דמוקרטיה וחינוך

דמוקרטיה היא מושג מורכב שבו מאורגנת ישות של פרקטיקות, יחסים ועקרונות חופשיים, שיכולה להשריש באדם את ערכי הצדק, השוויון, חופש המחשבה, ואת ערכי הביקורת, הדיאלוג והכבוד. לזולת, מכאן שהאדם כיום אינו עוד רק אינדיבידואל בנושא, אלא אזרח טוב שיישותו נקבעת על ידי מספר זכויות רחבות וחשובות התלויות בו להשגתן במלואן, החשובה שבהן. היא זכותו לחינוך, והזכות לשוויון בשוויון הזדמנויות חינוכיות.

דמוקרטיה במסגרת חינוכית זו נוקטת במספר אמצעים ואמצעים כדי להגיע למוחם, ליבם והפרקטיקות של יחידים וקבוצות לפעול בחופשיות כדי להשיג את היתרונות הרצויים, ולחדד את אישיותם ולהשרש את הפרקטיקות הדמוקרטיות שלהם באמצעות חינוך. להעביר את תוכנו ומנהגיו לילדי החברות שלהם, והבסיס לכך הוא שדמוקרטיה היא דרך חיים המבוססת על עקרונות חשובים לאדם, לרבות חירות, אחווה, צדק ושוויון. עקרונות אלו צומחים אוטומטית לכיוון חיובי אם ניתנות להם הזדמנויות לצמוח לכיוון נכון באמצעות מוסדות חינוך שונים, משום שהחינוך מפשיט מהאנשים את כבלי הבורות ומציג בפניהם את יכולותיהם ויכולותיהם, מעודד אותם לדבוק בזכויותיהם ולמלא את חובותיהם, ועוזר להם להיות אזרחים בעלי רמה גבוהה של מודעות ותרבות, כך שיוכלו להשתתף באופן פעיל בהתקדמות החברות שלהם, ואת העקרונות והערכים הללו ניתן להשיג רק באמצעות חינוך במוסדותיה השונים.

דרך האמור לעיל, איננו יכולים שלא לשפוך אור על הקשר ההדוק בין דמוקרטיה לחינוך להיות הציר שעליו אנו נשענים. זוהי מערכת יחסים דיאלקטית והדדית התלויה ומושפעת זה מזה, ואמנם דמוקרטיה אמיתית לא פתוחה אלא בחברה משכילה, גם החינוך אינו מתקיים ואינו הוא מתפתח והזדמנויותיו ושוויון החינוך באמצעותו אינם מתרחבים אלא באווירה דמוקרטית, ואי אפשר להשיג אווירה זו בתחום החינוך אלא ב. ההקשר של חיי חברה דמוקרטיים, ולכן הדמוקרטיה חייבת להיות מקושרת לכל תחומי החיים בכלל, והקשר שלה לתחום החינוך והחינוך בפרט יהיה כללי יותר. היא מקיפה ומדויקת יותר על מנת שדמוקרטיה זו תושג , כי לא ניתן להשיגה בשום חברה אלא אם כן שורר בה חינוך, והזדמנויות מתפשטות בין כל חבריה, והזכות לחינוך מאושרת לכל.ככל שהחינוך מתרחב בחברה, כך דבקותה בחופש ובדמוקרטיה גדלה.

לאור האתגרים העכשוויים והבעיות האמיתיות איתם מתמודד התהליך החינוכי, נדגיש כי החינוך הדמוקרטי כולל בתי ספר ומוסדות חינוך המהווים מוקד בו, הזקוקים לשוויון הזדמנויות המבוססות על מתן גישה ליחידים לחינוך וחינוך שונים. מוסדות חינוך ללא אפליה בין פרטים על בסיס חברתי או חברתי. אתני או דתי מחד, ומאידך גיסא, הוא כולל פרקטיקה דמוקרטית בסביבה הבית ספרית והחינוכית, שהיא מערכת של אינטראקציה חינוכית המבוססת על תיאום של יחסים בין מורים לתלמידים, בין תלמידים לתלמידים ובין מורים להנהלה חינוכית, ויצירת מודעות דמוקרטית הכוללת במערכת הערכים הנטועים במודעות התלמידים ותרבותם, על מנת להנחיל את הערכים של סובלנות, חופש, קבלת האחר, דחיית חוסר סובלנות, דחיית אפליה וכיבוד זכויות האחר, כדי ליצור אווירה בית ספרית אינטראקטיבית, בריאה ויצירתית.

לפיכך, נשפוך אור על מה המחנכים היו עדים להשפעתו הרבה של ג'ון דיואי על פילוסופיית החינוך והדמוקרטיה ומערכותיה, וכיצד הם רואים בה בסיס לכל רפורמה שהושגה על ידי החינוך בתחום זה, כי השקפותיו היו הנחיה מקיפה. עשיר במשמעויות עמוקות בהקשר זה, ולכן ג'ון דיואי הגדיר את הדמוקרטיה החינוכית כדרך חיים אישית. לכן, זה לא רק דבר חיצוני שמקיף אותנו, זה מכלול של גישות ועמדות היוצרות את המאפיינים האישיים של הפרט, הקובעים את נטיותיו ומטרותיו בתחום יחסיו, ומתוך תפיסה זו נובע הצורך להשתתף בהבעת דעה וקבלת החלטות, ואם נשאיר את ההשלכות של הדמוקרטיה של דיואי על חיי בית הספר והחינוך, יהיה זה חלק בלתי נפרד מארגון החיים, אישור ערכו וכבודו של הפרט, ומגלם את אישיות האנושות, המושתתת על שיתוף חברי הגוף החינוכי בכל ניהול ענייניו באופן דמוקרטי, ובכך אוטומטית. ביטול התחושה השלילית של אי שוויון לכל חבר בתהליך החינוכי, וזה מה שהדגיש את דיואי, בראייתו המעמיקה של המחשבה החינוכית, והתמקדותו כיצד החברה, לרבות מוסדות החינוך שלה, מעמיקה ביקורת בונה ודיאלוג נכון. על מנת לבנות חברה מתקדמת ומודעת התורמת למודרניות, על האנרגיות היצרניות שלה, המצאותיה, תגליותיה והתפתחויות תיאורטיות, טכניות, מדעיות ומידעיות, והשגת מטרות נעלות כמו חופש ויוזמה אינדיבידואליזם ושלטון תכליתי. הגישה לחברה זו, שהוזכרה, אינה קלה כפי שחלק עלולים להעלות על הדעת. במקום זאת, היא דורשת עבודה רצינית ומאורגנת המכוונת ליחידים, לחנך אותם למושגים חדשים, ולבסס את ההתפתחות שהתרחשה באורחות החיים מאז הרחבת מַדָע.

מצד שני, דיואי הצליח גם בהתקפה על פילוסופיית החינוך הסטריאוטיפית המסורתית, וזוהי צורה של דמוקרטיה במימוש החירות.בכתביו נשמעו קריאה חזקה ששברה את שלטון השיטה המסורתית שרווחה בהיסטוריה האנושית. לתקופות ארוכות, להדגיש את תפקיד המשפחה, בית הספר והחברה, בפיתוח הלומד לחיות. הוגה חופשי, יצרני. עבור דיואי, חינוך הוא החיים בהווה קודם כל, אחר כך הוא עוסק בעתידו. הוא תרם לקידום החינוך למסלול שונה ממנו, שכן קרא לחשיבות הניסיון בחינוך, מתח ביקורת על שיטת האינדוקטרינציה, והכחיש את התלות המוחלטת בספר הלימוד ובמורה, וכן פתח במתקפה על מערכת החינוך. מערכת קפדנית המבוססת על ציות מוחלט לתקנות האדמיניסטרטיביות הנוקשות, ומכוונת להפוך את בית הספר לסביבה עשירה בחוויות מלאת תנועת לומדים, על מנת ליצור מנטליות מדעית בוגרת שיכולה לפתור בעיות בצורה שיטתית ובין הכללים שדיואי שואף לקבוע הוא שהילד הוא שמש החינוך ומוקד משיכה בתהליך החינוכי, ושהוא לא ילמד בצורה מיטבית אלא באמצעות התנסויות חיים וכישורים נפשיים וחברתיים אחרים, שכן הדגיש את חשיבות הקישור בין בית הספר. לחברה וקראה לחיים דמוקרטיים ולהגבלת החינוך לתועלת ולעניין, ושחינוך צריך לשרת מטרות מדעיות ומטרות ריאליות שיועילו לפרט החופשי ולחברה הדמוקרטית.

מן האמור לעיל ברור שדעותיו של דיואי נושאות עמה ביקורת חריפה על החינוך המסורתי הרווח התלוי בשינון מידע בעל פה, הכנת הלומד לעתיד תוך התעלמות מההווה והדחקת השלב בו הוא חי, והכלל. היה שהמורה הוא הבסיס לתהליך החינוכי, ולכן דיואי בא לסובב את הכף ולהעביר מחשבה חינוכית היא קפיצה קוונטית לעבר הלומד וצרכיו, ולפיכך בית הספר, לפי דיואי, הוא סביבה דמוקרטית השואפת ליצור אזרח דמוקרטי. לכן, המורה נוכח בה כחבר בקבוצה כדי לעזור לתלמידיו לבחור חוויות המעוררות את מניעיהם, לשחרר את האנרגיות שלהם, להראות את יכולותיהם ולארגן את תגובותיהם לאותם גירויים והשפעות, ולא לכפות עליהם את סמכותו ודעותיו. או להרגיל אותם להרגלים מסוימים שהוא רוצה, ודיואי מאמין שהמורה, עם ניסיונו הרחב, הידע הרב והחוכמה הבוגרת שלו, יכול לעזור למי שמלמד אותם כיצד להבין את החיים החברתיים סביבם, ולהפיק תועלת מהידע וההתנסויות שהם משיגים בפיתוח עצמם, בפתרון בעיותיהם ובקידום החברות שלהם, כדי לתרום לבניית החברה ולהתפתחותה, וכן הדגיש לקחת בחשבון את ההבדלים האישיים בהוראה ובמסגרת. תכנית הלימודים המתאימה להם, לכן דיואי התמקד בחשיבות הפיכת התלמיד למרכז התהליך החינוכי בכך ששיטות ותכניות לימודים יסתובבו סביבו במקום לגרום לו להסתובב סביב תוכניות לימודים ושיטות שפותחו במנותק ממנו, וככל שהלך. כמו כן, ציין כי תכני תכנית הלימודים אינם חשובים כמו האופן בו המורה מתמודד עם תכנים אלו, ולאחר מכן קרא למורה לא לדבוק באף אחת מהשיטות, אלא לבחור בשיטה המתאימה לו. שיעור, רמת תלמידיו ומצביהם הפסיכולוגיים, וכן הדגיש את העיקרון של הצורך לקחת בחשבון את ההבדלים האינדיבידואליים בין התלמידים ואת הצורך לקחת בחשבון את נטיותיהם ומניעיהם הטבעיים ואת ההשקעה הטובה שלהם בלימודים. תהליך, וחובת המורה לארגן ולכוון את הנטיות והמניעים הללו על פי תכנית שנקבעה להשגת מטרות חינוכיות רצויות.

אם נרצה לסכם את הפילוסופיה והמשנת החינוכית של דיואי כדי להפיק ממנה תועלת, הרי שהחינוך האידיאלי עבורו הוא זה שמטמין מיומנויות ואינו צובר מידע, והוא זה שנוגע בדרישות המציאות, ואינו מתרפק על כך. יראת כבוד לעבר מספר יישומים חינוכיים מעשיים שניתן להפיק מהם תועלת מרעיונותיו, כך שהחינוך מבוסס על עקרון האינטראקציה של הלומד עם הסביבה הסובבת והחברה בה הוא חי, ולכן הוא צריך להתפתח. כישוריו האינטלקטואליים והמעשיים תמיד על מנת לפתור בעיות בצורה רציונלית וביסודות מדעיים, ובהתבסס על חזון זה, מדע התיאוריה המיושמת בבתי ספר רבים והשלכותיה הרבות אינן חשובות בתכנית הלימודים החינוכית כל עוד היא לא קיימת. לשרת את הלומד בניהול ענייני חייו, ולכן יש צורך לנצל את מה שדיואי עשה על ידי הפיכת תהליך העידון האנושי מדאגה לאידיאלים נפשיים מופשטים לדאגה לתוצאות חומריות מוחשיות, לפי פילוסופיה זו המכונה פרגמטיזם ופונקציונליזם עבורו, מחקר מדעי לפתרון בעיות מציאותיות הוא הכלי החשוב ביותר בחיים לדעת את העובדות, לחנך את הפרט וליצור חברה דמוקרטית.

בגלל החשיבות של מה שציינו, מערכות החינוך הערביות לא צריכות לסרב ללמוד על מחשבותיהם וחוויותיהם של אחרים בתחום החינוך, כמו רעיונותיו של ג'ון דיואי, אבל יש צורך מאוד לפני כן להסתפק ב הם שהחינוך הוא תוצאה של חברה ספציפית, ושאי אפשר לשאול מחשבה חינוכית שמצאה הצלחה בחברה כדי ליישם אותה בחברות ערביות, מחשבה זו צמחה באדמה ובסביבה שונה מזו של הערבית. -תרבות אסלאמית.עלינו לנצל את הפילוסופיה החינוכית הזו לאחר התאמתה למדינות ערב מבחינה כלכלית ומוסרית ובאופן שאינו סותר את הקבועים התרבותיים והדתיים שלנו, מה שמבטיח הישגים של התפתחות והתקדמות לחינוך הערבי. מערכות.