קרב העימות בין תבוסה לניצחון

המשקיפים חלוקים ביניהם, בין אם היו אובייקטיביים, או בעלי הטיות קודמות, לגבי קרב העימות בין חיזבאללה למושבה, והחלטת הפסקת האש בתיווך אמריקאים וצרפתים, ולכן נשאלת השאלה: מי המנצח? מי מובס בחזית העימות הלבנוני-ישראלי??

הושגה הפסקת אש בהסכמת שני הצדדים לסכסוך, אז איך קוראים את האירוע ואת התוצאות?? ישנן שלוש אפשרויות:

הראשון הוא שחיזבאללה השיג ניצחון על אויבו הישראלי, וזה לא קרה כי האויב עדיין לא הובס, ועדיין נאחז בהטלת תנאיו, התקפותיו והתקפותיו הברבריות על לבנון ואנשיה, כפי שעשה. עושה בפלסטין, בתואנה שחיזבאללה מפר את תנאי הפסקת האש.

חיזבאללה עמד איתן מול עליונות המושבה בחיל האוויר והלוחמה האלקטרונית, אך הוא לא הצליח לכפות את תנאיו על כוחות הכיבוש, באמצעות הטלת נסיגה מדרום לבנון ללא כל תנאי, תמורת נסיגה.

שנית, המושבה לא הובסה, לאחר שהצליחה, בהסתמך על גורמי עליונות צבאית, לכפות את תנאיה:

1- נסיגה של חוליות וכוחות חיזבאללה מעבר לנהר הליטני, כלומר 15 קילומטרים מהגבול הפלסטיני-לבנון.

2- אי קישור בין הפסקת האש בחזית לבנון להפסקת האש בחזית הפלסטינית ברצועת עזה, כפי שהודיע בעבר השהיד המנוח חסן נסראללה.

האפשרות השלישית היא ששניהם הסכימו ללכת את המרחק לנקודת המחצית על בסיס "נסיגה בתמורה לנסיגה", נסיגה של כוחות הכיבוש מדרום לבנון בהדרגה תוך חודשיים, תמורת נסיגת כוחות חיזבאללה. מדרום ליטני, ופינוי הגבול עבור צבא לבנון וכוחות האו"ם "יוניפיל".

יש להכיר בכך שכוחות המושבה עדיפים בכוח האש, בחיל האוויר ובלוחמה האלקטרונית, שבאמצעותם הצליחו להתנקש בחייו של רבים ממנהיגיו הפוליטיים והצבאיים של חיזבאללה עם תחילת הקרב אזור המרכז, אזור תל אביב, ויש לו צבא מאומן בעל אמונה אידיאולוגית ונכונות להקריב, והוא מצטיין במוטיבציה מוסרית ונאמנות לעבודה, אבל הוא חסר נשק להגנה אווירית, והוא היה צריך להשיג את זה. כל עוד היו ברשותו הטילים והתותחים השונים, אז הוא נקלע לפגם הצבאי הזה שהטיל את היעדר איזון מול יכולות אויב מעולות.

הקרב הוא ויכוח, בין שני הצדדים של הסכסוך, שהופץ על ידי חיזבאללה, שהפך את הקרב נגד האויב הלאומי למטרה, לגורל ולשותפות, גם אם התוצאות לא השיגו את מטרותיו, אלא מתוך מוסר. ועמדה פוליטית, היא יצרה מדינה של שותפות פר אקסלנס, שותפות דם עם הפלסטינים מול האויב הלאומי, הדתי האנושי.

ההיסטוריה תיעדה את הכבוד הגדול לחיזבאללה ולעם הלבנוני, ההטיה הזו כלפי ההחלטה לשתף פעולה עם העם הפלסטיני ולהתנגד לו, ולשלם קורבנות יקרים, וזה לא מן הנמנע עבור עם מתורבת, שרובו מפלגתי. מגויסים, בין כוחות שונים וקואליציות המשקפים את הפלורליזם המאפיין אותם, ואשר חיו בעבר את חווית הפלישה הישראלית את שנת 1982, ועימותים רבים לסירוגין מול כוחות המושבה.