סינוואר, הנייה וצווי המעצר בבית הדין הפלילי הבינלאומי

תפקידו של בית הדין הפלילי הבינלאומי בהעמדה לדין של פושעי מלחמה הולך וגובר לאחר מות הקדושים של יחיא סינוואר ואיסמעיל הנייה.

בית הדין הפלילי הבינלאומי מייצג את אחד מעמודי התווך של הצדק הבינלאומי המבטיח שאנשים המעורבים בפשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה יישא באחריות. למרות המכשולים הפוליטיים והסטנדרטים הכפולים במערכות הפוליטיות וההתנהלות הבינלאומית ביניהן, תפקידו של בית המשפט נותר חיוני כדי להבטיח שפושעים ייקחו דין וחשבון. במאי 2024, ביקש תובע בית הדין הבינלאומי כרים חאן להוציא צווי מעצר נגד בנימין נתניהו, יואב גלנט, יחיא סינוואר, איסמעיל הנייה ומוחמד דייף. בית הדין הפלילי הבינלאומי הגיש "בקשה" להוצאת צו מעצר לאחר שפנה ללשכת המשפט. הליך זה נמשך חודש אחד במקרה של הוצאת צווי מעצר נגד נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ב-2023, ולקח 6 חודשים במקרה של נשיא סודאן לשעבר עומר אל-בשיר ב-2009.

במצב הפלסטיני, עם מות הקדושים של הנייה וגם של סינוואר ושלילת צווי המעצר נגדם, הם נכנסו להקשר של צדק אלוהי, ועדיין צריך ליישם את הצדק האנושי, במיוחד בכל הנוגע להחזקת פושעים כמו למשל. בנימין נתניהו, גלנט ואחרים אחראים. באישום נגד נתניהו וגאלנט, למרות שישנם דיווחים אמינים רבים על עינויים שיטתיים נגד פלסטינים, הם לא הואשמו בעינויים, וגם לא הוגש נגד נתניהו וגלנט אישום לפי סעיף 6 של אמנת רומא של בית הדין הפלילי הבינלאומי - סעיף העוסק ברצח עם. הם הואשמו לפי פרקים VII ו-VIII, העוסקים בפשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה, אותם מאמרים שהשתמשו בהם נגד מנהיגי חמאס. חאן היה גם אפשרי להגיש כתב אישום הקשור לפשעים ישראלים במקומות אחרים בפלסטין, למשל, בניית התנחלויות בלתי חוקיות על ידי ישראל ברחבי הגדה המערבית הכבושה, או אסירים פלסטינים בבתי כלא כיבוש, אך הוא היה מרוצה מהתקופה שאחרי אוקטובר 2023!!

מבחינה משפטית, מות הקדושים של הנייה ואל-סנואר היא התפתחות טבעית שתוביל למשיכת צווי המעצר שהוציא נגדם בית המשפט, בהתחשב בכך שחייהם תמו. הליך משפטי זה מובן מאליו בהליכים פליליים בינלאומיים, שבהם המשפט נפסק אם האדם המיועד נפטר. עם זאת, אין להבין את ההתפתחות הזו כסוף דרך הצדק בהקשר הפלסטיני, להיפך, יש לראות בה דחף להמשך המאמצים הבינלאומיים להעמיד לדין את המנהיגים הישראלים האחראים לפשעי מלחמה שעדיין בחיים. אגב, החיסולים עצמם הם עבירות שמתווספות לתיקים המופנים לבית המשפט.

מות הקדושים של הנייה וסינואר לא אומר שהפשעים שביצעו אחרים נשכחו קנה המידה של הקרב הצבאי מצביע על כך שהמאבק המשפטי להשגת צדק עדיין לא הסתיים. פשעי המלחמה וההפרות שביצעה ישראל נגד הפלסטינים נמשכים. לפיכך, משיכת צווי המעצר נגד הנייה וסינואר אמורה לחזק את הקריאות להגביר את המאמצים להעמיד לדין מנהיגים ישראלים אחרים ולהוציא נגדם צווי מעצר. לצווי המעצר תהיה השפעה עצומה על ישראל ומנהיגיה, שימצאו את עצמם מנודים ומוגבלים בדרכים חסרות תקדים. נתניהו וגלנט לא יוכלו לנסוע לעשרות מדינות, כולל רוב אירופה, ללא חשש למעצר, שכן 124 מדינות אשררו את אמנת רומא והן צד מדינה בבית הדין הפלילי הבינלאומי. בעוד שארצות הברית מילאה תפקיד מרכזי ביצירת אמנת רומא שהקימה את בית הדין הפלילי הבינלאומי, ארה"ב אינה צד מדינה. מדינות אירופה, במיוחד, הטוענות לכבד את החוק הבינלאומי, יידרשו לעצור אותן ולמסור אותן לבית המשפט, או לערער בגלוי על חובותיהן המשפטיות. הפגיעה במוניטין ובבידודה של ישראל הם דבר שלעולם לא ניקח ראש, וארה"ב, ספקית נשק גדולה לישראל ומשותפת ברצח עם, אינה חברה בבית המשפט, ולא תשתף פעולה עם צווי מעצר, אבל הבה נזכור. שהנשיא ג'ו ביידן בירך כאשר חאן הגיש בקשה לצו מעצר על ידי בית הדין הפלילי הבינלאומי נגד נשיא רוסיה ולדימיר פוטין בשנה שעברה, אך ממשל טראמפ דחה את המנדט וסמכות השיפוט של בית המשפט לגבי התיק הפלסטיני-ישראלי, והתגובה המשפטית. לטענה זו גלויה, ברורה וחד משמעית מבחינת החוכמה והסמכות המשפטית שהונפקה ב-2021 בשטחים הפלסטיניים הכבושים בגבולות 1967, מה שמסיים את המחלוקת הזו מבחינה משפטית.

כשחלפה שנה מאז תחילת מסע הג'נוסייד הישראלי בעזה, פעולות משפטיות בינלאומיות מדגימות בבירור את חוסר היכולת המתמשך להתמודד עם פשעי הכיבוש. בית הדין הפלילי הבינלאומי ובית הדין הבינלאומי לצדק נטלו את ההובלה במאמצים להטיל דין וחשבון על פושעי מלחמה, בייחוד עם מתן החלטות חשובות על חוסר הלגיטימיות של הכיבוש הישראלי והפשעים המתמשכים. עם משיכת צווי המעצר לחללי ההתנגדות הפלסטינית, הצדק בשטח נותר באחריות משותפת. צדק אלוהי אינו אומר כניעה, אלא קורא לנו להמשיך במאבק המשפטי כדי להבטיח שפושעים יישא באחריות. בנימין נתניהו, יואב גלנט ואחרים הם דמויות מרכזיות שחייבים להישפט על הפשעים שהם פיקחו עליהם. המשך הפטור מעונש מעודד הפרות נוספות, ומחייב אותנו לפעול ברצינות כדי לשמור על דרך הצדק הבינלאומי ולאשר את עקרון האחריות לכל, ללא יוצא מן הכלל.