אחיזתה של אמריקה נחלשה לנוכח המשוואות החדשות באזור

מונופוליזציה של ההגמוניה על האזור כאזור של השפעה אמריקאית במסגרת המאבק להשפעה גלובלית מול מעצמות גדולות אחרות היא שאפיינה את מדיניות החוץ של ארה"ב בעשורים האחרונים, למרות מספר אתגרים, שכן הרוסים הצליחו לחדור להשפעה זו בכמה תקופות קודמות במספר מדינות כמו סוריה, עיראק, דרום תימן, לוב, אלג'יריה ומצרים בתקופה מסוימת.

ההשפעה הרוסית מתרחבת היום, לא רק באותן מדינות, גם לאחר השינויים שחלו בהן עם סיבות ותוצאות שונות, ובאופן התואם את החזון האמריקאי לבניית המזרח התיכון החדש, עליו דיברו. לפני רבע מאה.

כעת, התפקיד הרוסי מתרחב בשל כישלון יעדי האביב הערבי כביכול, במיוחד בסוריה, והתוכניות למזרח התיכון החדש שתוכננו בהנהגת המעצמה הכובשת, בנוסף ל- תנועת השינויים המתרחשים במערכת הבינלאומית, לא רק באותן מדינות שנחשבו בעלות ברית של ברית המועצות לשעבר, אלא גם במדינות ערב החדשות נספרו במלואן במחנה המערבי. יש גם מדינות שהצליחו לצאת מתחום ההשפעה האמריקאית, כמו איראן שלאחר המהפכה, שהפכה היום לשחקנית לא רק במזרח התיכון, אלא גם ברמה הבינלאומית של הסכסוך הקיים וכופה תנאים במהלך המו"מ לגבי תיק הגרעין שלה, כפי שקרה ביומיים האחרונים להשגת הסכם. מסגרת ההסכם ושחרור חלק מהכסף האיראני שנמנע, ומה שרכשה מיכולות התיעוש הצבאי. וכחלק מבריתות חדשות הכופה עמדות על איזונים אזוריים ובינלאומיים.

כמו כן, למרות חברותה בנאט"ו, טורקיה היא הכלי הביצועי למדיניות החוץ המתרחבת של ארצות הברית, אך כעת היא אימצה מדיניות עצמאית במידה מסוימת, והיא הצליחה, במיוחד בשני העשורים האחרונים, להגביל את הכלים של השפעה אמריקאית ומערבית עליה לאחר הצלחתה בפיתוח יכולותיה הכלכליות והצבאיות ויחסיה הבינלאומיים. ספציפית עם רוסיה והופעתה כשחקן אזורי מרכזי השומר על האינטרסים שלה למרות מה שאנו מסכימים או לא מסכימים עם המדינה הזו, במיוחד לגבי חלומותיה של החזרת תפארת האימפריה שלה.

זאת בנוסף למה שאנו עדים היום לבהירות החזון הסעודי לגבי תפקידו והשפעתו על עמדותיהן של מספר מדינות המפרץ, ורצונה לאיחוד ערבים, אשר קירבו את העניינים לארצות הברית ב. דרך שונה ממה שהיו היחסים בעבר, וכעת היא קוראת בתבונה את המשוואות הבינלאומיות המתעוררות ומתמודדת איתה על בסיס משקלה כביכול, מה שגורם לאמריקאים להבין שסעודיה מארחת היטב את השלב הבא בעולם, ו הממשל האמריקני חושש מעמדה חדשה של ממלכת ערב הסעודית שמעמידה אותה נגד המחנה המערבי.

יש לציין גם שבעשור האחרון האמריקנים נתנו עדיפות רבה יותר להתמודדות עם העלייה הסינית, להתחרות על פני האוקיינוס ​​השקט, וגם להתעמתות עם רוסיה, במיוחד באזור אירו-אסיה, כדי למנוע את המשך התרחבותה. על מנת לעצור את צעדי הטרנספורמציה לכיוון המערכת הבינלאומית הרב-קוטבית, ומסיבה זו מלחמתה מפוברקת על ידי מיופה כוח. נגד רוסיה באוקראינה, כמו גם החלשת התפקיד האירופי העצמאי כך שיישאר במסלול האמריקני, אשר עדה לגדולה התנגדות של עמי יבשת אירופה.

זה אולי החליש באופן מוגבל את מידת ההתמקדות האמריקאית במזרח התיכון, אבל זה לא השפיע על המהות של אותה מדיניות שארה"ב רוצה להמשיך בה, שבה נטלו האזור ואנשיו למלחמות ולהרס. על הסכסוך ותשמור על מוקדי מתח כדי שהיא תישאר מסוגלת לכפות את תפקידה של המעצמה הכובשת עם המשוואות שהיא רוצה באזור.

אולם, מנגד, נראה כי ארה"ב התוודעה למציאות העמדות והמדיניות החדשות באזורנו, במיוחד עם משבר עמוק המתחולל בחברה הישראלית, חשיפת משטר האפרטהייד בה, וכן הביקורת הנרחבת על כך מצד דעת הקהל האמריקאית ואף מצד חוגים פרוגרסיביים ואף יהודים באמריקה. היא גם התוודעה לגישות שבאו להבחין יחסיה עם מדינות ערביות רבות כבר לא מה שהיו בעבר כאשר האמריקאית הממשלים הכתיבו מה הם רוצים מהם.

מול זה, ישנם שינויים במדיניות ארה"ב, הקשורים למדיניות, לנהלים ולכלים בהם היא משתמשת בדאגה לאינטרסים שלה ואכיפת קבועי המדיניות שלה. כאן מתערבים קבוצה של גורמים הקשורים לרקע פוליטי אינטלקטואלי ולנטיות, במיוחד עם תפיסות אידיאליסטיות וריאליסטיות שונות בניהול המדיניות והתרבות שלהם עבור הנשיא האמריקני וצוות השלטון שלו, התנאים הכלכליים האמריקאים, שנמצאים היום במשבר עמוק, גלובליזציה , מידת הרגשת סיכונים חיצוניים, והתמודדות עם תחרות בינלאומית ומעצמות גדולות, בעיקר סין, רוסיה ומספר מדינות קואליציה. שאר ה"BRICS" ומדינות היבשת הלטינית והתנהגותן הפוליטית, הצבאית והכלכלית. עלול להשפיע על האינטרסים האמריקאיים או לדחוק אותם בתחומי ההשפעה שלהם.

עם זאת, ארצות הברית, לדעתי, חזרה לאזורנו מזווית ראייה אחרת המיוצגת אתמול על ידי ההצהרה המשותפת שפרסמה פגישת שרי החוץ של מדינות מועצת שיתוף הפעולה במפרץ עם המזכיר האמריקאי בלינקן, שנאלץ לעשות פניית פרסה על העמדות האמריקניות הקודמות, במיוחד בנוגע לעמדות על סוריה, תימן וההסכם. גם לסעודי-איראני אין שום קשר לגבולות פתרון שתי המדינות שאליו התייחסה ההצהרה אתמול.

ברור שסעודיה נצמדת ליוזמה הערבית ולפתרון שתי המדינות המבוססות על גבולות 1967 ולא להיגרר ליחסי נורמליזציה עם המדינה הכובשת ללא מחיר וללא פתרון הבעיה הפלסטינית תחילה, כפי שקבע הזר שלה. השר, בנוסף להתעקשותה לצמצם את הפקת הנפט ולא להיכנע לחזון האמריקני בעניין זה ולגבי חברותה של רוסיה ב-OPEC. יתרה מכך, התרחבות היחסים עם סין גרמה לאמריקנים להסתובב ולבחון את עמדותיהם.
עם זאת, מרווח השינוי במדיניות האמריקנית כלפי המזרח התיכון נותר, לדעתי, מוגבל בדרך של ניהול הקבועים, ובראשם ההגנה על המדינה הקולוניאלית הישראלית מחד גיסא, וההתמודדות הטקטית והגמישה. עם התפתחויות מצד שני, באופן שמשרת את האינטרסים שלה בניסיון לסכל את המעבר למערכת בינלאומית רב-קוטבית. בכל מקרה, היא לא תעמוד לצד העם הפלסטיני שלנו נגד הכיבוש הישראלי, אבל היא עשויה להתמודד עם ריאליזם ופרגמטיות כשאנשים יצליחו לכפות את רצונם, או כשהדברים לא הולכים לטובתם. עם זאת, היא ממצה את עצמה במהירות כדי לשרת את יישום מדיניותה באמצעות תמיכה במה שנותר מ"בעלי בריתה", או באמצעים שונים של כישלון והפלה כדי להתאים מחדש את המערכת הפוליטית בהתאם לאינטרסים שלה.
אבל מדינות ועמיהם, כשהם מחליטים ומתעקשים להשיג את עצמאותם, מסוגלים לכפות את רצונם וללכת בדרכי הרנסנס שלהם, בין אם הם אוהבים את אמריקה ובין אם הם שונאים אותה.