מזיכרונות אלג'יריה: עם מוג'אהיד עבד אל חמיד מהרי

באמצע 2004 הגעתי לאלג'יריה מארה"ב לאחר שסבל הקהילה המוסלמית התגבר עקב האירועים הטרגיים של ה-11 בספטמבר.

ביקור זה באלג'יריה לא היה הפעם הראשונה עבורי, שכן היה ביקור נוסף שקדם לו בשולי משימה רשמית מיוחדת שהייתה לי בלוב, ומצאתי לה - באותה תקופה - הזדמנות לראות את אחי חאלד (עז אלדין), אותו לא פגשתי מאז שהיה ילד, שם נעצר. הוא נעצר על ידי צבא הכיבוש הישראלי ב-1986, אך הוא הצליח להימלט מהכלא ב-1987 עם מספר אחיו ב-1987. תנועת הג'יהאד האיסלאמי.

באותו ביקור קצר באלג'יריה פגשתי גם את שייח' מחפוז נהנה. ראש תנועת החברה לשלום, שלקח אותי איתו לארוחת צהריים על שולחנו של השר ד"ר. עבדאלקאדר סמארי, שם הכרנו, ודיברנו על תנאי אלג'יריה ופלסטין.

כשהלחצים התגברו על הקהילה המוסלמית שלנו באמריקה, שקלתי לעזוב עד שתשכך אווירת העוינות כלפי המוסלמים. לכן, אלג'יריה הייתה אחת האפשרויות למקלט אם לא היו לנו אמצעים, ולא ניתן היה לנו להתגורר בשום מקום אחר.

בעצם; אלג'יריה קיבלה אותנו בברכה, ולא התקשיתי לגור שם, ואחי חאלד, שעבד שם בתפקיד מיוחס, עזר לי בעניין הזה.

עבורי, אלג'יריה הייתה המדינה שיצאנו אליה כילדים בהפגנות רבות לעצמאותה בתחילת שנות השישים, ושמותיהם של מהפכנים רבים היו ידועים לנו, כמו: אחמד בן בלה, ג'מילה בוהירד, שייח' איברהימי. .וכו' ללבנו.. כשהגעתי לבירת אלג'יריה ביוני 2004, התארחתי בשכונת "ביר מוראד ראיס", שם התוודעתי במהירות למספר אישים אסלאמיים שם, שפתחו לי את הדרך להציג סדרה של שיעורים והרצאות על פלסטין בערים ומדינות רבות באלג'יריה, במיוחד על המרד ומנהיגיה הגיבורים כמו השייח' אחמד יאסין.

מספר חודשים לאחר הגעתי לבירת אלג'יריה, היא פתחה לי משרד בשכונת "אל-מדניה". זו אחת השכונות שהיוו את מעוז המהפכה האלג'יראית, והתחלתי את פעילותי שנעה בין הרצאות, פגישות וכתבים פוליטיים בכמה עיתונים אלג'יריים, כמו עיתון אל-בילד.

במהלך שהותי באלג'יר, שנמשכה קרוב לשנתיים, הזדמן לי להכיר ולפגוש אנשי מטיף, פוליטיקה וספרות ידועים רבים, והייתי להוטה לתקשר עם מספר ממנהיגי התנועות הפעילות. בסצנה האסלאמית שם, ופרסמתי כמה ספרים ומאמרים עליהם, כמו: השייח' מחפוז נהנה, השייח' אבו ג'ראח סולטאני, השייח' עבדאללה ג'באללה והשייח' מוחמד בוסלימני.

זה היה מר עבדול חמיד מהרי; המזכ"ל של חזית השחרור והשר לשעבר, מאותם דמויות לאומיות שאהבתי לפגוש ולהידבר איתם, השייח סעיד מורסי; אחד מראשי הפעולה האסלאמית באלג'יריה, בכך שארגן לנו מפגש איתו, שכן הוא התגורר באזור "היידרה".

ישבתי לידו, החלפתי צדדים כדי לדבר על אלג'יריה ופלסטין, והיה לו הרבה מה לומר בהקשר של עצות ומסקנות ניסיון המאבק שלו.. מצדי, הבעתי בפניו את המידה שבה אנו כ הפלסטינים הושפעו מהמאבקים של העם האלג'יראי ומהעמידה האיתנה של עמו ומהקרבנות הגבוהות שלו, ושהצעדה הג'יהאדיסטית הזו של העם האלג'יראי היא עבורנו על אדמת פלסטין יש "אייקון מהפכני" שאנו גאים בו. , והיא הדוגמה העליונה לקורבנות של אנשים בהתנגדות למעצמות הקולוניאליות הגוזלות, והלקח שכל העמים החיים במצב של כיבוש למדו ממנו, והוא: חיי הכיבוש, לא משנה כמה הם יהיו, יסתיימו. , if there is a will for liberation and independence. .. The Israeli occupation of Palestine is a situation similar to what was the French colonialism in Algeria, which lasted for more than one hundred and thirty years, and just as the struggling Algerian people succeeded , באמצעות המהפכה המפוארת שלהם, בהיפטרות מהמצב הקולוניאלי ההוא, החלטנו בפלסטין להמשיך בדרכה של אלג'יריה עד לניצחון ולעצמאות.

סי מהרי הקשיב לי ואחר כך העיר והציג את החזון האנציקלופדי שלו ומסקנותיו לגבי המהפכה האלג'יראית במאבק המזוין שלה ובניסיון המשא ומתן שלה.

בעצם; אלג'יריה הייתה אחת מתחנות המאבק החשובות ביותר שמהן למדה המהפכה הפלסטינית, והצליחה לכונן יחסים בולטים עם הנהגתה, כל מדינה ערבית אחרת.
כאינטלקטואל פלסטיני, הכרתי את הניסיון של אלג'יריה במלחמה בקולוניאליזם הצרפתי, והתפעלתי מהמאבקים של אנשיה. מה שקראתי בעבר במהלך שהותי שם על ההיסטוריה של אלג'יריה שימש אותי בדיון, שכן לא עזבתי ספר על הארץ הזו מבלי להפוך אותה לאחת מאחזקותיה של הספרייה שלי, והוא היה השומר הטוב ביותר עבורי לאורך כל תקופת שהותי שם.

ישבתי בביתו של סי מהרי, הענק הפוליטי והפטריוטי הזה, שתווי פניו הראו עקבות של חן, יוקרה והיסטוריה; כי הוא היה שר לשעבר ואחד מאנשי המהפכה המפוארת, והפגישה והדיאלוג בינינו נמשכו כשעתיים, והייתה לו קצת אשמה על ההנהגה הפלסטינית שיצאה לאוסלו ולא ניסתה לתקשר עם מנהיגות אלג'יראית ונהנית מניסיון המשא ומתן שלה עם צרפת, ולכן היא עשתה הרבה טעויות חמורות, כשהיא פותה בפח וההסכם הדל נחתם בוושינגטון ב-1993.

סי מהרי נחשב לאחת הדמויות הפוליטיות והלאומיות החשובות ביותר שמילאו תפקיד מרכזי לפני, במהלך ואחרי המהפכה האלג'יראית, ובתקופה שלאחר העצמאות. איש הפיוס הלאומי", בשל התפקיד היעיל שמילא בהחייאת החייאה. יוזמות פיוס לאומי מול התעקשות הרשות הקיימת - באותה תקופה - לאמץ את האופציה של "פתרון ביטחוני". אגודת Sant'Egidio, שהובילה לחתימת "חוזה רומא" או חוזה לאומי.

סי מהרי נשאר לוחם, הוגה דעות ומנהיג שזכה לכבוד ומוערך על ידי חבריו ויריביו כאחד, שכן כולם כינו אותו כמה תכונות שניתן לסכם לשניים: אובייקטיביות בניתוח ואומץ בעמדה, והוא נבחר בשנת 2000 כנשיא הקונגרס הלאומי הערבי.

לאחר פרוץ מהפכות האביב הערבי, כתב סי מהרי בפברואר 2011 מכתב לנשיא בוטפליקה על מצבה הפוליטי של המדינה ועל הצורך לחגוג את יום השנה החמישים לעצמאות לאור רפורמות פוליטיות עמוקות שהובילו להקמת רפובליקה שנייה. הרעיונות והיוזמות שלו תמיד זכו לכבוד ומקובל על ידי העם והרשויות האלג'יריות.

עמדותיו (שאלוהים ירחם עליו) התאפיינו באומץ לב, תעוזה ועמידה בעקרונות. הוא היה תומך בשינוי דמוקרטי בארצו ללא פשרות, והוא היה תומך נחרץ בימין הפלסטיני המלא ללא ויתור. חייו ושחרורה היו תקווה שהייתה לו לאורך כל חייו, אפילו בזמן מהפכת השחרור האלג'יראי, ותמיד הקשבנו לו כשהוא שם את חוויותיו המהפכניות הנרחבות, כולל כישורי משא ומתן, לציור של מנהיגים פלסטינים .

סי מהרי המשיך להיאבק למען שינוי השלטון השלו בארצו, ולקרוא להפצתה עד סוף ימיו, באמצעות ההרצאות והפורומים שבהם השתתף, והוא מת (ירחם עליו ה') ב-30 בינואר 2012, כאשר אלג'יריה עזבה להיפרד ממנו.. ירחם עליו ה' רחמים רחבים וישכון בגנים רחבי הידיים שלו.