האם יש אינתיפאדה פלסטינית שלישית?

מבחינה היסטורית, מהפכות, התקוממויות והתקוממויות המוניות אופייניות לתולדות העם הפלסטיני, החל בניסיונות התנועה הציונית לכבוש את פלסטין בתמיכת רשות המנדט הבריטית בשנות ה-20, והמאפיין ממשיך גם היום עד לסיום כיבוש למרות ההסכמים שנחתמו עם ישראל. האפשרויות והאזהרות מתגברות מאינתיפאדה שלישית שלא תהיה זהה לקודמותיה, אלא שהשלכותיה עלולות להתרחב לכל האזור וליצור מצב של שיקום הממד העממי הערבי בתמיכה בעניין הפלסטיני. אפשרויות המרד הזה מתגברות עם הצלחת נתניהו ומפלגתו בבחירות החמישיות האחרונות והקמת ממשלת ישראל הימנית, הקיצונית והקיצונית ביותר בתולדות ישראל, שכן מדובר בממשלה הכוללת את הציונות הדתית. כוח והמפלגות החרדיות, וראשי הימין הקיצוני מקבלים לראשונה משרדים השולטים בהתיישבות ובאוצר. כל האינדיקטורים מצביעים על כיוון ההתקוממות הזו, ואולי כדאי להיזכר תחילה במרד הראשון ב-1987, שהביא להסכמי אוסלו. והאינתיפאדה השנייה בספטמבר 2000 בעקבות הסתערות שרון וחייליו על חצרות אל-אקצא, וכישלון מפגשי קמפ דיוויד המשולשת בין הנשיא ערפאת לברק בחסות נשיא ארה"ב קלינטון. אולי הסיבה הישירה לה היא המבוי הסתום הפוליטי וכישלון הסכם אוסלו בהשגת מטרתם להקים מדינה פלסטינית. ולהגביר את קצב ההתיישבות, ולא נרחיק לכת אם נאמר שהמחיר היה חיי הנשיא עצמו באמצעות מתקפה צבאית מקיפה ומצור על המחוז. שוב השאלה כאן היא האם התרחיש הזה יחזור היום עם אינדיקציות גדולות יותר לפרוץ האינתיפאדה. השאלה היא גם מה במקרה של פרוץ אינתיפאדה שלישית, כלומר התרחישים, ההשלכות והתוצאות? החל מהבולטים והסיבות לפרוץ המרד הזה, כפי שציינו את הקמת ממשלת ישראל הראשונה עם הנהגה פשיסטית המאמינה בהתיישבות, הסתה ושנאה נגד הערבים וקוראת להסתער על אל-אקצא. ולגליזציה של כל ההתנחלויות ודחיית כל נוכחות של כל מדינה פלסטינית, אלא מאמינה במולדת האלטרנטיבית בירדן. בנוסף, לא ניתן להתעלם מפרק הזמן הארוך והצטברויותיו מאז האינתיפאדה השנייה מבחינת התיישבות, ייהוד, החרמת אדמות פלסטיניות, ניהול כושל ברמת הביצוע הפלסטיני של הרשות והניסיון לקשר. התיאום הסמכותי והביטחוני, זאת בסיוע הקרבה והלכידות בין העם הפלסטיני לבין הנוכחות הצבאית של הצבא הישראלי ושל המתנחלים. מה שמניע את האינתיפאדה הוא התנאים הכלכליים והחיים הקשים, שיעורי האבטלה והעוני הגבוהים וחוסר היכולת של הרשות הפלסטינית לספק את הצרכים הבסיסיים של האזרחים. אי אפשר להתעלם מהצד השני של החלוקה הפוליטית בין פתח לחמאס , מונע מפעילות בגדה המערבית כמו בג'נין, הנוכחות הצבאית של תנועת הקסאמים, תנועת הג'יהאד והופעת תנועת "גוב האריות" והעלייה במספר הקדושים מדי יום. אי אפשר להתעלם ממדדים אלו ולדלג עליהם, שכן מאפיין בסיסי של האישיות הפלסטינית הוא דחיית הכיבוש, שתישאר הסיבה העיקרית לפרוץ האינתיפאדה השלישית.

מה שמאשר את ההליכה לתרחיש זה הן ההצהרות והניתוחים שיוצאים מישראל עצמה ומתריעים מהידרדרות המצב בגדה המערבית. האלוף במילואים תמיר היימן, לשעבר ראש המודיעין הצבאי הישראלי, הזהיר כי ישנן אינדיקציות ברורות של פרוץ אינתיפאדה פלסטינית שלישית, ושהזירה הפלסטינית מתחממת ממה שהוא דמיין. רוב הציבור. כפי שאומר האחראי לענייני פלסטינים בעיתון "ישראל היום", מסעות המעצרים החמושים שהיו בעבר הם כבר לא כך היום, מכיוון שהדברים הסתבכו ורבים מהמעצרים בצפון הגדה המערבית הפכו מסוכנים יותר, ולוחמי ההתנגדות תוארו כמבוקשים חדשים שהפכו מסוכנים יותר בגלל שהם חמושים. קשה לשבור אותם, באשר לאבי זכרוב, מנתח לענייני פלסטינים ב"ידיעות אחרונות", הוא אומר שצבא הכיבוש החל להתנגש עם סוג אחר של התנגדות, המייחדים בכך שהם נועזים יותר, מחפשים עימות וסירוב להיכנע. הוא תיאר אותם כבני הדור השלישי, שאינם מעוניינים לחשוף את אישיותם בפלטפורמות תקשורת, וכיצד אישיותו של איברהים אל-נבולסי הפכה לאייקון עבור כולם. והתפשטות המבצעים מג'נין לשכם וסילוואד ברמאללה עלולה לצאת משליטה ולהוביל למבצעים גדולים, היא מעידה על חולשת הרשות ועל האמת, שכן היא אומרת על חוסר רצונה של הרשות בעימות ישיר.

לסיכום, לאינתיפאדה השלישית יש מבשרי ומרכיביה, ואף אחד לא מדבר על החרגת אפשרות זו, ונשארת השאלה לגבי הצורה והתרחישים של האינתיפאדה הזו וההשלכות והתוצאות האפשריות שלה.
[email protected]