איך ננצח בלי מלחמה?

כותרת המאמר היא בהשראת כותרת ספרו של נשיא ארה"ב ריצ'רד ניקסון "ניצחון ללא מלחמה". לאחר תבוסתה של ישראל במלחמת 1973, סבר נשיא ארה"ב כי עימות צבאי מהווה סיכון, וכי עליונות בנשק אין פירושה ערובה לניצחון. הוא כתב את ספרו הנ"ל. הרעיון המרכזי שלו התבסס על השאלה: איך ננצח בלי מלחמה? אין מחיר. אחד מכלי הנשק היעילים, לפי ניקסון, הוא פתיחת מערכה תקשורתית אינטנסיבית נגד האויב, והנשק השני, שהוא לא פחות חשוב מהראשון, הוא להחזיק את חזית המדע והטכנולוגיה ולמנוע זאת מהאויב, ו האויב בתפיסתו הוא מי שמסרב לציית. במדע, הכוונה ללוחמת חיידקים. מצד שני, הסופר האמריקאי ג'וזף ניי ענה על שאלה זו בעוצמה רכה, שאינה עוד המונופול של המעצמות הגדולות בלבד, אלא לכל המדינות והעמים יש כוח זה ומשתנים בדרגותיו. שאלה זו מתייחסת ליחסי ערב-ישראל, ומועלית היום במישור הפלסטיני-ישראלי. האם מלחמה כאופציה הצליחה לפתור את הסכסוך לטובת אחד משני הצדדים? בעולם הערבי המלחמה שלטה ביחסים, אז היינו עדים לחמש מלחמות שלא השיגו את מטרתן, שכן אומרים שמלחמה היא הרחבה של הפוליטיקה, וייתכן שמלחמת 1973 היא תרגום לאמירה הזו שהיא הסתיימה עם חתימה על הסכמי שלום בין מצרים לישראל לאחר שמצרים הצליחה להחזיר את אדמתה בסיני שישראל כבשה במלחמת 1967 ולפתוח את הדלת להסכמי שלום עם יותר ממדינה ערבית אחת. ההכרעה באמנות אלו היא שמלחמה איננה האפשרות הטובה ביותר עבור אף צד לסיים את הסכסוך. לא ישראל מסוגלת להביס את מדינות ערב, וגם מדינות ערב מסוגלות להביס את ישראל בגלל הברית והמחויבות האמריקאית ל- הביטחון והישרדות של ישראל. שלא לדבר על כך שהמלחמות הללו עולות אבדות חומריות ואנושיות אדירות, מה שמסביר את הבעיות הכלכליות מהן סובל היום האזור. זה בצד הערבי, ומה עם הצד הפלסטיני והישראלי? ראשית: לא ניתן להשוות את הכוח הישראלי לכוח הצבאי שברשותם של פלגי ההתנגדות הפלסטינית. שנית: מושג המלחמה אינו חל על המצב הפלסטיני-ישראלי, במובן זה שישראל, בכוחה שברשותה, יכולה להרוס את כל האדמות הפלסטיניות, ומצדה את ההתנגדות כיום, בנשקה המתקדם יחסית, וכן מתוקף הצמידות הגיאוגרפית, עלולים להסב לישראל אבידות גדולות, כלומר עומדים בפנינו מודל ואפשרות להרוס את בית המקדש מעל לראש של כולם. שלישית: האופציה הצבאית במישור הפלסטיני מצריכה תקציבים והוצאה כספית גדולה שאינה זמינה, ואם היא תהיה זמינה בסכום מוגבל, זה יהיה על חשבון ההוצאה והמבנה הכלכלי, שמשמעותו עוני ואבטלה גבוהים. אחד התנאים למלחמה מוצלחת הוא לספק מבנה כלכלי וחברתי חזק המסוגל לעמוד. רביעית: גורמים גיאוגרפיים, אחדות הקרקע, חפיפות וחפיפות דמוגרפיות הופכים את המלחמה לאופציה הרסנית. מה שמאשש את ההשערות הללו הוא שישראל פתחה בארבע מלחמות בעזה, גרמה לה נזק רב, העלתה את שיעור העוני והאבטלה ליותר מחמישים אחוז, והפיכת את העם הפלסטיני בעזה לעם תלותי לא פרודוקטיבי שמחכה לסיוע. כמו כן, ישראל, למרות כוחה הרב העולה על יכולותיהן של מדינות אחרות, אינה יכולה לקחת את אופציית המלחמה רחוק.

השאלה היא מה האלטרנטיבה למלחמה?... התשובה מצויה בספר "אמנות המלחמה" מאת האסטרטג הסיני סון דזה, שכתב אותה לפני 2,500 שנה. בספר הוא קובע שלבי זמן להביס את היריב, ואומר: הדרך הטובה ביותר להביס את היריב היא לבטל ולהשחית את כל מה שהוא מייצג מבחינת אמירות, נרטיבים, ערכים ואתיקה. ולא להשאירו לחיות כרצונו, ולתת עצה להעמיד פנים כחלש כשאתה חזק, ולהעמיד פנים שהוא חזק כשאתה חלש. והוא נותן עצות למקרה הפלסטיני, כשנוח לו, תתחיל להתיש אותו, ואל תיתן לו להרגיש בנוח. יורי בז'ינוב הסובייטי מאמין שהסכסוך עובר ארבעה שלבים, הראשון הוא הפלת המוסר, שהוא שלב שצריך 15-20 שנה, והשני הוא ערעור יציבות ודורש 2-5 שנים. נועד כאן לעורר סכסוכים אתניים ועדתיים, ואז שלב המשבר, שעלול לגרום למלחמת אזרחים.

הרחק מהכרונולוגיה הזו ויישומה בסכסוך הפלסטיני-ישראלי, הלקח כאן הוא המשמעות הכללית של השלבים הללו שאנו רואים היום בישראל ומה היא סובלת ממשברים פנימיים המאיימים על הישרדותה וקיומה.המפתח להבסת ישראל הוא מבפנים ולא מבחוץ החוץ מאחד את ישראל והפנים מבליט את הסתירות שבתוכו.

לפלסטינים מרכיבים רבים של כוח רך ואפשרויות וגישות חלופיות למלחמה, כאשר הראשון שבהם הוא המרכיב הדמוגרפי וכיצד לשמור על יציבותו ושורשיו בארצו. השני הוא עוצמתן של זכויות היסטוריות וציוויליזציוניות המאשרות את הימין הפלסטיני. השלישי הוא עוצמת הלגיטימיות הבינלאומית והפעלתה. הרביעי הוא הקמת מערכת פוליטית דמוקרטית בהסכמה. החמישי הוא הפעלת תפקידו של הערבי וקהילות אסלאמיות במדינות רבות, במיוחד באמריקה, שאנו רואים בהן כמה ממבשרי השינוי והתמיכה בצד הפלסטיני, ויש לנו דוגמה לכך. נציגים ממוצא פלסטיני בקונגרס האמריקני, השישי הוא החזרת מעמדו של המטרה הפלסטינית בעולם הערבי ובעולם, והשביעית היא שימוש בשלום ערבי כדי לסיים את הכיבוש על ידי מתן בחירה לישראל בין שלום למלחמה. השמינית מאמצת את אופציית המדינה האחת על ידי חשיפת הגזענות של מדיניות ישראל ואשליית הדמוקרטיה הישראלית. נותר שאם לפלסטינים היה כוח גרעיני, זה לא היה משיג שלום עבורם, אלא די בבניית שלום בכוחן של גישות ואפשרויות קודמות כדי ליצור כוחות לחץ על ישראל ולהפוך את הכיבוש ליקר ומחירו גבוה באמצעות עממיות. התנגדות שלווה. לבסוף, איך נגרום לכוח השלום להביס את שלום הכוח.

drnagishurrab@gmail.com