות בין הערבים ליישומם.

באשר לישראל, התברר שהיא רוצה רק דבר אחד, זה החזרת כל העצורים, החיים והמתים, אך היא עדיין, עד לרגע זה, מסרבת לנסיגה מוחלטת מרצועת עזה, ומתעקשת על כוחותיה. נותרה בחלקים מסוימים בה, במיוחד בצירים נצרים ופילדלפיה, היא אף מסרבת לציית להפסקת אש קבועה, מה שאומר שהיא מתעקשת לשמור לעצמה את הזכות לעקוב אחר כוחות חמאס ולרדוף אותם, כדי למנוע מהם לארגן מחדש את שורותיהם. ולמנוע מהם את היכולת להדק שוב את אחיזתם הביטחונית או האזרחית ברצועת עזה. לכן, ניתן לומר שהפער בין שני הצדדים עדיין רחב מאוד, ואף נראה בלתי ניתן לגישור.

סעיף שמיני של היוזמה

ממשל ביידן עדיין לא חשף את הנוסח הסופי שהוא מציע לנוסח סעיף 8 של היוזמה, אך רוב הדיווחים בתקשורת הקשורים לנושא זה מאשרים כי הוא מפעיל לחץ אינטנסיבי על מצרים ועל קטאר, כדי לאלץ אותם בתורם להפעיל כל הלחץ שהם יכולים על חמאס ולדחוף אותו לקבל את הניסוח הזה, ובכך לקבל את היוזמה כולה במתכונתה הסופית.

מה שמעניין הוא שהוא, כלומר ממשל ביידן, עדיין מתעקש להטיל על חמאס את האחריות המלאה למשא ומתן המקרטע ולכישלון להגיע להסכם שמוביל להפסקת אש, למרות שהוא מודע לחלוטין לכך שרק ממשלת נתניהו צריכה. תישא באחריות מלאה.

"ניצחון מוחלט" על חמאס

אין ספק שהיא מקשיבה מדי יום להצהרותיו של נתניהו, שעדיין מדברות על דחייתה המוחלטת של הפסקת האש, אלא אם היא משיגה את מה שהיא מכנה "ניצחון מוחלט" על חמאס גביר, בעודם מדברים על ההכרח בכיבוש מחדש של רצועת עזה ועל החשיבות לחזור ולבנות בה התנחלויות.

לפיכך, סביר להניח שממשל ביידן לא יצליח לגשר על הפער הקיים בין ממשלת נתניהו לתנועת חמאס, במיוחד מאחר שעמדתו המוטה לחלוטין כלפי הפרויקט הציוני, למרות הבדלים קלים לכאורה עם עמדותיה הנוכחיות של ממשלת נתניהו. לא לאפשר לה למלא תפקיד של מתווך ישר או להציג חזון רציני שיכול להוביל ל... לפתרון אמיתי לסוגיה הפלסטינית.

בהתערבותו בפני מוסד ברוקינגס, אנתוני בלינקן, מזכיר המדינה בממשל ביידן, הציג את חזון ממשלו ל"יום שאחרי", שמתבסס על שלושה "לא": לא לחמאס שיחזור לשלוט ברצועת עזה. לא לכיבוש הישראלי שיחזור אליו, ולא לכל ואקום או כאוס שבו. בנוגע לאלטרנטיבה שהוא מעדיף, אמר ביידן: "לא ניתן להשאיר את רצועת עזה ללא שלטון, ועבדנו עם בעלות בריתנו הערביות במהלך החודש האחרון כדי לפתח תוכניות לעתיד המגזר הזה". בלינקן הסביר למה התכוון בוואקום בעזה ואמר: "וואקום בעזה פירושו החזרת הכיבוש הישראלי לרצועת עזה, או המשך השליטה של חמאס עליה, או השארתו בכאוס, וזה בלתי מתקבל על הדעת".

אמריקאי מתכננת לנהל את המגזר

כמה כלי תקשורת אמריקאיים וישראלים ציינו, לפני מספר ימים, שלממשל ביידן יש תוכניות לנהל את הרצועה בשלב "אחרי חמאס", בין אם האחרון יסכים לעסקת החליפין ובין אם לאו. תוכניות אלו מתבססות על שלושה היבטים הראשון: ממשלת נתניהו מכריזה באופן חד צדדי כי השיגה ניצחון מוחלט על חמאס, לאחר שהסבה לה אבדות גדולות שלא מסוגלות לפגוע בישראל או לבצע פיגוע דומה לזה שביצעה. 7 באוקטובר בשנה שעברה.

שנית: הכוחות הישראליים יישארו בציר נצרים ופילדלפיה לתקופה בלתי מוגבלת, על מנת לרדוף אחרי שרידי חמאס מחד גיסא ולהתמודד עם כל איומים שעלולים לצוץ מאידך גיסא.

שלישית: הקמת כוח מזוין לשליטה בביטחון ברצועת עזה, המורכב מיחידות מצריות, ירדניות, אמירותיות ומרוקניות, ובפיקוח ועדת היגוי בראשות קצינים אמריקאים מחוץ לרצועת עזה, האחראית על ביצוע משימות לוגיסטיות. .

אין צורך בניתוח מעמיק כדי להגיע למסקנה שתפיסה זו נועדה לשרת במלואה את מטרות ישראל, ולכן קשה לדמיין שמדינות ערביות מסוימות יהיו מוכנות לאמץ אותה או אפילו פשוט להתייחס אליה כאל הצעה שנויה במחלוקת. לתפיסה זו יש משמעות אחת בלבד, והיא שממשל ביידן מבקש ממדינות ערב "בנות הברית" לקחת על עצמה באופן אישי את המאבק נגד חמאס בשם ישראל, ובכך להעניק תמיכה וסיוע למשטר גזעני, קולוניאליסטי, מתפשט, שהיה הוקם על גולגולותיהם של מאות אלפי חללים פלסטינים, שדמם עדיין חם ועדיין לא התייבש.

לכן, אני מאמין בתוקף שהחזון האמריקני לתקופה שלאחר הפסקת הלחימה בעזה ייכשל בהכרח, כי המשמעות האמיתית שלו היא לא לסיים את המלחמה האכזרית בעזה, אלא לאפשר לישראל להשיג דרך הפוליטיקה את מה זה לא הצליח להשיג בשדה הקרב.

ממשל ביידן עדיין מתעקש להטיל על חמאס את האחריות המלאה למשא ומתן המקרטע ולכישלון להגיע להסכם שיוביל להפסקת אש, למרות שהוא מודע לחלוטין לכך שרק ממשלת נתניהו צריכה לשאת באחריות מלאה.