מעמדה של ירושלים

בעוד שרצח העם נמשך בעזה, וההתנחלויות מתרחבות בגדה המערבית, סצנות ופעולות פרובוקטיביות ממשיכות לעלות בערים ומחנות פלסטיניים, במיוחד בכל הקשור למסגד אל-אקצא וירושלים. לפני מספר ימים הוביל השר הקיצוני בן ג'פיר כ-1,200 מתנחלים, בליווי ומוגנים במשטרת הכיבוש, ונכנס בכוח לחצרות מסגד אל-אקצא.

מדובר בהפרה בוטה של החוק הבינלאומי הנוגע לסטטוס קוו בירושלים, הנעשית על ידי אנשים שנוכחותם בשטחים אלו אינה חוקית. ההשפעה הגוברת של חברי ממשלת ישראל כמו סמוטריץ' ובן גביר מכתיבה יותר ויותר מדיניות גזענית עם השלכות מרחיקות לכת. למי שלא יודע, מזרח ירושלים, כולל השכונות המוסלמיות והנוצריות בעיר העתיקה, נחשבת למעשה לשטח פלסטיני לפי החוק הבינלאומי, כפי שאושר במספר החלטות של האו"ם. יתרה מכך, כל הפעולות החקיקתיות והמנהליות שננקטו על ידי ישראל או ממשל טראמפ לשינוי מעמדה של ירושלים אינן תקפות, ואינן יכולות לשנות את מעמדה המשפטי של העיר. לכל האמצעים שישראל נוקטת לשינוי אופייה ומעמדה של ירושלים אין כל לגיטימציה משפטית ומהווים הפרה של החוק הבינלאומי. החלטות מפתח של האו"ם המגנות על הזכות הפלסטינית לירושלים כוללות:
• החלטה 242 של מועצת הביטחון של האו"ם (1967)

החלטה זו קוראת ל"נסיגת הכוחות המזוינים הישראלים מהשטחים שכבשו", הכוללת את מזרח ירושלים. היא מאשרת את "אי קבילה של רכישת שטח במלחמה" ומדגישה את הצורך בשלום צודק ומתמשך שבו כל מדינה באזור יכולה לחיות בביטחון.

• החלטה 252 של מועצת הביטחון של האו"ם (1968)
החלטה זו מאשרת כי כל האמצעים החקיקתיים והמנהליים שנקטה ישראל לשינוי מעמדה של ירושלים אינם תקפים, ואינם יכולים לשנות את מעמדה המשפטי של העיר.
• החלטה 253 של מועצת הביטחון של האו"ם (1968)
מועצת הביטחון קראה לישראל לבטל את כל הצעדים השרירותיים שלה לשינוי מעמדה של עיר הקודש.
• החלטה 298 של מועצת הביטחון של האו"ם (1971)
המועצה קראה לישראל לבטל את כל הצעדים, ולא לנקוט בצעדים נוספים בגזרה הכבושה בירושלים העלולים להיות מובנים כמשנים את מעמדה של העיר, או לפגוע בזכויות התושבים, בעצת הקהילה הבינלאומית, או שלום צודק ומתמשך.
• החלטת מועצת הביטחון 452 (1979)
בו הכריזה המועצה כי להתנחלויות בשטחים הכבושים אין כל מעמד חוקי וכי לא ניתן לשנות את מעמדה המשפטי של ירושלים באופן חד צדדי.
• החלטה 476 של מועצת הביטחון של האו"ם (1980)
החלטה זו מאשרת כי לכל האמצעים שישראל נוקטת לשינוי אופייה ומעמדה של ירושלים אין לגיטימציה משפטית והם מהווים הפרה של החוק הבינלאומי. היא גם חוזרת על קריאתה לישראל לחדול ממדיניות זו.
• החלטה 478 של מועצת הביטחון של האו"ם (1980)
החלטה זו מגנה את חקיקת "חוק היסוד" על ידי ישראל, המכריז על ירושלים בירתה, ומאשרת כי חוק זה בטל ומבוטל. הוא גם קורא לכל המדינות החברות לסגת מהשליחות הדיפלומטית שלהן מהעיר.
• החלטה 181 של העצרת הכללית של האו"ם (1947)
החלטה זו, הידועה בשם תוכנית החלוקה, הציעה הקמת שתי מדינות, אחת ערבית ואחת יהודית, כאשר ירושלים נחשבת לישות נפרדת במינהל בינלאומי בשל משמעותה הדתית הייחודית. אמנם החלטה זו קדמה לכיבוש מזרח ירושלים, אך לעתים קרובות מתייחסים אליה בדיונים על מעמדה הבינלאומי של העיר.

• החלטת העצרת הכללית של האו"ם (ES-10/14 2003)
החלטה זו, שהוצאה במהלך מושב חירום מיוחד, קוראת לישראל לעצור ולבטל את בניית חומת ההפרדה במזרח ירושלים וסביבתה, מאחר שזו הפרה של החוק הבינלאומי.
החלטות אלו, בין היתר, מהוות את הבסיס שעליו מסתמכת הקהילה הבינלאומית על הכרתה במזרח ירושלים כשטח פלסטיני כבוש ובזכויות הפלסטינים בו. היא גם עושה דה-לגיטימציה להתנחלויות הישראליות, וכל ניסיון לשנות את האופי הדמוגרפי או התרבותי של העיר, ולכן כל פעולה או החלטה, בין אם של ישראלים ובין אם אחרים, נחשבות לא חוקיות.

.........
לכל האמצעים שישראל נוקטת לשינוי אופייה ומעמדה של ירושלים אין תוקף משפטי והם מהווים הפרה של החוק הבינלאומי.