כתיבה מזרחית וביקורת על הציונות

בספרה הידוע: (צומת הדרכים של היהדות וביקורת הציונות), מאת ג'ודית באטלר, בתרגום נור חרירי, ממשיכה הפילוסוף באטלר את הרעיון מעבר לפילוסופיה האנטי-קולוניאלית המוסרית, ומערערת את קץ הבינארי של הקולוניאלי. אלימות והקדשתה בפלסטין, שלום שאינו זהה בשום אופן לאי אלימות וצדק. היסטוריה ארוכה של קולוניאליזם התפשטותי באזור הכבוש, מזכירה לנו את שאלתו של מחמוד דרוויש: "איך הציוני הוא המתווך של הדם היהודי?", והרעיון הוא לידתו של חיפוש האמת ברחם של התנחלות הרג, פיצוץ ערים, קניית כאוס ושיווק הרסני, בממד אחר; תינוק בן יום נולד, וטרם נקרא בשם, לאחר שנמצא במהלך הפצצת מטוסי ההשמדה. ילד ערבי-פלסטיני נוסף נולד בזירה של מדינה שנטבחה בהרס ומלאה בחופש היד היצירתי, למרות כל הטרגדיה הוא מציג את עצמו עם כל השמות ההיסטוריים והמודרניים שחווים השטחים הכבושים בגיאוגרפיות המאוימות. מחיקה בפנים הכבושים של פלסטין ההיסטורית. זעקת הנצח היא אחת כבלי השחרור: כלי נשק, וכפיית מערכת חינוך המגבילה את הזהות הערבית (החינוך הקולוניאלי). ניסוח טיפשי; מולדת אלטרנטיבית לעקירה בתוך הארץ! זו שאלת הזמן והאירוע, עם התשובה המתמשכת והמהפכה בעמודי התווך של הפעולה הלאומית המהפכנית עם הריאליזם הערבי והפלסטיני החי עקב קריעת מפות הטכנולוגיה האלטרנטיבית ומצוות השקר הקלאסיים שלהן, בעוד שעדיין קיימת אחת. מפה שעליה מתכנסים כל בני האדם והיצורים בארץ פלסטינית שאינה מקבלת דואליות או חלופות.

כיצד ניתן לתרגם שיח דתי לשיח ציבורי ולאופני השתתפות וחשיבה דמוקרטיים, כשהמשמעות המובלעת היא שתרגום מבטל את השיח הראשון לטובת השני, בהנחה שדת היא סוג של פרטיות, שבטיות או קולקטיביזם, המתורגמים לשיח דתי. שפה משותפת או רציונלית כדי שיהיה לה מקום לגיטימי ספציפי בחיים הציבוריים, אוצר המילים של הדיון מניח פעמים רבות שפה משותפת, או צורת נימוק תקפה שאינה כשלעצמה פרשנות פוליטית-דתית כדי להשתרש? הכיבוש בתודעה ובאדמה, אבל יכול לשמש כמתווך לטענות דתיות-אתיות אחרת: הציונות של הדת וההגירה להתנחלויות במתודולוגיה לא הוגנת - מבחינת השימוש - מאיימת להפוך לבסיס של שיח ציבורי והשתתפות פוליטית. והקרקע המעניקה לגיטימציה ל(המדינה) עצמה, שהיא המושבה.

אתיקה ופוליטיקה

הדבר בא לידי ביטוי במהלך הדיכוי הקולוניאלי הנוהג במונחים של המצאת המצוות והציונות החדשה בהענקת לגיטימציה לדת המדינה האידיאולוגית היהודית, בגירוש פלסטינים ובמניעת החזרה לאדמות שנתפסו בכוח ובאלימות, תמורת התנגשות של כתות יהודיות מפוצלות על רקע עיסוק דתי בנישול ותפיסה מוחלטת של הארץ עקירת ילידים מארצותיהם והמשך העקירה, הכנסת מתנחלים מחו"ל וכתות של דו-קיום חסרות ספציפיות מקיפה. הצעתו, וכאן מתערב הטקסט של באטלר, "למען הצלחתם של פרויקטים של דו-קיום, זה לא יכול להצליח אלא לאחר פירוק הציונות הפוליטית".

נאומה של ג'ודית באטלר הגיע לאחר ה-7 באוקטובר, בכתבה נמהרת על האירוע שנולד בפלסטין הכבושה, והדבר היווה עבורה מתקפת ביקורת, עד שהדם הפלסטיני נשפך מנשק ההשמדה בעידן שלה, עידן ההמונים. מוות ושתיקה, היוו שיח מוסרי ופוליטי ברור, כפי שאמרה בהרצאה: "אני חושבת שזה נכון יותר מנקודת מבט היסטורית שזה טיפשי לקשר בין אלימות למה שקורה לישראלים, שכן אלימות נגד פלסטינים הייתה קיימת. למשך עשרות שנים." באטלר תהה מדוע הרג נשים ברחובות רפיח אינו נחשב לנושא מערבי ופמיניסטי? מה שקרה נבע ממצב הדיכוי שפלסטין חווה.

יציאה מהפילוסופיה

הלקח של ההיסטוריה מעמיד אותנו מול האמת, לא העובדות הוא נותן לנו את הגישה, לא את המתודולוגיה, וההבדלים ביניהם ברורים למעשה, יש הרבה מחקרים על הקולוניאליזם לגבי שלבי המשכו לאחר סיומו, ואם נוצרות מחלות בתוך מערכות שאינן מנסות ללכת בדרך של הבנה ולעמוד על האמת, ולפעול לפי הגישה הנכונה ביותר ולעבוד קשה כדי לעצור את המתודולוגיה הפארסה שהורסת את היקום האמת והגישה בפלסטין חוזרות אל הפרט כדי ללמוד ולזהות את המקורות שהולידו את הסבל והנישול הארוכים והנושא מלכתחילה התנקשות בנפש והרס התודעה היא גם מטרה קולוניאלית, והעט הנועז בא בעקבותיה הוגים שביקרו את המחשבה הקולוניאליסטית ואת חלוקת העולם באמצעות פרויקטים קפיטליסטיים הרסניים במערכות אפולוגטיות מערביות. בעזה, הדיבור והתיאור הרבה פחות ממה שמתאר את הסצנות היומיומיות ואת החיים המתרחשים בסצנה מול היקום, אליה מצטרפים מי שמנסים לרכוב על ההגה של יצירת תירוצים לקולוניאליזם, שיכול רק להמשיך "למזג תודעה" ואנשים וליצור עוד אסונות בעולם קרס התלוי ב"בושת ההיסטוריה" שעמים, באחדותם הברורה, מנסים להיפטר ממנו למען החוויות, התרבויות והיחסים שיש להם חי עם, והמשטרים הקולוניאליים לא הותירו להם מקום להשיג מטרה אנושית נעלה זו. ועזה, ואני הבן של העיר הזאת, הפומית שלה הפכה להיות בראש מעייניו של עזה היא הלקח הכואב בזמן המוות וההשמדה המתמשכת דורשים יותר זמן או תירוצים אז איך המוסר הפוליטי והשיח שלהם ביקום בהשוואה לזירת המוות יוצאת הדופן שהפכה להיפך טבע ותבונה, וזה יצא בלבוש חדש שמונע חיים מלכתחילה? הצהרה קצרה של ילדי עזה על כיעור המלחמה, העקירה, הרעב והפחד יכולה לענות על כל זה... יש הרבה רעיונות ובתי ספר קריטיים שעומדים מולם במונחים של ה-ABC של שלטון הצדק, מהי מטרת התרבות והמדע, אבל אחת שעליו לחזור לעצמו ולהסביר ליקום את האירוע ומקורו? למה זה ממשיך להתקיים? כל זה למען הכאוס שנותן לאימפריאליזם את מרכז השלטון והבוררות, ועמים החיים תחת אובדן הרצון של פלסטין הוא שיעור ההיסטוריה וההצהרה המתמשכת שלה מאז הירושה של הקולוניאליזם הבריטי והציוני וכל קולוניאליזם שנכבש ירושלים חיה את חיי המניעה והשליטה הגרועים ביותר במושבת העונשין בגדה המערבית יש למתנחלים נוכחות קיצונית בדרכים ובאורגיות, הציונות השלטת חושבת על איך היא יוצרת כל הזמן את התנאים הגרועים ביותר לחיים ולפרנסה. הפלסטינים, ובעזה ובכל פלסטין את מלוא ההשפעות של משמעות הכיבוש, ומי שקורא ומתבונן בהווה, מבין את ההיסטוריה והעתיד, והחוקר בתחומי הידע ההיסטורי נותן לפוליטיקאי כוח רב יותר. ושיעור רהוט על דרכי הפעולה של המתנחל והמפות שלו האיומים העיקריים המאיימים על בני האדם והגיאוגרפיה הם שרידי הקולוניאליזם. יישום המחשבה המוסרית מתחיל בעצמאותם של אומות ובני אדם, והרחבת המודעות והידע אל מצפונם. אומות ודורות נגד מוצאים פתוחים לעקירת תושבי כדור הארץ ומחיקת הנרטיב המקורי האמיתי שלהם. הוא נשאר בכבלי החירות והצדק.

......

עזה היא הלקח הכואב בתקופה של מוות והשמדה מתמשכת, האם זו לא סתירה ברורה שאינה דורשת יותר זמן או תירוצים אז איך המוסר הפוליטי והשיח שלהם ביקום בהשוואה לזירת המוות יוצאת הדופן? הפך נגד הטבע והתבונה?