פלישה לגדה המערבית; בין הייאוש מהדיכוי, המשחק התקשורתי ושיקום הזאבים

נתחיל בפלישה למחנות ולערים בצפון הגדה המערבית, שמחזירה את מראות עזה ומגשימה את תיאוריית הטרור הישראלי, או נתחיל מהדרכים המקשרות בין נפות הגדה, שהיו בטוחות. , ונשתמש בהם; אנחנו הולכים וחוזרים, בלי לחשוש מכלום! זה היה בשנות האינתיפאדה הראשונה ועד לחתימת "אוסלו", והמתנחלים הקיצוניים, שכבשו את פסגות ההרים, הביעו בדייקנות ובמיומנות שהם מפיקים לקחים ואישרו כי "הפוביה של מצדה" המתנחלים האלה לא העזו לעבור עם הרכבים והמכוניות שלהם. אבל היום, במהלך האירועים האלה ואלה שלפניהם, המשוואה התהפכה למאה ושמונים מעלות. והאפרטהייד, כלומר, סגירת ערים, מחנות וכפרים, נכפה על ידי כוחות הכיבוש הישראליים לפרק אכזרי וגזעני יותר מ"אפרטהייד" דרום אפריקה, ובכך ג'נין או טול כרם עקפו את "סווטו", ואת האפריקאי. מנדלה הפך לאלפי אנשים בפסטיליה של הכיבוש, שהצליחו, בכשרון סדיסטי רב, לשחזר את צורות הדיכוי הקשות ביותר, על עורנו, נפשנו, בתינו ובשדותינו.

כתגובה חדה ונחרצת, היו כמה פעולות חמושים ברק נגד כל צורות הכיבוש הישראלי בנסיבות שונות, מה שהופך את ההתפרצויות העקובות מדם והמאולתרות הללו לפרקים שלא ייפסקו, וימשיכו ויישארו, אלא אם כן הפלסטינים ישיגו את המינימום הלאומי שלהם. זכויות המיוצגות על ידי מדינה, ריבונות וירושלים כבירה שלה, והחזרת פליטים.

למרות שהשיח הפוליטי והתקשורתי שהוציאו הפלסטינים הסכימו, באופן יחסי, לברך את מטרות המבצעים הללו, במידת מה, איש לא סקר את המטרות הללו, ולא בדק אם הם "נושאים" עובר של אירועים גדולים וממושכים שעלולים להיות. אינתיפאדה חדשה! או שמא מדובר בתגובת שטח, שתימשך באופן נפרד ואינדיווידואלי, כביטוי למצב הכללי של תסכול וייאוש הנובעים מהשואות, הטבח וחילול הקדושות שמבצעת המדינה הכובשת, ובשל חוסר יכולת והיעדר של הכוחות והפלגים הלאומיים הפלסטיניים?

קיימת הסכמה מוצהרת, בקרב רוב העם, לברך את האירועים הללו, לאור הטבח הפתוח המאסיבי, הסגר הפוליטי, הפיוס המקרטע, המשך דיכוי ההתיישבות והכיבוש, מה שפותח את הדרך, מבחינה רגשית, לכך. ביטוי מוחשי של אחדות לאומית...אבל אנחנו עדיין לא בטוחים שהפיוס יבוא לידי ביטוי בתמיכה רוח חסרת מעצורים זו מתבטאת בשום צורה או צורה, כי התנאים לפיוס קשורים להבדלים אזוריים ולאינטרסים המפלגתיים והעצמיים. של המפלגות הפלסטיניות.

אנו רואים שתי סוגיות: הראשונה היא שחלק מהפלגים הפלסטיניים לא החליטו לחלוטין להיכנס או לדחוף את חבריהם לכבשן הגילויים החמושים הללו, למעט מילולית, מסיבות רבות, בעוד שפלגים אחרים מצהירים על תמיכתם הרחוקה וברכות לקדושים.

אולי האירועים חשפו את חולשתן של שלוש כותרות בזירה הפלסטינית: הראשונה היא הרשות שהכיבוש הישראלי מפר את "אדמותיה" - ולא ייפסק, ותפעל לשיפור תמונת החיים באופן מסיבי ומקיף - השני הוא המוסדות האזרחיים והחברה האזרחית, והשלישי הוא כוחות האופוזיציה הפלסטיניים, שלא הוכיחו שיש להם חזון או אסטרטגיה כלשהי, במקביל לתגובה לאסטרטגיית הכיבוש שרוצה לבלוע את כל הגדה המערבית. הצעדים שלו ממהרים ומכיפים מציאות שמקימה משוואה חדשה לעתיד סיעות אלו לא הכינו, אפילו תיאורטית, את התשובות הנדרשות לכל השאלות הבוערות והבוערות, למעט היעדרם הכואב של רוב האיגודים, הפדרציות והאיגודים. אליטות שמילאו תפקיד מכובד, עמוק, רחב ומתקדם בהתקוממויות קודמות.

לגבי היעדר התקשורת או אוצר המילים המסוכן שלה, על זה מדברים רבים, ואני לא אתעמק במימיה הרחבים! אמנם היעדרות זו מובילה לדומיננטיות של עמדת האחר מבחינה אזורית וגלובלית, מפיצה שמועות אפלות בשורותינו, ומהווה סכנה קיצונית כמלחמה פסיכולוגית המופנית נגדנו, בהיעדר מידע נכון המבוסס על נתונים ועובדות, ועם א. לשון ברורה. אני לא מתכוון כאן לתקשורת המקומית, אלא לתקשורת שחייבת לפנות לעולם בשפתו ובשיטותיו המודרניות. כלומר, הכיבוש שטוען שיש "חטיבות פלסטיניות חמושות בג'נין, טובאס או מחנה טול כרם" זורק אפר בעיניים ונותן לעצמו הצדקה לפלישה העקובת מדם, כאילו יש שני צבאות שנלחמים על הקרקע זה לא נכון.. אני מקווה שכמה ערוצי לוויין יחקרו את הדיוק, ולא יוסיפו שמן למדורה ויתנו לכיבוש תירוץ לזוועותיו.

אולי, בלי הגזמה, הנוער והנערים האמיצים הם הכוח המוביל את התגובה, למרות שהכיבוש הישראלי ניסה לפתות ולהכות את תנועת הנוער, בצורה לא אלימה ועקיפה. אבל: האם לפאתי ולזאבים הבודדים האלה יש יכולת לחדור ולהתעמת?

השתייכות אמיצה, אמונה איתנה ותעוזה יוצאת דופן הם שדוחפים את הצעירים הפלסטינים להשתמש בנשק האוטומטי הקל שלהם כדי להתעמת עם חיילי הכיבוש וההתנחלויות חמושים במחסומים כבדים ותותחים קטלניים, כתגובה טבעית להרג הבוטה שביצעה המדינה הכובשת, טבח שמעולם לא התרחש בהיסטוריה עם הכיעור שלו, המידה שאליה הגיע קטלניות הכיבוש המתמשך הזה, שגורם למספר כה גדול ויקר של קדושים ופצועים, שגופותיהם מדגישות את מה שעושים פצצות, טילים ותותחים. של הייצוג הכואב והמחריד שלהם, שברוב המקרים הגיע לחיתוך הגוף לחתיכות, או לריסוק שלו, או לשחיקת הגפיים, או למריטת החזה, או לקריעת הגו עד שהוא נמס.

כאן מתעוררת סוגיה שיש לשקול היטב, והיא מידת המקצועיות, ההכשרה המתאימה והכישורים הדרושים של הצעירים ההרואיים הללו! כלומר, כל מי שנושא נשק חייב להיות בעל יכולת מלאה, כשיר דיו, ומודע לתנאי הנשק ואופן השימוש בהם, בזמן ובמקום, ומודע לנשק שיש לאויב שלו, ומה היכולות והיכולות שלו. ולהכיר את הצורות של לוחמת גרילה ולוחמת רחוב, וכן הלאה, כדי שהנשק הזריז שלו יהיה יעיל ושימושי, ושכל כדור באתרים הכבושים לא יהיה משהו כמו "שבט שבטי", "מצעד". ", או "חתיכת חתונה", והתוצאה תהיה מספר עצום של גופות ובשר קרוע ואיברים נמקים, וללא הועיל!

אני סבור כי ישנה אחריות רבה וישירה על הגורמים האחראים שהשאירו את החבל על כף המאזניים, כמו גם המוסדות, הארגונים והסיעות הרלוונטיים בעניין זה, כך שעליהם להקים, באופן מחייב, בקרה למנוע התלהבות והתרגשות, שאינם מספיקים במקרים כאלה, על ידי קביעת מסגרות ותוכניות להפעיל נשק באופן מדעי, מודע, אחראי ומודע, ולא לאפשר לאף אחד ללבוש נשק או לירות כדורים על חולים. , ללא חישוב מדוקדק, במקום ובזמן המתאימים.

כדור בודד שנורה על ידי פלסטיני מנוסה ומאומן תוך שימוש בטכניקות נשק עכשוויות ומתקדמות בזמן הנכון ומהזווית הספציפית יהיה בהחלט טוב יותר מאשר ירי מיליון כדורים חופשיים באוויר!

אני מאמין שאין לנו, הפלסטינים, ברירה אלא להמשיך ולפתח את כל הצורות האפשריות של התנגדות בדרכי שלום עד הסוף.

בהתאם לכך, עלינו להגדיר את השיח שלנו ולהכריז עליו בצורה ברורה וחד משמעית, לייעד מחדש את הקלפים שלנו, לשחרר את היכולות המשותקות שלנו ולגייס אותן, לחפש מנגנונים נוספים ולפתח שיטות אפקטיביות להתמודדות שלנו עם הכיבוש ותוקפנותו העקובה מדם, וכל אנו מתארגנים בארגון הלאומי המוזהב, באולם שכולם בהתמודדות עם הכיבוש, יש רשות, פלגים והמונים, ועלינו להתרחק מכל מה שמייאש את הנחישות והדחף הקדוש שלנו, לחינם, אלא בגלל שה לשונות של פקידי המדינה הכובשת כל הזמן מאשרים שמטרתה היא להפיל את פלסטין, תושביה ופלגיה, ולכפות את החזון הישראלי על הגדה המערבית ועל רצועת עזה אינו שימושי, בעוד נושאים חיוניים ומכריעים בעלות סכנה וחשיבות רבה ממתינים לנו?

............

אולי, בלי הגזמה, הנוער והנערים האמיצים הם הכוח המוביל את התגובה, למרות שהכיבוש הישראלי ניסה לפתות ולהכות את תנועת הנוער, בצורה לא אלימה ועקיפה.