לא באמריקה לבד עושה פוליטיקה!

המערכת הבינלאומית עדה להתפתחויות מהירות ומסיביות שעשויות לשנות את דפוס הקוטב שלה, ולא ניתן לחזות את מסלולי הטרנספורמציה הזו. המלחמה הרוסית-אוקראינית לא פסקה, והיא לא צפויה להיפסק בטווח הקצר. אירופה חיה במצב קשה של פילוגים ותנאים כלכליים גרועים, במיוחד לאחר משבר האנרגיה. משבר טייוואן עדיין מהווה איום ומבשר על סכסוך נוסף בין ארצות הברית לסין. צפון קוריאה לא נרתעה מצעדי הפסקת האש שנקט ממשל טראמפ הקודם, מהמשך האיום באוקיינוס השקט, במיוחד כלפי יפן. לאור הסכסוכים הללו, נותרה העובדה הברורה והחשובה שהעולם עד לתמורות מהירות עקב עלייתן של מעצמות גדולות בראש הקטבים בעולם.

מה שמדהים הוא שעמדתה של ארצות הברית של אמריקה התערערה בתחומי ההשפעה המסורתיים שלה, ומעצמות יריבות גדולות ואזוריות החלו להתנגד להשפעה זו. כולל מה שהוא בעל ברית טבעי של ארצות הברית עצמה. באזור קרים לא הצליחו הרוסים להגיע להכרעה, אך גם ארצות הברית ובעלות בריתה האוקראיניות והאירופיות לא הצליחו לסיים את המלחמה. למעשה, עצם פרוץ המלחמה הרוסית-אוקראינית מצביע בבירור על כך שכוח ההרתעה של המעצמה הראשונה בעולם, ארצות הברית, לא הספיק כדי להרתיע את הרוסים מלסיפוח קרים ולנהל מלחמה לכיבוש אוקראינה. מנגד, בעלות הברית המסורתיות של ארצות הברית באירופה, בראשות צרפת, הפכו מוטרדים בגלוי מההגמוניה האמריקאית, שלא יכלה להגן על אירופה מפני האיום הרוסי, וגם לא ממשבר האנרגיה והאבטלה שבה. נשיא צרפת מקרון עצמו עורר סערה כשהעניק ראיון לעיתון העסקים הצרפתי Les Echos, שם אמר כי "הדבר הגרוע ביותר הוא לחשוב שאנחנו האירופאים צריכים להיות חסידים" בשאלת טייוואן ו"להסתגל ל- קצב אמריקאי ותגובת יתר הסינית". לפי מאמר המערכת של העיתון הצרפתי "לה פיגארו", עידן ההגמוניה האמריקאית על העולם הסתיים והשימוש בעולם בדולר ירד, וושינגטון דחפה את העולם לעשות זאת באמצעות השימוש שלו. מטבע ככלי ללחץ פוליטי על אחרים.

לגבי היריבות הסינית-אמריקאית, היא עברה לשלב קרוב לסכסוך, במיוחד בכל הנוגע לסוגיית טייוואן. ההתקרבות הרוסית-סינית גברה כתוצאה מהמלחמה הרוסית-אוקראינית, שהכעיסה את ארצות הברית, שהטילה סנקציות כלכליות מתמשכות על סין. מצד שני, סין מרחיבה את השפעתה במזרח התיכון, אפריקה ואסיה ללא יכולת אמיתית של ארצות הברית לעצור את ההתרחבות הזו. המכה האחרונה שספגה ארה"ב מסין הייתה כאשר האחרונה הצליחה לתווך בין איראן לסעודיה, הנחשבת לאחת הסוגיות הקשות באזור הערבי, שנחשב לתחום השפעה טבעי עבור ארה"ב. כתוצאה מכך, סין ורוסיה התחזקו ומילאו תפקיד מרכזי במזרח התיכון ובאירופה, וארצות הברית היא כבר לא השחקנית היחידה בשני האזורים האסטרטגיים הללו. התמורות הללו החלו להדאיג את בעלות בריתה של ארצות הברית עצמה, שכן יפן הגדילה לאחרונה את יכולותיה הצבאיות להפליא על מנת להפחית את תלותה בהגנה צבאית אמריקאית. לא רק שישראל הרחיבה את יחסיה הכלכליים עם סין ורוסיה, אלא שארה"ב לא הצליחה עד כה לשנות את מדיניות ממשלת ישראל הפשיסטית לקראת רפורמה משפטית או הסדר באזור. למעשה, נראה שהפוליטיקה העולמית כבר לא נעשית רק בארה"ב, יש שותפים ומתחרים רבי עוצמה שיש להם מה לומר במדיניות הזו, ואולי במקרים רבים ארה"ב והמטבע שלה איבדו את זוהר ה- כוח דומיננטי בעולם.