לאור ההתקרבות הסעודית לאיראן: מי מהם קרוב יותר לעניין? שיח פוליטי או מחלוקת עדתית?

עידן השיעים החל לאחר מותו של הנביא מוחמד, יברך אותו ה' ויתן לו שלום, בשנת 632 וממשיך עד היום בהבחנה של השיעים והבחנה שלהם ככת נפרדת בתוך האסלאם, והתנגדות של השיעים. הח'ליפים הסונים.

למרות חלוקת השיעים לנתיבים נפרדים, החלוקה והמחלוקת החשובה ביותר היא מה שמתרחש בין השיעים לסונים לאחר מותו של שליח האלוהים, מוחמד, בהתבסס על מדיניות הח'ליפים הראשונים, בהתחשב ב. אמונתם של השיעים כי הח'ליף עלי בן אבי טאליב היה צריך להיות הח'ליף הראשון, וכי שלושת הח'ליפים שקדמו לו, אבו בכר, עומר ועותמאן נחשבו לגזילים בלתי חוקיים.

מסיבה זו, אספני החדית' השיעים לא קיבלו שום חדית' שמסופר על ידי שלושת הח'ליפים הללו (או מי מתומכיהם).

כתוצאה מכך, מספר החדית'ים המקובלים על ידי השיעים נמוך בהרבה מהחדית'ים המקובלים על ידי הסונים...

מה שמדאיג אותנו בדו"ח של היום הוא חקר הממדים האפשריים של סכסוך עדתי ישן. האם איראן, נשיאה ומוריה מתכוונים להעמיק את המחלוקת הזו, והאם תהיה לה השפעה פוטנציאלית ומשמעותית על המתיחות העדתית הכוללת במזרח התיכון ? או שמא הכוונות מכוונות לשיקוף של דעות ואמונות עם ההתקרבות האיראנית-סעודית האחרונה?

אם נחזור מספר שנים אחורה, הדברים הגיעו לכדי התקפות נגד מרכזי המדינה השיעיים הגדולים ביותר, שקבוצות סוניות האשימו בכך שהם אחראים לכך בתמיכת סעודיה. זה כלל קבוצות קיצוניות סוניות אחרות באיראן המבצעות פיגועים מעת לעת. מטרות צבאיות ואזרחיות כדי לשפוך אור על מה שהם אומרים אפליה נגד המיעוט הערבי של איראן וקבוצות אתניות סוניות.

איראן לא עמדה בחיבוק ידיים ופתחה במתקפות על אתרי רשתות חברתיות, כולל מעצרים המוניים ועונשי מוות שעד היום מבוצעים.

מיעוטים ערבים שחיים בעיקר במחוז הדרומי העשיר בנפט של ח'וזסטן אומרים שנשללות מהם רמת חיים ראויה וזכויות אזרח מסוימות.

הקבוצות הבדלניות הסוניות העיקריות באיראן רואות את עצמן כחלק מסכסוך גדול יותר בין איראן השיעית למדינות ערב הנשלטות על ידי סונים במפרץ. איראן ומדינות אלו תומכות במפלגות שונות בסכסוך הסורי, בעיראק ובתימן.

טהראן טוענת שסעודיה מממנת את רוב הקבוצות הללו, האשמה שריאד הכחישה שוב ושוב.

בין הקבוצות המיליטנטיות הסוניות הגדולות הבולטות באיראן הם: ג'יש אל-עדל, ג'ונד אללה, אנסאר אל-פורקאן ואחרים...

והעניין בתפקידה האזורי של איראן עלה מדרגה, בקצב המלחמות במזרח התיכון. הרפובליקה האסלאמית תומכת באופן פעיל בבעלי בריתה בסכסוכים העיקריים באזור - עיראק, סוריה ותימן - מה שהעמיד אותה בסתירה עם רוב שכנותיה. חלוקה כזו אינה פוליטית ואינה אסטרטגית, אלא עדתית. איראן ובעלות בריתה העיקריות הן כולן או נתפסות כשעיות, והן נלחמות יחד נגד כוחות סונים הנתמכים על ידי מדינות בהנהגת סונים. הדינמיקה הזו העמיקה את הגלישה של האזור לכדי עדתיות והחריפה את הסכסוכים הפוליטיים בין איראן לרבות משכנותיה הסוניות.

פעולות איראן בסוריה סיפקו את הדוגמאות המובהקות ביותר להתנהגותה העדתית. זה הקל על מעורבותם של אלפי חמושים שיעים שאינם סורים בהגנה על משטר בשאר אל-אסד. למרות שהמנהיגים האיראנים התמקדו בלגיטימיות של התערבותם בסוריה, והכחישו את קיומה של כל אג'נדה עדתית, הכוחות האיראניים וחסידיהם טווים את תפקידם על פי קווים עדתיים ברורים מאוד המשפיעים על מדיניות החוץ של איראן ללא כל ספק, שכן העדתיות היא בעיקר על מדיניות החוץ האיראנית, היא מסתירה יותר ממה שהיא חושפת את אופי ההתנהגויות שלה. אולם, כשם שהמזרח התיכון הפך לכתתי יותר מאז נפילת סדאם חוסיין והתפרצות האביב הערבי, כך גם לגבי התנהגותה האזורית של איראן.

ניתן לומר שמדיניות החוץ של הרפובליקה האיראנית היא תוצאה של האינטרס העצמי שלה, המיוצג בהגנה על השלטון האסלאמי האיראני מפני איומים חיצוניים. נוצרת כאן גם זווית עדתית. בגלל בידודה משכנותיה מאז 1979 מהפכה, איראן נקטה באסטרטגיה המבוססת על טווית יחסים עם גופים שאינם בעלי מאפיינים של המדינה כדי לסייע להם לקדם את האינטרסים שלהם. למרות שהיא תומכת בקבוצות סוניות, כמו הג'יהאד הפלסטיני וחמאס, תמיכתה בארגונים שיעים הכעיסה את שכנותיה. גישה זו, לעתים קרובות בשילוב עם מדיניות בלתי נאמרת של ייצוא המהפכה, הניבה הישגים אסטרטגיים לאיראן, אך היא גם הביאה להעמקת התפיסות לגבי ההטיות העדתיות שלה.

אם נחזור להיסטוריה ולגיאוגרפיה, ולממשל שהיא מספקת לקדושות האסלאם החשובות ביותר ולמורשת הסמלית העצומה בעקבותיה, סעודיה מובילה את העולם האסלאמי מבחינה דתית. אבל היא שואפת ליותר מזה מבחינה פוליטית, ולא רק ברמת אזור המזרח התיכון, אלא היא שואפת למלא תפקיד גלובלי מובהק, לאור העמדה הכלכלית שממנה נהנית סעודיה, שהסיבה העיקרית לה היא עושר הנפט. , והשפעת הרנסנס המבני האדיר (מבחינה אינטלקטואלית, חברתית, תרבותית וכלכלית) שהיא יזמה. מוחמד בן סלמאן, מיד עם מינויו ליורש העצר, וכפי שהוא ממוקם בלב תחומי התחרות האסטרטגית בין הפרויקטים הגלובליים השונים, היא מוצאת את עצמה בעיצומו של מאבק קדחתני להוכיח את עצמו ולהוביל.

מצד שני, איראן מוצאת את עצמה בסתירה ישירה עם סעודיה, שכן היא מודעת לחלוטין לכך שאינה יכולה להתחרות בה על מנהיגות דתית, בהתחשב בכך שהרוב המכריע של המוסלמים הם סונים, ולכן, ל-velayat-e faqih אין כוח עליהם.

כל זה הפך את התחרות בין ערב הסעודית לאיראן לאינטנסיבית ביותר, ובא לידי ביטוי בהרס וההרס של האזור. ובעוד הממלכה הולכת לקראת השתלבות במערכת הבינלאומית האפקטיבית, ואחרי שקפצה בצעדים גדולים בהקמת המדינה עם המושגים המודרניים שלה, אנו מגלים שאיראן צועדת בכיוון ההפוך.

ההכרזה על ההסכם הסעודי-איראני, שנעשתה בחסות סין, מעלה הרבה יותר שאלות מתשובות. הדבר אינו נובע מאופי מערכות השלטונות בשתי המדינות בלבד, ולא משאיפותיהן הגדולות להנהיג את האזור, אלא גם ממספר התיקים הרב ביניהן והשלכותיהן. המפרץ הערבי ומפרץ עומאן, תעשיית הסמים וההברחות, והתערבות ישירה בעניין הפלסטיני מאיראן באמצעות תמיכת חמאס והג'יהאד האיסלאמי וארגונים חמושים אחרים, הפכו את נקודות המחלוקת והמחלוקת ליותר מנקודות ההסכמה ושיתוף הפעולה. ובל נשכח שסעודיה הודיעה על כוונתה לרכוש נשק גרעיני ברגע שאיראן תוכל לעשות זאת, וזה כשלעצמו פותח את שערי הגיהנום עבור האזור כולו.

זרועותיה של איראן באזור מסוגלות לפגוע בסעודיה ולשבש את האינטרסים שלה, בדיוק כפי שהמיליציה החות'ית הפציצה שוב ושוב מתקני נפט.

האם ניתן לצמצם את ההסכם הזה, למשל, לרצונה של סעודיה להימנע מהשפעותיה של מלחמה ישראלית קרובה על איראן כדי למנוע ממנה להשיג נשק גרעיני, והאם איראן באמת עומדת לשנות את התנהגותה ההרסנית באזור, ומה את הערבויות לכך, והאם סין יכולה ללחוץ בכיוון זה מונעת על ידי העברת האינטרסים הכלכליים הזמניים שלה בין שני השכנים הארכיים? מה ההשפעה של זה על התיק הסורי והלבנוני, ומה ההשפעות של ההתקרבות הזו לעיראק, שהחלה להתעורר אט אט מהקהה עשרים שנה לאחר הפלת משטרו של סדאם חוסיין?

רק ימים מספיקים כדי להראות את מידת המחויבות של איראן להבנות אלו. למרות שהאינטרס שלה ביציבות וסיום הבידוד הבינלאומי גדול מאוד, אופי המשטר הקיצוני שלה אינו יכול להשאיר לאיראן למדינה ולחברה האיראנית כל תפקיד בהשלמת פיוס זה עם השכנות מדינות. משטר במשבר שנבנה על בסיס הרס וחבלה אינו יכול להבטיח את הצד שלו בשום הסכם אזורי או בינלאומי.

חשוב מאוד מה יפיקו השבועות הקרובים, שידריך אותנו לצעד הסעודי-איראני הזה. האם זה צעד טקטי עבור שניהם או מסע אסטרטגי ארוך? האם תישאר השפעה של העדתיות למרות המגמות החדשות, אשר יכול לערער את כל ההסכמים? או שמא הדיפלומטיה הבינלאומית תהיה החזקה ביותר כדי לחסוך את האזור מהשפעותיה של מלחמה מקיפה להחזרת השקט, וכך שפת האידיאולוגיה והעדתית הופכת לגשר רק כדי להשיג שביתת נשק חולפת, לחזור שוב לקדמת הבמה ולהצית סכסוך עדתי במזרח התיכון?

אנו מסכמים ואומר כי לעסקה האיראנית-סעודית יש פוטנציאל לסיים את אחת היריבויות החשובות באזור ולהרחיב את היחסים הכלכליים ברחבי המפרץ.

אז איראן לא תעמוד יותר לבד מול הקואליציה הערבית-ישראלית שארצות הברית קיוותה שתעשה את המשימה הקשה של בלימה.

אדרבא, לעסקה יש פוטנציאל לקרב את איראן לשכנותיה הערביות ולייצב בהדרגה את יחסיה באזור.

נשיא איראן, איברהים ראיסי, נענה להזמנה לבקר בריאד במועד שטרם נקבע הוא סימן נוסף לכוונת הצד הסעודי והאיראני לחזק עוד יותר את היחסים ביניהם. "האם לביקור הזה ולהתקרבות הזו יהיו חיוביים יתרונות לצמצום הבדלים עדתיים, אם הם עמוקים ומתפתחים בצורה חיובית, או האם הם האם תשיג יעדים פוליטיים לטובת המפלגות הבינלאומיות השולטות באזור, בעיקר סין וארצות הברית?

ימים בלבד חושפים את ההתפתחויות הדרמטיות החשובות הממתינות לאזורנו