שלוש שנים בדיוק לאחר אוקטובר 1956 והתוקפנות המשולשת נגד מצרים, העניק דוד בן-גוריון לעיתון הישראלי "הארץ" ראיון נרחב בו אמר: "מי שמאמין שאפשר היום לפתור סוגיות היסטוריות בין עמים בכוח הצבא בלבד. , הם לא יודעים באיזה עולם אנחנו חיים... כל נושא מקומי הפך לנושא בינלאומי, ומסיבה זו, יחסינו עם עמי העולם חשובים לא פחות מהכוח הצבאי שלנו, אותו עלינו להמשיך ולחזק. , למען ההרתעה, למנוע מאתנו להיחשף להתקפות, כדי להשיג ניצחון, אם נצטרך לצאת למלחמה".
בן-גוריון למד את הלקח הזה מניסיונו: הוא השיג ניצחון צבאי ברור, אך הסתיים בתבוסה מדינית ברורה עוד יותר. לאחר שנהנה מאופוריית הניצחון במשך חמישה חודשים בלבד, הוא נאלץ לסגת מכל סיני המצרית ומרצועת עזה הפלסטינית ב-1957, בהחלטה בינלאומית שהוסכם עליה בין ארצות הברית (דווייט אייזנהאואר) וברית המועצות (ניקיטה). חרושצ'וב).
איפה ישראל היום בשיעור הזה? בנימין נתניהו, קבוצת הגזענים המעורפלים בממשלתו, הגמדים הסובבים אותו וגם המפלגות הציוניות באופוזיציה, מבצעים פשעים וטיפשות בסדרה אינסופית, תוך שימוש בכוח צבאי בלבד כדי "לפתור סוגיות היסטוריות" בין ישראל לבין ישראל. העם הפלסטיני.
כל ישראל, עם המפלגות הציוניות הגזעניות שלה, על כל מנהיגיה הצבאיים, ועם הרוב המכריע של הוגי דעותיה, כותביה ועיתונאיה, עדיין שקועה ב"שכרון חושים" של הניצחון המדהים שהושג במלחמת 1967 "סטירה" של 6 באוקטובר 1973, לא הספיקה להם כדי להחזיר את חושיהם ואז הגיעה "רעידת האדמה" ב-7 באוקטובר 2023, והנה הם התנהגו כמו שור משתולל במשך יותר משמונה חודשים רצופים, מטורפים. הרג ופצע יותר מ-140 אלף פלסטינים, שרבים מהם עדיין קבורים מתחת להריסות, ויותר משלושה רבעים מהם נשים וילדים וקשישים ואזרחים, והם כובשים מחדש ומשמידים, בשבועון או על בסיס חודשי, מה שהם כבשו בעבר והרסו שוב ושוב.
מחמיץ את ההזדמנות להשקיע בניצחון
ישראל, עם החברה היהודית שלה ועם מנהיגיה הפוליטיים והצבאיים, עדיין יושבת על מה שהיא מחשיבה ומאמינה כ"פסגת מלחמת יוני 1967", מבלי להבין כי כישלונה לנצל את תוצאות המלחמה ההיא, וליהנות מאותו ניצחון מהדהד, על ידי הפיכתו לסולם להגיע לפתרון מדיני הגיוני, ופנייה אל הלגיטימציה הבינלאומית, ההכרה בזכויות הערבים ובזכויות העם הפלסטיני להגדרה עצמית, ועם כל זכויות הנובעות מכך, הפכו את ה"פסגה" הזו לשוקת בתחתית בור עמוק מאוד, ולמעשה גרמו לה צורך בסולם, לא כדי לרדת מ"הפסגה", אלא לחלץ זה מבור עמוק שבו הוא נמק כבר שנים, מתרגל את הטיפשות של להמשיך לחפור עד שהוא שוקע עוד יותר.
בעזרת מלאי קצר מאוד נוכל לאשר את שחיקת כל מרכיבי הכוח הישראלי בשנים האחרונות, וקצב השחיקה הזה גדל באופן אקספוננציאלי מאז רעידת האדמה ב-7 באוקטובר:
1- מרכיב הכוח הצבאי:
רעידת האדמה ב-7 באוקטובר חשפה את הכזב של הגזמה ביכולות המודיעיניות שלה, את הכוח שיש לה להרתיע ולהפחיד את כל קורבנותיה ואוייביה, ואת יכולתה לפתור קרבות ומלחמות במכת ברק תוך ימים חוסר האפשרות לנצח בכל מלחמה שנוהל על ידי כל צבא סדיר בעימות".
ללוחמים והפעילים הפלסטינים ברצועת עזה אין מחנות או מאות טנקים, כלי רכב משוריינים או מטוסי קרב אם היו, מכונת המלחמה הישראלית העצומה הייתה מסוגלת לרסק אותם תוך שעות או ימים. אבל יש להם מה שחזק יותר ומסוגל יותר להשיג ניצחון: יש להם את הרצון, הזכות והלגיטימיות... ואת ציוד הלחימה הפשוט, בעיקר תוצרת בית, הזמין, והם נלחמים בקרבותיהם באימוץ "קן הצרעות". "מדיניות. הצלחתה של מכונת המלחמה הישראלית העצומה בהשמדת קן הצרעה גורמת לכל החלל שמסביב למארב לצרעות שעוקצות את כוחות האויב ומתישות אותם עד שהם מביסים אותם. הוא הופך כל חור פגז שיורה האויב לתעלה עבור לוחם, והופך כל בניין שנהרס למחסום.
2- יסוד הסולידריות והתלות ההדדית של קבוצות החברה: הישראלי
אל תדאג במקום סולידריות יש קונפליקט, ובמקום סולידריות יש התנגדות, לאורך ולרוחב. זה התחיל לפני עשרות שנים, והופיע בבירור ומוחשי לפני שנים עד שהגיע לבסוף להיווצרות קואליציה ממשלתית היברידית, המורכבת ממפלגות וחברים, שהטובים שבהם היו רעים מאוד, בעלי ברית גזעניים ונחשלים יותר, ואופוזיציה פרלמנטרית. ייצג את הקואליציה השלטת הגרועה והגזענית ביותר, והצטיינה בהיותה זדונית יותר ואינטליגנטית יותר בדרכיה המונות אנשים ומדינות. דוגמה אחת מבין מאות רבות של אחרים היא דברי העיתונאית הנכבדה רוית חכט, שפרסמה ב"הארץ" 31 במאי 2024 מאמר בו התייחסה לסוגיית יציאתם של גנץ ואייזנקוט מ"מועצת המלחמה" ומתוך כך. ממשלת נתניהו, שם אמרה: "כשסקרי דעת קהל מראים שוב שלחברה, או לאחוז גבוה ממנה, יש ראש ממשלה שתחת שלטונו נטבחו אזרחיה, שנאנסו בנותיו וילדיו נחטפו, הוא ממשיך להוביל, מוביל לדימום צבאי, לבידוד פוליטי ולמשבר כלכלי, ומחיה תרבות של שחיתות ועבריינות. בורות ופיגור הם חברה מושחתת... חולה מאוד, ללא תרופות לטיפול, ואולי ללא רצון. לְרַפֵּא."
3- מרכיב ההתקשרות בבריתות:
גם כאן אין בעיה. אפילו "הברית האסטרטגית" עם ארה"ב, המגן של ישראל, רועדת באלימות כבר חודשים, ואחוז גבוה (יותר ממחצית מתומכי המפלגה הדמוקרטית שם) ואחוז הולך וגדל במפלגה הרפובליקנית החלו לבקר ולגנות. מדיניות ונהלי ישראל.
4 - דמותה של ישראל כ"נווה מדבר של דמוקרטיה באמצע מדבר של דיקטטורה במזרח התיכון" כבר לא הייתה מה שהייתה מאז ההכרזה על הקמתה לפני שלושת רבעי מאה, והפכה ל ההפך הגמור שלו בפרק זמן שיא.
5- מרכיב הפיכתה של ישראל ל"מדינת פאריה":
ייתכן שיהיה צורך להרחיב בנושא זה, אך נדחה זאת למועד מאוחר יותר. די לציין כאן שסדרת הפשעים הישראליים בשמונת החודשים האחרונים, מאז תחילת מלחמתה הפלילית נגד עזה, תושביה וחייה בה, הביאה אותה למועדון הבינלאומי המחפיר של "מדינות פאריה". המועדון המביש הזה כולל, לפי גוגל, 13 מדינות עד כה, וישראל "הצליחה", בזמן שיא, לתפוס בו את המקום החמישי, וקדמו לו בגינויים, השפלות ונידוי ארבע מדינות בלבד: אפגניסטן, בלארוס ו גינאה ואריתריאה. גוגל והממשל שלה אינם סמל של צדק ואמינות בעולם, אבל למיקומה של ישראל ברשימה זו יש משמעויות, ממדים, קונוטציות ואינדיקציות לעתיד ישראל, מבלי לשכוח שהיא בעצם מדינה ללא עתיד, כזכור דבריו של הפלסטיני ז"ל אמיל חביבי: "המדינה הזו היא לא ילדה חיה".
בעזרת מלאי קצר מאוד נוכל לאשר את שחיקת כל מרכיבי הכוח הישראלי בשנים האחרונות, וקצב השחיקה הזה גדל באופן אקספוננציאלי מאז רעידת האדמה ב-7 באוקטובר.
شارك برأيك
ישראל...מאופוריית הניצחון ועד לקחי התבוסה