עזה ממצור לשיטפון

הזדמנויות פוליטיות אינן קבועות עבור כל הארגונים, אלא שונות ממפלגה אחת לאחרת. בנוסף, להזדמנויות פוליטיות אין אותה חשיבות עבור מפלגות במדינות זמן, אפילו למסיבה עצמה. ההזדמנות הפוליטית אינה קשורה רק למאפייני המפלגה, אלא למדינה, למסגרת הבינלאומית, להקשר הסביבתי הסובב אותה, לבריתות בינלאומיות ולמידת הפתיחות או הסגירה של המערכת הפוליטית.

למשתנים הפנימיים (ההקשר הדינמי) של עוצמתה ויכולתה הארגונית, הפיננסית והצבאית של המפלגה, ולמשתנים החיצוניים (ההקשר הבינלאומי) יש תפקיד ביצירת הזדמנויות פוליטיות למפלגה להתקדם לעבר ניצול ההזדמנות העומדת לרשותה. לכן יש להשתמש בו כמדריך להבנת השינוי במבנה ההזדמנויות הפוליטיות של תנועת חמאס.

תנועת חמאס חשופה לשינוי שיטותיה מעת לעת, כתוצאה משינויים פנימיים וחיצוניים היא עשויה להשתמש בשיטות כמו השתתפות בבחירות ובמערכת הפוליטית (השתתפות בממשל), כפי שקרה איתה בבחירות השניות. וניצחונה המוחלט ב-25 בינואר 2006 והקמת הממשלה העשירית בהנהגת השהיד אסמאעיל הנייה, שנמשכה מ-27 במרץ 2006 עד 17 במרץ 2007, כתגובה לשינוי בהזדמנויות הפוליטיות שלה.

לכן, תנועת חמאס יכולה להיחשב כתנועה של השפעה והשפעה בו זמנית היא משפיעה ומשנה את מבנה ההזדמנויות לטובתה, או שהיא מושפעת מהשינוי במבנה ומשינויים על פיו.

לפיכך, לתנועת חמאס, כאמור, לא הייתה הזדמנות פוליטית לנצל אותה. אלא שהמצור על רצועת עזה שנמשך יותר מעשור וחצי על ידי ישראל הוביל לסגירת ההזדמנות המדינית. התנועה, והעמידה אותה בפני האפשרות לחזור להכנה צבאית, לאימונים, להתגייסות ולציוד המיוצג על ידי קרב המבול, שהחל ב-7 באוקטובר 2023, זו הייתה ההזדמנות היחידה שהייתה זמינה באותה עת ל-. הנהגת תנועת חמאס, והיא זו שהמנהיג, יחיא אל-סינואר, הצטיין בניצול, ובאמצעותה שינה את העמדה הבינלאומית לטובת המטרה הפלסטינית.

ההזדמנויות היו ועודן מתרחבות במהלך המלחמה המתמשכת ברצועת עזה, בעוד שהן מצטמצמות עבור ישראל. להסיר את המצור ולשחרר את האסירים בבתי הכלא הישראליים, אבל למעשה, מדובר בהזדמנות רבת ערך עבור ישראל על חשבון עזה, שמשלמת את מחיר המשך המצור שהוטל עליה. חלון זה נסגר על ידי סינוואר, ובכך סגר את ההזדמנות עבור ישראל ופתח הזדמנות לעבודת ההתנגדות לחזור לחזית וממשיך להנחיל לה ולאמריקה תבוסות מתמשכות, שהתכוונה לחסל את העניין הפלסטיני.

נחזור לתומכי האמירה שסינואר החמיץ את מה שהם מכנים את ההזדמנות הפוליטית לקיים את ה-7 באוקטובר, חי בעול הכיבוש או דו-קיום איתו ומקבל את המצב הנוכחי עם המשך המצור, לדעתם, היא הזדמנות פוליטית עבור העזתים, ודחייה של מדיניות עובדה מוגמרת של סינוואר פירושה בזבוז הזדמנות פוליטית. האם ויתור על זכויות לאומיות וקבועים פירושו הזדמנות עבור הפלסטינים, או שמא מדובר בהזדמנות אמיתית עבור ישראל ואמריקה?!

מבנה ההזדמנויות הפוליטיות של ארצות הברית וישראל מראה בבירור שההזדמנויות הפוליטיות שהיו זמינות בעבר לפלסטין בכלל ולרצועת עזה בפרט הן אותן הזדמנויות פוליטיות זמינות שמטרתן לחסל את סוגיות המעמד הסופי שנדחו. בשיחות אוסלו ובמהלך שלושה עשורים של משא ומתן, אשר נושאי הפתרון הסופי שהניעו את חמאס להפעיל את המבול הם:

הגיליון הראשון, שהוא ירושלים: נהלים ומדיניות אמריקאית החלו מהעיר ירושלים, ב-6 בדצמבר 2017, כאשר נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ הכיר בירושלים כבירת ישראל, והעביר את השגרירות האמריקאית לירושלים ב-14 במאי. שנת 2018, שפתחה את הדלת לכמה מדינות להכיר בירושלים כבירת ישראל ירושלים ייהדה, מסגד אל-אקצא חולל, נעשה ניסיון לחלקו באופן זמני ומרחבי, ועוצמת הפשיטות על אל-אקצא. מסגד גדל.

לגבי הנושא השני, הוא מגולם באסירים: מאז חתימת הסכמי אוסלו, ישראל מסרבת לשחרר אסירים בעלי עונשים גבוהים, שישראל מסווגת כאסירים לכל החיים, ולכן ההסכמים עקפו אותם, ואף את טרום אוסלו. האסירים התחמקו מהבקשה של המנה הרביעית, שהייתה אמורה להשתחרר ב-2014 בהתבסס על הסכם פלסטיני-ישראל בחסות אמריקאית בתמורה לכך שהרשות הפלסטינית לא תפנה לארגונים בינלאומיים ופשעים, כולל השהיד השבוי וליד דקה ולמעלה מעשרים אסירים; תנועת חמאס בראשות המפקד סינוואר הבטיחה את ההבטחה לאסירי השחרור, ולאחר שישראל סירבה לשחרר את השבויים בתמורה לעסקה לחילופי חיילים ישראלים עם ההתנגדות בתמורה לשחרורם של יותר מ-500 אסירים לכל החיים; היה צורך לבצע מבצע חטיפה גדול כדי לאלץ את ישראל לשחרר את האסירים הללו בבתי הכלא, שחלקם ישבו בכלא כבר ארבעה עשורים, ואת השיטות האכזריות של שירות בתי הסוהר נגד האסירים, וכל השיטות הללו. שהחל באישור השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר לפני 7 באוקטובר, שנים, שנמשך באמצעות הרג, הרעבה ואונס של אסירים; כך עשתה תנועת חמאס על ידי הגדלת התשואה, שהוא המונח שבו השתמש השהיד הנייה, שפירושו הגדלת מספר אסירי הכיבוש כדי לכפות עליהם עסקת חליפין.

הנושא השלישי נוגע למצור על רצועת עזה: מאז ניצחון תנועת חמאס בבחירות והקמת הממשלה הפלסטינית בראשות התנועה, החלו ישראל והרבה מפלגות מקומיות, אזוריות ובינלאומיות למצור על רצועת עזה על ידי כל אמצעים ואמצעים, עד שהגיעה לכדי מניעת הגעת תרופות וכל עסקאות כספיות מחוץ לרצועה, בת כמעט שני עשורים; התנועה והעם הפלסטינים אינם יכולים להשלים עם המשך המצור שהוטל, שהרס את כל מרכיבי החיים האנושיים, החברתיים, הכלכליים והחינוכיים. 7 באוקטובר היה אמור להפוך את השולחן לקהילה הבינלאומית על ידי הסרת המצור ומציאת פתרון צודק ושליו לסוגיה הפלסטינית. הסוגיה הפלסטינית קמה לתחייה לאחר מוות קליני שנמשך יותר משני עשורים, והעולם החל לדרוש את משפטה של ישראל והפסקת הכיבוש האהדה הבינלאומית וההתגייסות עם פלסטין הגיעו לשלב שהנושא הפלסטיני לא עבר דרך אולי העדות הגדולה ביותר לעמדה הבינלאומית הזו כלפי הנושא הפלסטיני היא מה שהביע טורקיה באמצעות קבלת הפנים החמה שלה בפרלמנט הטורקי ומחיאות כפיים לפלסטין במהלך מושב מיוחד על פלסטין, בנוכחות נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן. 15 באוגוסט 2024.

הסוגיה הרביעית היא ההתנחלות: על מנת לספח את הגדה המערבית, שכן לפני ה-7 באוקטובר, התנחלות פלשה לגדה, ונפתחו רחובות ההתנחלויות, מאחזים להתנחלויות אושרו וחמש ההתנחלויות שנסוגו מהן בשנת 2005. צפון הגדה המערבית חזר, והגדה חולקה עם יותר מ-600 מחסומים, והכניסות נסגרו כפרים ונפות, ונתנו דרור למתנחלים לתקוף את הפלסטינים, בין אם באמצעות שריפת רכוש, כפי שקרה עם הכפר. חווארה לפני ה-7 באוקטובר והכפר ג'יט, ובתים וכלי רכב נשרפו, והצעיר רשיד סאדה נהרג ב-15 באוגוסט 2024 ועוד, והרג פלסטינים, הכל תוך הגנה ושמירה של הצבא. יִשׂרְאֵלִי.

הנושא החמישי נסוב סביב השמדת המחנות והרג מתמשך, כמו לפני ה-7 באוקטובר, ישראל כיוונה במכוון את המחנות הפלסטינים בצפון הגדה המערבית באמצעות מדיניות של הרג, הריסה והרס רכוש פרטי וציבורי והרס התשתיות עשרות פעמים. , ליצור חזית מתנגדת נגד ההתנגדות ולערוך עצרת עממית סביבה ישראל, לפני ואחרי 7 באוקטובר, שקעה בדם פלסטיני בגדה המערבית. היה צורך לזוז ב-7 באוקטובר כדי שישראל תאבד נפגעים, וזה מה שקרה. ההתנגדות הצליחה להנחיל לכיבוש את מה שלא הפסיד מאז קום מדינת ישראל.

הנושא השישי הוא פליטים: הממשל האמריקני, תחת טראמפ, פעל להתמקד בסוגיית הפליטים, אחד הנושאים הרגישים והקשים ביותר בסוגיות הפתרון הסופי. בינואר 2018 היא הפסיקה מחצית מהתמיכה שהעניקה לאונר"א, המוערכת ב-65 מיליון דולר, והחליטה ב-31 באוגוסט 2018, להפסיק לחלוטין את המימון שלה. ישראל כיוונה את אונר"א, במטרה לשבש את עבודתה בפלסטין.

הנושא האחרון הוא המדינה הפלסטינית והגבולות והמים שבשליטת ישראל, כפי שאמר ראש הממשלה בנימין נתניהו בנאום שנשא בוועידת הקהילות היהודיות האמריקאיות ב-24 בנובמבר 2018, "על ישראל לשמור על אחריות ביטחונית על הגדה המערבית, " ותיאר את הישות הפלסטינית עתיד שמקבל את זה שהוא פחות ממדינה ויותר משלטון עצמי.

בהתאם לכך, האירועים, הנתונים, הסוגיות ושאר שיטות הכיבוש הנ"ל נגד העם הפלסטיני ואף נגד הרשות הפלסטינית על ידי ביטול כל סמכויותיה והענקתן למתאם שהפך למעשה לנשיא הגדה המערבית ולשליטת הרשות הפלסטינית. הבריון בצלאל סמוטריץ', שר האוצר הישראלי, על כספי הפינוי באמצעות שורה של ניכויים מתמשכים מכספי העם הפלסטיני, שכן לא הייתה הזדמנות פוליטית להנהגה הפלסטינית ברצועת עזה לתפוס אותם; ישראל היא שדחפה את תנועת חמאס לפעול ב-7 באוקטובר, לאחר שסגרה את כל חלונות חיי האדם ברצועת עזה, בגדה המערבית ובבתי הכלא הישראליים.

בסופו של דבר, העמדה האמריקנית זהה לעמדה הישראלית בכל הנושאים המרכזיים השנויים במחלוקת. הנשיא ג'ו ביידן מגלם בתמיכה מוחלטת את ישראל בכל הרמות ומהווה כיסוי לפרקטיקות האכזריות של ישראל ברצועת עזה ובגדה המערבית. המחיר ששילם ראש הלשכה המדינית של תנועת חמאס, איסמעיל הנייה, שנרצח בבירה טהראן על ידי המוסד הישראלי ב-31 ביולי 2024, ולפניו, סגנו, השהיד סאלח אל-ערורי, שנרצח על ידי הכיבוש הישראלי בפרבר הדרומי של ביירות ב-2 בינואר 2024; בנוסף ליותר מ-40,000 פלסטינים שנהרגו בכלי המלחמה הישראלי-אמריקאי ברצועת עזה, 100,000 פלסטינים פצועים, 21,000 פלסטינים שנעצרו, מאות מהם נהרגו בבתי הכלא הישראליים, ו-80% מרצועת עזה הושמדה.


תנועת חמאס והעם הפלסטיני אינם יכולים להשלים עם המשך המצור שהוטל, שהרס את כל מרכיבי החיים האנושיים, החברתיים, הכלכליים והחינוכיים. 7 באוקטובר היה אמור להפוך את השולחן לקהילה הבינלאומית על ידי הסרת המצור ומציאת פתרון צודק ושליו לסוגיה הפלסטינית.