המלחמה בעזה נכנסת לשנה השנייה על רקע התרחבות הפעילות הצבאית הישראלית בחזית הצפונית

המלחמה בעזה נכנסת לשנתה השנייה על רקע התרחבות הפעולות הצבאיות הישראליות בחזית הצפונית של פלסטין הכבושה, שם הסכסוך עם תנועת חיזבאללה הלבנונית עד להסלמה יוצאת דופן. ככל שהעימותים מתגברים בשתי החזיתות, המצב בלבנון נותר שונה מעזה. ללבנון, כמדינה ריבונית, יש יכולת יחסית לספק מזון ושירותי בריאות לעקורים מאזורי סכסוך, בעוד שתושבי עזה, ובמיוחד צפון שלה, מתמודדים עם מצור מחניק ותנאים הומניטריים קשים, כאשר הלחץ הגדול ביותר מופעל על אותם באמצעות הרג ומעצר, בתקופה שבה הקהילה הבינלאומית עומדת חסרת אונים מול ההסלמה הזו מוצדקת במאבק בטרור.

בהקשר של לחצים אלו, ישראל מאמצת את תוכנית הגנרלים שמטרתה לפנות את צפון עזה מאוכלוסיית הילידים שלה, תוך מתן מועד אחרון ליציאה, בהתחשב במי שנשאר באזורים אלו לאחר המועד כ"לוחם אויב" ולגיטימי. יעד למיקוד במקרה של אי כניעה. צעד זה מלווה בהטלת מצור שמטרתו להרעיב את האוכלוסייה ולמנוע ממנה מים ואספקה רפואית, בעוד האוכלוסייה העקורה מועברת לאזורים "בטוחים" כביכול, עם שירותים בסיסיים הניתנים, על פי טענות צבא הכיבוש. עם זאת, הפלסטינים מביעים ספקות לגבי האמינות והיעילות של אזורים אלה, לאור התקיפות הצבאיות הקודמות שהיו עדים להם.

בהליכים אלה מתעלם הצבא הישראלי מאמנת ז'נבה, הקובעת כי מתן אזהרה לאזרחים לברוח אינו מונע מהם את הגנתם על פי המשפט הבינלאומי.

בהקשר למותו של יחיא אל-סינואר, מנהיג תנועת חמאס בעזה, שמילא תפקיד מרכזי בניהול מדיניות התנועה. אירוע זה עורר התעניינות רחבה בנוגע להשלכותיו על הדינמיקה של הסכסוך ועל יכולות חמאס. מות הקדושים של סינוואר עלולה להוביל לבלבול זמני בתוך חמאס ולהיחלשות זמנית של המבנה הצבאי שלו, אבל התנועה ארגנה מחדש את שורותיה במהירות וחידשה את פעולותיה הצבאיות באזורים שישראל הכריזה על טיהור.

למרות שמות הקדושים של סינוואר עשויים לעורר שאלות לגבי האפשרות לסיים את הסכסוך, המדדים הנוכחיים אינם תומכים באפשרות זו בטווח הקרוב. הרג מנהיגים מוביל פעמים רבות לתגובות חריפות מצד הפלגים הפלסטיניים, וחמאס וסיעות התנגדות אחרות עלולים לכוון אותם לפיגועי נקמה, מה שמסבך עוד יותר את המצב ומרחיק יותר את הסיכויים לשקט.

למרות ההסלמה הצפויה, כמה גורמים אזוריים ובינלאומיים עשויים לשאוף למלא תפקיד בתיווך להפסקת אש, במיוחד עם הלחץ הבינלאומי הגובר לעצור את הסבל האנושי בעזה. מדינות כמו מצרים וקטאר נותרו פעילות בהקשר זה, לאחר שמילאו בעבר תפקידי מפתח בניהול סכסוכים בין ישראל לחמאס.

תושבי עזה ממשיכים להתמודד עם אתגרים גדולים כתוצאה מההסלמה הצבאית וההרחבת המצור. עם מותו של יחיא אל-סינואר עולות שאלות לגבי עתיד הסכסוך והאפשרות להגיע לרגיעה, לאור ניתוחים משתנים בין אפשרויות ההסלמה הגוברת או הופעת המאמצים הדיפלומטיים לייצוב הפסקת האש. המצב מחייב פעולה בינלאומית רצינית להגנה על אזרחים, להקל על סבלם ולתת להם סיכוי לשלום ויציבות במסגרת חזון המבטיח מדינה פלסטינית ריבונית.