אוניברסיטאות אמריקאיות ודיפלומטיה "עירומה".

הפגנות סטודנטים נמשכות באוניברסיטאות אמריקאיות רבות, עדות להפגנות נרחבות שבהן סטודנטים דורשים חרם על חברות ויחידים שיש להם קשרים עם ישראל במהלך המלחמה בעזה המשטרה האמריקנית פושטת על בנייני אוניברסיטאות, מתערבת באכזריות לפיזורם, עוצרת סטודנטים רבים לאיים על אחרים בעזיבה או בגירוש. המפגינים מתריסים, עומדים בפני מכות ומעצרים, וממשיכים בהפגנות התמיכה בפלסטינים, עומדים מול הדיכוי ומעלים סיסמאות שחורגות מ"פתרון שתי המדינות" להשבת האדמה כולה. האירוניה היא שמוסדות החינוך הללו ניתקו את קשריהם עם אוניברסיטאות רוסיות, בעקבות פלישת רוסיה לאוקראינה, ולא ניתקו והשעו את שותפויותיהם ויחסיהם עם אוניברסיטאות ישראליות.

הפגנות יכולות לנוע מהר מאוד ולטפל בנושאים מקומיים או גלובליים תוך זמן קצר, והדבר יכול להוביל להגברת המודעות ולעורר השתתפות רחבה יותר, עקב ארגון ותנועה מהירים ותקשורת יעילה ומיידית. הנושא הפלסטיני זוכה לסיקור רחב, משפיע על דעת הקהל ומפעיל לחץ על רשויות האוניברסיטאות להגיב בדרכים מסוימות לדרישותיהם של צעירים, שהצליחו למשוך את תשומת הלב לפשעים הבינלאומיים שמבצעת ישראל בעזה ובגדה המערבית. חשיבותה של תנועת הסטודנטים טמונה במרכזיותה בערים אמריקאיות גדולות, ובעיר כמו ניו יורק, שבה הריכוז השני בגודלו של יהודים בעולם, ואחוז גדול מהסטודנטים היהודים משתתפים בהפגנות, בין אם בקולומביה. אוניברסיטה או מקום אחר, שזה מסר שהמחאות הללו לא יכולות ליפול במסגרת של "אנטישמיות", שהיא תפיסה מסוימת של יהודים, שיכולה לבוא לידי ביטוי בשנאה כלפיהם (שאמרו שערבים ומוסלמים אינם שמים ?). בינתיים, הימין הקיצוני, וחלק מהמעמד הפוליטי, מציגים אוניברסיטאות כ"חממות לאהדי טרור, איום על ערכים אמריקאים בסיסיים, כמו חופש הביטוי, והעלאת סיסמאות אנטי-ישראליות". ואכן, בית הנבחרים של ארה"ב הצביע על הרחבת ההגדרה שאושרה על ידי משרד החינוך למונח "אנטישמיות" בעקבות ההפגנות, ומתנגדי הטקסט מאשימים את חברי הקונגרס בכך שהם פועלים לאישור הרחבה זו במהירות. במטרה להשתמש בו כדי להגביל את חופש הביטוי באוניברסיטאות, במיוחד שמדיניות הדיכוי תורמת להפיכת ההפגנות הקטנות הפכו לתנועת מחאה בכל הארץ, ב"ארץ החופשיים", ואיימה להתרחב. בתוך האליטות הרפובליקניות והדמוקרטיות הן משקפות את משבר האמון שגרם לצעירים להתנגד בדרכם שלהם, וזה נורמלי לנוכח מעשי הטבח הגלויים של ישראל.

המעבר של התנועה לרמה שמשפיעה על החברה האמריקאית (שיש לו השפעה גדולה על חוויות היסטוריות קודמות) מאשר ששינוי גדול משפיע על תפקידם של הנוער האמריקאי בבחירות הקרובות לנשיאות. הם מעורבים יותר בתהליך הפוליטי, משכילים יותר מאשר דורות קודמים, ואזרחים דיגיטליים, והם עשויים שלא להצביע עבור הנשיא ג'ו ביידן. הפעם, הסצנה משתרעת על הפוליטיקה, כמו גם על הכלכלה, ועל נושאים יעילים ומשפיעים. זה כולל דיפלומטיה "חשופה" בהגנה על עצמה מפני האופן שבו צעירים ומוריהם מבטאים את זכויותיהם וחופש הביטוי שלהם.

הדיפלומטיה בעולם סובלת מהתפשטותן של טכנולוגיות תקשורת מודרניות כבר אין כמעט סודות בעולם, מה שמעלה את השאלה לגבי דרך שראשיתה בתקופה הטרום-נוצרית. תנועת הדיפלומטיה עשתה קפיצה גדולה לפני מאתיים שנה, ונודעת יותר במאה העשרים עם הדיפלומטיה של הנרי קיסינג'ר (דיפלומטיה קונקורד). אבל השינוי הגדול התרחש עם הופעת המדיה החברתית והמעבר לטכנולוגיה. דיפלומט היה אחד שהיה מסוגל להציע, לדבר ולהביע בין תכונותיו היו רוגע וענווה. הוא היה מסוגל להקשיב רוב הזמן, והוא היה מסוגל לאסוף מידע שימושי עבור ארצו. אחת התכונות המוזרות והמצחיקות שחייב להיות דיפלומט היא היכולת שלו לאכול עם כל אחד, בכל מקום ובכל זמן. הדיפלומטיה הבינלאומית כיום נמצאת "מחוץ לצלחת היומית", עם רמה גבוהה של כישלון מול עולם המידע הפתוח. המשפיע ביותר במאה העשרים ואחת. שינויים חשובים התרחשו בביצועי הדיפלומטיה מאז הפרהיסטוריה, עד כניסתה לתחום האירופי (1389-1464), ועד לשלבי המצאת הדפוס ועד להופעת הטכנולוגיות המודרניות ברמה העממית, עד לשערוריות ויקיליקס. . השינויים, לאחרונה במלחמת עזה, הוכיחו שאין עוד משהו שאפשר להסתיר מהדורות החדשים. האתגר הפך גדול יותר. כוחם של סטודנטים ואוניברסיטאות מול סמכות המדינה וביטחון המדינה והמידע והעובדות נגישים לכולם, ואינם ממוקמים במקום אחד וכוללים סיפורים פרטיים וסיפורים ציבוריים. השאלה נסובה סביב הצורך בדיפלומטיה לדעת את סודותיהן של מדינות אחרות, ושהיום יש מיליארדי אנשים המחוברים לאינטרנט ולסמארטפונים. אותן התפתחויות טכניות שחוותה אירופה, אפשרו לה ב-1913 לשלוט ב-60% מהעולם ולקטוף 80% מיכולותיה.

התנאים הטרגיים המתרחשים במזרח התיכון חשפו את חולשת המדיניות בהצגת נושאים, כמו לחץ על ישראל להפסיק לירות באזרחים, באנשים הפגועים ובפליטים בעזה וברפיח. צעירי האוניברסיטה מוצאים תמיכה אמיתית, והדרישות שלהם הפכו למדעיות, תרבותיות, אינפורמטיביות וגלובליות. היו מי שהאמינו שההגמוניה האמריקנית באינטרנט תגביל את הדמוקרטיה בעולם, ואת הרמה האינטלקטואלית של האנשים, עם הופעתם של אדונים/קיסרים פיאודליים חדשים של המאה הקפיטליסטית, כמו אילון מאסק ואחרים. מה שקורה באוניברסיטאות ראוי להיקרא באיזון ובריאליזם, ומשקף סימנים בריאים לכך שאנשים הפכו בעלי ידע ואינטליגנציה יותר, בעוד שראשי הערים של המדינות הגדולות, פריז, לונדון וניו יורק, החלו להידמות. דיפלומטיה מסורתית.

סוגיית עזה, והמלחמה בפלסטינים, הפכה לנושא של סטודנטים ואנשים העומדים נגד עוול, והוא חושף את חולשתו של הממשל האמריקאי, שפועל על תפיסת איזונים ישנה, על רקע דעיכת המוסדות הדיפלומטיים הידועים. מאז מלחמת העולם השנייה, ותרומתם לשמירה על שלום וביטחון, כמו האו"ם והבנק העולמי, וקרן המטבע הבינלאומית. העולם מגלה את כל מה שמשפר את מזלם הטוב של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ונשיא סוריה בשאר אל-אסד בהישרדותם, ובנימין נתניהו בביצוע מעשי טבח נוספים בפלסטינים. הפגנות כאלה צריכות להישאר בשלום. באשר לניסיונות להתעמת איתה באמצעות הפצת כאוס וגרירת צעירים לאלימות וקיצוניות, ולא מציאת דרך אחרת לעצור את ההסלמה, היא תהווה בעיה עולמית, שבה הדיפלומטיה המערבית תאבד שליטה על הרחוב והתקשורת.

המידע השתחרר, ואיתו שוחררה האמת מכל מסגרות ההתייחסות המרכזיות. אז התקשורת המערבית כבר לא מסדירה את התקשורת העולמית. מרכיבים חשובים קדימה יקבעו את צורתן והתפתחותן של חברות דמוקרטיות. אוניברסיטאות יכולות לשקף ולקדם ערכים ואינטרסים פוליטיים וכלכליים, ולהבטיח ששלום אמיתי לא יביא גזענות, ניצול וקולוניאליזם, בצורותיו החדשות והישנות, לאזורים בעולם ובמזרח התיכון בפרט.
(מתוך אל-ערבי אל-ג'דיד)
------------------

התנאים הטרגיים המתרחשים במזרח התיכון חשפו את חולשת המדיניות בהצגת נושאים, כמו לחץ על ישראל להפסיק לירות לעבר אזרחים, נפגעים והפליטים בעזה וברפיח.