חומסקי והשושלת שלו

פסקי הדין משתנים לגבי נועם חומסקי, שהגיע לגיל 95, בין אלה הרואים בו תומך קיצוני של פלסטין ושל הערבים, לבין אלה הרואים בו אדם מתחמק שאומר משהו ומרמז הפוך, ושהוא נשאר ציוני נאמן, אבל בדרכו שלו. העמימות נובעת מרוחב הידע של האיש, הפלסטיות של מחשבתו ומעמידותו בפני טרנספורמציות. הוא היה חסיד של פתרון שתי המדינות למרות שהיה בטוח שהוא לא יושג, ולא ראה את "הסכמי אוסלו" בסיפוק כי ידע הכי טוב על כוונותיה של ישראל. לפני שאיבד את נאומו והחלו מעשי הטבח בעזה, הוא דמיין שהפתרון הנותר והאפשרי הוא מדינה אחת עם רוב יהודי, ללא הקהילות הפלסטיניות הגדולות. לא ידוע לנו על דעותיו בחודשים האחרונים, למעט כעסו בתנועות ביד שמאל, בטרם יצאו השמועות על מותו, שהדאיגו את מעריציו.

אף אחד לא חולק על הגאונות, הכישורים האנליטיים והאנציקלופדיות של חומסקי. מה שעשה אותו מפורסם בתחילת הדרך, ומה שיישאר ממנו להיסטוריה, אינו דעותיו הפוליטיות המיידיות והחולפות, וגם לא עמדותיו החברתיות האנושיות, אלא התיאוריה הלשונית הייחודית שלו והישגיו בתחום השפות, עד כדי כך. שנאמר שהוא "אבי הבלשנות המודרנית".

לפני שתלמידינו באוניברסיטה יכירו את חומסקי, היהודי שכופר מציונותו, וישראל מנעה ממנו פעם את כניסתו לגדה המערבית, והוא נתפס כעריק וכמכחיש את עמו, הם לומדים על הישגיו החלוציים. אחד הבלשנים החשובים והמשפיעים ביותר בתקופתו.

התיאוריה של הגאון הזה, "הגנרטיבי טרנספורמטיבי", לא רק תרמה לשינוי כיוון המחקרים הבלשניים, אלא גם השפיעה על מדעי האנתרופולוגיה, הדיבור, הנוירולוגיה, הרפואה והאימונולוגיה, כמו גם הפסיכולוגיה והסוציולוגיה. יותר מזה, חומסקי זוכה בפיתוח שיטות של תכנות, מדעי המחשב ותרגום מכונה, באמצעות תגליותיו המדעיות על האפשרויות של החלפת שפות שבהן משתמשים מתכנתים. הוא מתמטיקאי מהשורה הראשונה עם גישה מדעית הוא הציג חזון לשוני שהציל את האנושות מהחומרה של התיאוריה ההתנהגותית, שחשבה את היכולות המנטליות של האדם להיות מכניות, אוטומטיות, כמו חיות. באשר לחומסקי, הוא הוכיח שלמוח האנושי יש גמישות ויכולת יצירתית מולדת שאין לאף יצור אחר. עם אוצר מילים קטן ומבנים מוגבלים, תוך פרק זמן קצר, ילד יכול ליצור, להסיק ולבנות מספר רב של משפטים, מאפיין שלא ניתן למי שאינו בני אדם. כך הוא כינה "מכשיר רכישת השפה" שאת סודותיו הוא היה עסוק בלגלות ולפענח.

עבורו, השפה היא מראה דרך התופעות והמבנים השטחיים והעמוקים שלה, אנו מבינים את המבנה הנפשי של בני האדם.

מה שחשוב לנו זה שחומסקי נכנס לעולם השפות דרך העברית, והוא התחתן עם ישראלית, והם גרו יחד ב-1953 בהתנחלות הזוריה, והוא בילה שם טוב, אבל למרות זאת הבחין ב הקצנה של הרוח הלאומנית וחשש, באינטואיציה המוקדמת שלו, מהגזענות שבה טופלו הפלסטינים, ולכן העדיף לחזור לאמריקה.

כל הנסיבות התאחדו כדי שחומסקי הפך לציוני, לבידוד, שמקבל את האכזריות של ישראל ואת ההיסטריה של מלחמותיה. המשפחה היא אוקראינית והיגרה לאמריקה, בתקופה שבה משפחות אחרות פנו לארץ ישראל. שם לימד אביו בבית ספר יהודי דתי, והוא הפך למנהלו הוא ערך מחקר על השפה העברית, הוראתה, ערכה, חשיבותה ודקדוקיה. נועם גדל בסביבה הזו הוא למד עברית ודיבר עם מחשבה ציונית. אוניברסיטה בלימודי בלשנות ופילוסופיה הוא השיג תואר שני עבור עבודת הגמר שלו בנושא "צורות מורפולוגיות בעברית", ובשל כישוריו במדידה, הוא הצליח להרחיב את מעגל התוצאות הראשונות שלו לכלול שפות נוספות.

הוא העריץ את הרעיונות של תנועות שמאל כשהיה צעיר, והחוש הביקורתי שלו התגבש מהדיונים שלו שהתחילו בבית הוא תמך בתנועות הסטודנטים שקמו נגד מלחמת וייטנאם, כתב נגד המלחמה הזו, ואז התנגד לפלישה האמריקאית לעיראק וביקר ברצועת עזה ב-2012 בסולידריות עם האנשים הנצורים בה. הוא נסע לגדה המערבית שוב ושוב.

כשחומסקי מבקר את ישראל, הוא עושה זאת כיהודי, שמבין את המבנה העמוק של הישות הזו ואת הסכנות שלה לעצמה, והוא פותח בקמפיינים שלו נגד המדיניות האמריקאית כיהודי שמבין את כוחו של הכסף ואת הקללה שלו. הוא מצטט את אדם סמית', שאומר שאנשים עשירים פועלים לפי עיקרון נתעב: "הכל עבור עצמנו, ושום דבר עבור אחרים." מדיניות חוץ מכאן הקמפיינים שלו נגד התקשורת, שהם... סתם שופרים שנחשבים לחלופה לשוט במשטרים דיקטטוריים.

חומסקי, בהיותו על מיטתו החולה, חייב להישפט בצדק הראוי לאדם שהיה אמיץ, ישר בדעתו, ובר-דעת בוא נגיד שהוא עשוי להיות מהאחרונים שהאמינו בתפקיד של האינטלקטואל הפעיל והאורגני, שגראמשי קרא לו.

הוא צאצא של אינטלקטואלים "אחריות מוסרית", כמו אדוארד סעיד, איקבל אחמד ונורמן פינקלשטיין, שגינו ללא הרף את שתיקת האליטות ומילאו תפקידים היסטוריים, תוך שימוש בהתמחויותיהם הצרות, לטובת האנושות.