ברומן הכותרת היא ניסיון לשאוב השראה מרוחו של חתן פרס נובל, החמוש באתגרים, נותן תקווה ומעורר התלהבות בקסם כתביו, בעומק מחשבותיו ובחוכמתו של דבריו על שבילים קשים שבהם מצטופפים מכשולים, ואתגרים נערמים בצדיהם, ללא הפרעה.
"לעולם אל תחבר בין תנועה לעשייה." זוהי אמונתו של העיתונאי והסופר האיטלקי הגדול ארנסט המינגוויי, שנפטר בתחילת שנות השישים של המאה הקודמת, לאחר חיים ספרותיים ועיתונאיים עמוסים, במהלכם שזר יצירות מופת קטיפתיות. של ספרות העולם, ובראשם שני הרומנים שלו שהתפרסמו באמצע המאה הקודמת עבור מי מצלצלים הפעמונים? ו"להתראות, נשק".
המינגווי, שהחל את חייו כעיתונאי וככתב מלחמה, לפני שהתפרסם כסופר מכובד, מיוחס כמי שאמר: "לוקח לאדם שנתיים ללמוד לדבר, וחמישים שנה ללמוד לשתוק".
בשנות החמישים הפך הרומן המפורסם שלו "השייח והים" ל"טרנד" בשפת התקופה על מדפי חנויות הספרים, שאותו סיים בהפיכת תקווה ומאבק בייאוש ובתסכול עקב חוויות הכישלון והכישלון שלו. החיים האמיתיים והקריירה הספרותית.
לאחר מספר ניסיונות כושלים, כבש הדייג הקשיש את הדג הגדול (הכריש), לאחר מלחמה עזה בים, שלא פעם כמעט והרגה אותו, הותירה אותו עם פצעים רבים, וכמעט השמידה את סירתו הקטנה, אך בכל פעם שהתאסף. כוחו, אחוז ברוח האתגר, והכה שוב, עד שהחזיק בה, והחל לגרור אותה למקום מבטחים, נלהב מהמלכוד היקר שלו, אבל הלווייתנים והכרישים האחרים המשיכו לתקוף את המלכוד הגדול עד לשום דבר. נשאר מזה, ואז הוא אמר את אמירתו המפורסמת: "האדם עלול להיהרס, אבל מה שחשוב יותר הוא שהוא לא מובס".
על הגדה הרחוקה של אותו ים, שם לחם הגיבור של המינגווי את הקרב שלו עם הכריש המפלצתי, עומדים העזתים לבדם על חופו, מנסים לתפוס את מה שיגן על ילדיהם מהרעב שהורס את גופם, הם נאבקים כדי לשרוד. למרות המוות וההרס שפקדו אותם. הם גם יודעים בוודאות שלמדינה ג'נוסייד יש הרבה מהכלים להרוג ולהשמיד אותם, אבל אין לה את היכולת להביס אותם.
אם הגיבור של המינגווי קרא תיגר על הטבע הימי והתגבר על הרעות שלו, אז גיבורי עזה מתמודדים עם טבען של מפלצות אנושיות עם כל נטיות הנקמה והנקמה שלהם, והם בהחלט יתגברו עליהן.
شارك برأيك
השייח' והים!