פנייה לאינטלקטואלים של המזרח

נראה כי האינטלקטואלים של האזור נקטו עמדה חיובית לגבי ההסכם הסעודי-איראני שהתקיים בחסות סינית לאחרונה. חלקם ראו בכך צורך כדי ליצור מצב של שלום בין שתי המדינות, בתקווה שהדבר ישתקף באופן חיובי על תיקים קוצניים בתימן, סוריה, לבנון ואולי מדינות נוספות באזור. אחרים התמקדו במשמעות של הסכם זה, במונחים של שינויים במאזן הכוחות העולמי, המציינים את הולדתו של סדר עולמי חדש, שבו ישנם קטבים רבים, שבהם ינוחו עמי ומדינות האזור מהמערכת מהם סבלו בעשורים האחרונים, מלחמות, הרג והרס.

השקעה באווירה החיובית הזו שהביאה לאותו הסכם, ושביב התקווה שאולי ייבנה עליו. ולאור המתרחש מהמבשרים המעידים על שינויים גלובליים גדולים. וכדי שהעוולות, האבסורד והאבסורד שהאנושות הייתה עדה להם, במיוחד באזורנו, לא יימשכו. ראינו את ההכרח לפנות לאינטלקטואלים של המזרח. איראנים, טורקים, אפגנים, כורדים, אמזיגים, ערבים וכל מי שרואה את עצמו בתוך המעגל הזה שמדברים עליו, לתרום בתפקידו בפעולה לסילוק עמו והאזור, מהשליטה של הקולוניאליזם הישן והחדש, ציונות, ועריצות, ולא להסתפק בתפקיד הצופה או הנתח של המתרחש.

פנייה זו מופנית לאינטלקטואלים של האזור בעלי רקע אינטלקטואלי וזיקות זהות שונות, המאוחדים בדאגתם לעתיד האזור ועמיו, ושואפים לחופש, שחרור, עצמאות ופיתוח חופשי לעמם. , והשוויון ביניהם. והקוראים ליחסים תקינים ובריאים בין מדינות האזור לאזרחיהן, ובין מדינותיהם ביניהן.

התפקיד שהאינטלקטואלים יכולים וצריכים למלא ידחוף את ההתקרבות הפוליטית, שצעדיה הראשונים החלו בכמה מדינות באזור, לעמדות שבהן היא עמוקה ומקורית יותר, ויוביל אותה אל מחוץ למעגל הפוליטיקה המשתנה במהירות, אשר נתון לשיקולים רבים, למעגל של יותר תרבות, מתמשך, והאסטרטגיה הקשורה הכי קרובה לאינטרסים האמיתיים של העמים. כדי שההתקרבות תהפוך לחלק מתרבות העמים והעמים פירושה שאנו מרחיקים אותה מ"הלך הרוח" של הפוליטיקה והופכים אותה לחלק מהאינטרסים ומצפונם של ההמונים.

האינטלקטואלים של אזור זה - המזרח - מוזמנים לדיאלוג מעמיק על בסיס אימוץ האינטרסים הגדולים הדורשים פתרון הסכמה, הגיוני ומשפטי להבדלים בין מצביו ה"טבעיים". החל מהעובדה שאחדות הגיאו-אסטרטגיה מאחדת אינטרסים, או לפחות מקרבת אותם, מעבירה בעיות בין מדינות האזור, ממצב של עקשנות אנטגוניסטית שאויבים מנצלים, למצב של אי הסכמה שצריך להיפתר בהסכמה, ולטובת הצדדים הנוגעים בדבר.

האינטלקטואלים של המזרח נדרשים לחפש דרכים להתגבר על "מהמורות" העבר לנצח, כך שאסור לחזור אליו בכל פעם שיש הבדל בין שתי מדינות באזור, או בין קבוצת מדינות. ההתמודדות עם בעיות ההווה צריכה להתבסס על נתוני ההווה עצמו, ועל תקוות לעתיד, ולהתבסס על אמת ואינטרסים משותפים. היזכרות בעבר ובבעיותיו בכל פעם שמתרחשת מחלוקת בין שתי מדינות אינה אלא תגובה "אידיוטית" לאויבי האומה. ומתכון למלחמות פנימיות אינסופיות.

גם אינטלקטואלים חייבים להיות משוכנעים, ולשכנע את אנשיהם, שחילוקי דעות לא צריכים להתרחש על אמצעים אם המטרה זהה. רעיונות, מפלגות ומשטרים אינם אלא ריבוי אמצעים, ושיטות מרובות, ולכן עלינו להתפייס עם סוגיית ריבוי האמצעים והאפשרויות להגיע למטרה, ולהפסיק לאבד את המטרות שלנו בעיצומה של המאבק על כשירות האמצעים שלנו.

האינטלקטואלים הם המסוגלים ביותר, והם נדרשים לגבש פרויקט המייצג את המשותף לעמי האזור, פרויקט "המזרח", הפועל לשחרור האזור, עצמאותו והצלתו מהשליטה הקולוניאלית, וכן מושתתת על ממד אנושי מוסרי, השומר על האיזון החומרי והרוחני בעולם, ומחליף את המזרח מגיאוגרפיה המהווה שדה עימות.בין המעצמות הגדולות, לגיאוגרפיה של דיאלוג ושמירה על שלום עולמי.
הפרויקט הזה מגדיר את האינטרסים הגבוהים של עמי המזרח, על ידי הנצחת ההתקרבות, האחדות והתחדשות של אותם עמים, או לפחות, הנצחת המודעות לחשיבות הדבר, ונעשית עבודה לגיבוש זה בתרבות ובערכים.

כמו כן, יש צורך בפרויקט להבהיר את הקשר האורגני בין המזרח לפלסטין. אין שחרור לפלסטין בלי שהמזרח יאמץ אותה ויילחם עליה. אין מזרח בלי פלסטין, שנותן לה את משמעותה, מגדיר את זהותה, מעצב את מהותה ומשרטט את עתידה, לא רק בגלל שזה עניין של זכות מצד אחד ועוול מצד שני, ולא גם בגלל זוהי תקיפה בוטה והשתלטות על זכויותיו של עם מזרחי, כשם שזה לא נובע משיקולים של חשיבותה הרוחנית של פלסטין, למרות חשיבותם, אלא משום שפלסטין היא האזור המכריע ביותר בגיאוסטרטגיה של המזרח, היא מהווה אינדיקטור לשחרורה או להישרדותה תחת ההגמוניה. מכאן מרכזיותה של העניין הפלסטיני בעמו.

כאן טמונה חשיבות תפקידם של אינטלקטואלים בהדגשת הקשר של פלסטין עם המזרח והמזרח עם פלסטין. From this angle, the position on Palestine and Israel should be understood, and on what is happening in terms of resistance or normalization. העמדה על פלסטין היא שקובעת את עמדתו של האינטלקטואל, או האדם בכלל, או המדינה, כלפי פרויקט המזרח בדחיית ההגמוניה, השחרור וחופש ההגדרה העצמית, או צידדו לפרויקט האחר שבו. ישראל מהווה את מבקר הקצב של האזור, מבצעת את כל הפשעים ומשתמשת בכל השיטות כדי לשמור על שליטתה באזור, לשמור על כפיפותו, לנצל את עושרו ולהשתמש בו כדי לכפות את ההגמוניה שלו עליו ועל העולם.

קריאה זו באה כהשקעה בהזדמנות שאנו רואים בה "היסטורית", שמספק ההסכם הסעודי-איראני. נכון שעדיין מוקדם מדי לשפוט את מידת ההשפעות החיוביות שלה על האזור, אבל היא ללא ספק פתחה פער בחומת הבידוד בין העמים והאליטות של האזור, כפי שהאינטלקטואלים יכולים כעת כדי שידברו וידון באווירה של ביטחון, אמון, אי-בגידה, ומידה של "הרמוניה" עם מדינותיהם, הבעיות של האזור, והתנאים לעתיד שהם רוצים לאנשיהם.

הקריאה הזו לדיאלוג בין האינטלקטואלים של המזרח נראית מציאותית יותר כעת, והיא אינה צעד מבודד מהמציאות וההיסטוריה של האזור.לא יותר ממילים באוויר.

אומות חיות שואפות בהכרח לחפש ללא הרף את גורמי החוזק והאחדות שלהן, ועושות כל שביכולתן כדי לדחות את מה שדוחף אותן לעבר בידוד, פיצול, חולשה והאקלים המתאים לכניסת הקולוניאליזם. זה מה שהאינטלקטואלים צריכים לפלס את דרכם, והם גם נדרשים ליצור תקווה, אופטימיות וביטחון ביכולות של בני עמם.

ההזמנה כוללת גם מוסדות תרבות רציניים במזרח, אולי לתת חסות לדיאלוג הזה ולקחת יוזמה, ולבטח יהיה להם הכבוד להשתתף בהשקת פרויקט ה"מזרח" הזה, כלומר התגלמותו - כלומר המזרח. - במודעות של עמים שנמאס להם מהתלות וההשפלה של הכבוד הלאומי., השואפת להיות חופשית והתאמה חיובית בסדר העולמי הבא.