מה קבוע ומה משתנה ביחסים בין מרוקו לפלסטין

לפני מספר ימים, דווקא בעשרים וארבעה ביוני, הגיע משלוח של סיוע רפואי בהיקף של ארבעים טון מממלכת מרוקו לנמל התעופה בן גוריון הישראלי, ומשם לבתי החולים בעזה שיגיע מאוחר יותר, וקדמו לו משלוחי רפואה וסיוע אחרים בשנים קודמות, האחרון שבהם היה בחודש הרמדאן. סיוע זה הגיע על פי הנחיות מלכותיות מהמלך מוחמד השישי, יו"ר ועדת אלקודס, ומכספו שלו לאחר שחמש עשרה המדינות המרכיבות את ועדת אלקודס לא מילאו את חובתן לשלם את חובותיהן לאלקודס. הוועדה ואוצר ירושלים.

עניין זה גרם לי לחזור לכתוב שוב על יחסי מרוקו-פלסטינים על סמך מה שחוויתי ונגעת במהלך 30 שנות מגורי בממלכת מרוקו, ולכתוב שוב על עתיד יחסי ערבים-פלסטינים-מרוקו לאור נורמליזציה עם ישראל, ומה קבוע ביחסים הללו, ומהן התמורות שחלו בהן והגורמים להן.

למרות הכעס העז על העמדות השליליות של מדינות ערב כלפי מלחמת ההשמדה הישראלית נגד העם הפלסטיני, שהן עמדות שעדיין לא מובנות, לא רשמית ולא עממית, יש לציין בהתחלה כי כל מדינות ערב, רשמית ועממית, עמד לצד העם הפלסטיני, עם צורות שונות של תמיכה וסיוע מתמיכה צבאית ישירה בנשק ופתיחת בסיסי אימונים ומחנות ללוחמי גרילה ולוחמים מכל הפלגים, כפי שהיה במקרה של אלג'יריה, עיראק, סוריה. , לבנון, לוב, סודן, תימן וירדן לפני 1970, לתמיכה פוליטית וכלכלית, כמו מצרים, מדינות המפרץ הערביות, מאוריטניה וממלכת מרוקו.

יחסים לא יציבים

יחסים אלו נחשפו למתיחות ולעיתים הפכו להפך מסיבות שונות, לרבות אלה הקשורות למדינות ערב עצמן, כמו הסכסוכים הפוליטיים והאידיאולוגיים בעולם הערבי, והרצון של כל מדינה לגרור ולנצל את הנושא הפלסטיני. לטובתה, בשל הפופולריות שממנה נהנית פלסטין בקרב העם, או כאשר משטרי השלטון מתחלפים בה, או כתוצאה מלחצים חיצוניים, או כאשר חלק מהמשטרים מאמינים שהפלסטינים או חלק ממפלגותיהם מתחברים. יריביהם הפוליטיים, או כפי שקרה כאשר מדינות ערב נרמלו את יחסיהן עם ישראל.

לפעמים הפלסטינים מואשמים בכך שהם הסיבה לשינוי ביחס הערבים כלפיהם. למשל, כשהם מרדו נגד הניסיון של כמה משטרים להכפיף אותם לאפוטרופסות, או כפי שקרה לאחר חתימת הסכמי אוסלו והכרה בישראל, שבו עמים ערבים רבים ואפילו כמה משטרים התנגדו מהסובבים אותם, או בגלל ההבדלים הפנימיים ביניהם וההטיה של חלקם כלפי בריתות וצירים המהווים איום על חלק ממדינות ערב.

למרוקו ולפלסטין יש יחסים רציונליים וכבוד הדדי

ממלכת מרוקו יכולה להיחשב למדינה היחידה שיחסיה עם הסוגיה הפלסטינית התבססו על יסודות רציונליים וכבוד הדדי, מבלי שלמרוקו יש מטרות פוליטיות או אידיאולוגיות מאחורי תמיכתה בעם הפלסטיני זמן תרומתם של המרוקאים ללחימה לצד סלאח א-דין אל-איובי לשחרור ירושלים. השכונה המרוקאית בירושלים עדיין עדה לעומק היחסים הללו.

בעמדה בסוגיה הפלסטינית, יש מעט נקודות הבדל בין העמדה העממית לעמדה הרשמית התמיכה והתמיכה היו רחוקות מלהיות חישובים מפלגתיים צרים, וכל המרוקאים מסכימים בסוגיה הפלסטינית כפי שהם מסכימים על המרוקניות של המדינות. סהרה. השופר של הממלכה הנידחת במערב העולם הערבי היה אומר לערבים ולפלסטינים: תחליטו מה אתם רוצים ואנחנו עומדים לצדכם.

כשמצרים וסוריה נכנסו למלחמת אוקטובר של 1973, שלחה מרוקו חלק מצבאה בהנהגתו של הגנרל ספריוי להילחם בחזית הסורית, ועשרות מרוקאים נרצחו שם גם מרוקו אירחה פסגות ערביות ואיסלמיות רבות, כולל רבאט פסגה של 1974, שבה הוכר הארגון לשחרור פלסטין כנציג הלגיטימי היחיד של העם הפלסטיני ברבאט, נערכה הפסגה האסלאמית הראשונה בספטמבר 1969, בתגובה לשריפת מסגד אל-אקצא על ידי יהודי קיצוני. בפסגה זו הוקם ארגון הוועידה האיסלאמית, הכוללת 57 מדינות, בשנת 1975 הוקמה ועדת אל-קודס, ונשיאותה הוטלה על המלך חסן השני המנוח בשנת 1975, 1999 הועברה נשיאותה למלך מוחמד השישי, ומרוקו הרשמית המשיכה לתמוך בכל הנושאים הערביים, במיוחד בנושא הפלסטיני, בפורומים בינלאומיים.

תושבי מרוקו תומכים במאבק הפלסטיני

באופן עממי, האגודה המרוקאית לתמיכה במאבק של העם הפלסטיני המשיכה לפעול מאז הקמתה ב-1968 ועד היום. היא אסופה של כל המפלגות, האיגודים והדמויות הלאומיות מכל הכיוון הפוליטי כמו אבו בכר אל-קאדרי ז"ל, אז עורך הדין חאלד אל-סופיאני ואחריו בן ג'לון, בזמן שנפסקה רוב העמותות הערביות שנוסדו עמו מחוסרות עבודה. גם ברחובות ערי מרוקו נראו הפגנות התמיכה הגדולות בעם הפלסטיני והוקעת התוקפנות נגד עיראק וכיבושה על ידי האמריקנים גם הם התנדבו להילחם בשורות המהפכה הפלסטינית.

למרות שמרוקו נורמלה את יחסיה עם ישראל, הדבר לא השפיע במידה רבה על מעמדה של פלסטין בקרב יוצאי מרוקו פנה לנשיא אבו מאזן, והדגיש כי הנורמליזציה של מרוקו לא תשפיע על יחסי האחווה בין העמים הפלסטינים והמרוקאים הנורמליזציה של מרוקו וישראל, איסמעיל הנייה, ראש הלשכה המדינית של תנועת חמאס, עמד בראש ומנהיג בכיר ביקר בממלכה בהצהרותיו בתקשורת הודה הנייה להוד מלכותו על תמיכתו בעם הפלסטיני מבלי להזכיר. נוֹרמָלִיזָצִיָה.

נורמליזציה היא החלטה ריבונית של כל מדינה, ולפלסטינים אין זכות להתערב

כל האמור לעיל אינו שולל את העובדה שיש התקררות וירידה ביחסי פלסטינים-ערבים באופן כללי, הן באופן רשמי והן מבחינה עממית, והמספר ההולך וגדל של הקולות והפלטפורמות המבקשים לנתק את יחסי פלסטין עם העולם הערבי במהלך מלחמת ההשמדה חסרת התקדים בפשעיה נגד עזה. למרות שהפלסטינים עשויים להביע את חוסר שביעות רצונם וכעסם מהשליליות של העמדות הערביות ביחס למתרחש בעזה ובגדה המערבית, עליהם להבין במקביל שהעולם משתנה, כולל העולם הערבי, שבו האינטרסים הלאומיים הדרישות לשמירה על הביטחון הלאומי של כל מדינה הפכו לעדיפות על פני כל שיקול פוליטי או אידיאולוגי. היא בנויה על קשר של דת, ערביות או משהו אחר, וזה מציב אתגר על העם הפלסטיני ועל הכוחות התומכים בו. עם המציאות הערבית החדשה הזו, לרבות המדינות שעשו נורמליזציה ביחסים עם ישראל, ואשר לא נראה שהם משפילים את יחסי הנורמליזציה בטווח הקרוב.

אנו מאמינים שההבחנה והעומק של יחסי מרוקו-פלסטינים, נוכחותו של המלך מוחמד השישי בראש ועדת אל-קודס, ויוזמתו האחרונה לשלוח סיוע רפואי והקלה לעזה ולירושלים, יכולים לבסס מודל ל- סוג חדש של יחסי ערבים-פלסטינים לאור הנורמליזציה עם ישראל כתבנו בעבר מאמר שכותרתו (הדפיס אם תרצה) עקב האמונה שלי שנורמליזציה היא. החלטה ריבונית לכל מדינה ואנשיה, ולפלסטינים אין זכות להתערב בענייני הפנים של מדינות ערב האחיות.

אנו מאמינים שההבחנה והעומק של יחסי מרוקו-פלסטינים, נוכחותו של המלך מוחמד השישי בראש ועדת ירושלים, ויוזמתו האחרונה לשלוח סיוע רפואי והקלה לעזה ולירושלים, יכולים לבסס מודל לדפוס חדש. של יחסי ערבים-פלסטינים לאור הנורמליזציה עם ישראל.