קריסת הרשות הפלסטינית: התרחיש הישראלי שיש להימנע ממנו

יוחנן צורב

חוקר במכון הישראלי למחקרי ביטחון יוחנן צורב מזהיר: לקריסת הרשות הפלסטינית יהיו השלכות שליליות על ישראל ברמה המקומית, האזורית והבינלאומית.

בשנתיים האחרונות תוארה קריסת הרשות הפלסטינית כאפשרות ריאלית ביותר, לאור מדיניות ממשלת ישראל ליישם "עובדות בשטח"; משמעות הדבר היא הרחבת מפעל ההתנחלויות באופן שלרובו בלתי הפיך ומערער את מעמדה החלש ממילא של הרשות הפלסטינית. קריסת הרשות הפלסטינית - או הפיכתה - תחזיר את התהליך הישראלי-פלסטיני לאחור יותר מ-30 שנה ותעמיד את ישראל במצב קשה מאוד מבחינת דיפלומטיה בינלאומית. קריסת הרשות הפלסטינית תבשר על קץ עידן ההסכמים, ואף עשויה לשכנע את מדינות ערב המתונות להפסיק את מאמציהן לנרמל את היחסים עם ישראל. בנוסף, קריסת הרשות הפלסטינית תשים קץ לאינטרסים המשותפים בין ישראל לרשות הפלסטינית, המתבטאים בשיתוף פעולה ביטחוני, שלרוב משביע את רצונם של ישראל. ייתכן גם שאותם פלסטינים המשרתים בכוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית עלולים לפנות נגד ישראל, כלומר עשרות אלפי גברים חמושים שעלולים להצטרף למאבק האלים שמנהלים פלגים פלסטיניים נגד ישראל. בהיעדר הרשות הפלסטינית כגורם ממתן, ייתכן גם שעלולה לפרוץ התקוממות עממית בשטחים.

מאז הקמת ממשלת ישראל הנוכחית ב-2022, הואץ תהליך ההחלשה והדה-לגיטימציה של הרשות הפלסטינית, על רקע מה שמכונה "התוכנית המכריעה" שמקדם בצלאל סמוטריץ', שר האוצר הישראלי המשמש גם כאוצר ישראל. שר בממשלה. שר במשרד הביטחון. התוכנית של סמוטריץ' היא לסיים את הסכסוך הישראלי-פלסטיני ללא תהליך דיפלומטי. השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, קרא גם הוא להגברת השימוש בכוח נגד הפלסטינים. בגלל הוותק הפוליטי של שני השרים הללו, הפלסטינים והגופים הרלוונטיים בזירה הבינלאומית רואים בתוכניותיהם מדיניות ישראלית רשמית. קריסת הרשות הפלסטינית היא אחד האיומים המוחשיים ביותר שאי פעם התמודדו נגד פלסטינים. בין היתר, לא ברור כיצד קריסת הרשות הפלסטינית תשרת את רעיון האוטונומיה הפלסטינית, שחלק ממפלגות הימין בישראל תומכות בו כפתרון שצריך לכפות על הפלסטינים. בסופו של דבר, ספק אם תקום מנהיגות חלופית, ואז ישראל חייבת לקחת אחריות על חיי היומיום של התושבים הפלסטינים ברחבי הגדה המערבית.

אירועי ה-7 באוקטובר והמלחמה שלאחר מכן ברצועת עזה עוררו זעם נרחב בישראל כלפי חמאס והפלסטינים בכלל. גם הכרזתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו כי "פתיסטן שווה לחמאסן" תרמה לחיזוק הלך הרוח הציבורי בישראל, שהעדיפה למחוק את הביטויים "מדינה פלסטינית" ו"פתרון שתי המדינות" מהלקסיקון העברי, לצד כל צעד שייחלש. ישראל. אלבה. הממשלה אישרה לאחרונה שורה של צעדים שמטרתם להעניש ולהחליש את הרשות הפלסטינית. בין הצעדים הללו ניתן למנות החלטות להגדיל את סכום הכסף שישראל מעכבת מהכנסות מיסים שהיא גובה מטעם הרשות הפלסטינית; הוגשה טיוטת חוק המאפשרת לנפגעי פעילות טרור לתבוע את הרשות הפלסטינית; ישנם מאמצים מתמשכים לנתק את הקשרים בין בנקים ישראלים לעמיתיהם בשטחים הפלסטיניים. עובדים פלסטינים, שרובם עובדים במגזר הבנייה, סורבו כניסת לישראל; חלה עלייה משמעותית במספר יחידות הדיור שנבנו בהתנחלויות קיימות ברחבי הגדה המערבית; מספר מאחזים והתנחלויות בלתי חוקיות קיבלו רישיון רטרואקטיבית. כמו כן, החליטה ממשלת ישראל לבטל את השליטה של הרשות הפלסטינית על שטח B בגדה המערבית, המכונה שמורת טבע, ולקבל עליו את השליטה. הכנסת הוסיפה לתנועות אלו מימד משלה כשהוציאה החלטה מוצהרת המתנגדת להקמת מדינה פלסטינית. ההחלטה אושרה ב-68 קולות נגד תשעה.

מסיבה זו, גובר החשש בקרב המקורבים לנשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן), בקרב שירותי הביטחון של הרשות הפלסטינית ובזירה הפלסטינית בכלל, מהאפשרות של הטלת סנקציות על ידי ממשלת ישראל. . הם רוצים להאמין שארצות הברית והקהילה הבינלאומית לא יאפשרו לישראל לגרום לפירוק או להתמוטטות הרשות הפלסטינית בגלל מחויבות שני הצדדים להסכמי אוסלו.

עוד לפני ה-7 באוקטובר הזהירו אבו מאזן וכמה אישים פלסטינים בולטים נוספים מפני ההשפעות הרות אסון של מדיניות ישראל על המצב הביטחוני השברירי ממילא שניצב בפני הפלסטינים בגדה המערבית ומהמתיחות הגוברת בין פלסטינים למתנחלים יהודים. בחזית הפלסטינית הייתה מחלוקת שנמשכה חודשים בה הואשם חמאס בהבאת אסון לעם הפלסטיני. המחלוקת, שרק תחריף לאחר תום המלחמה, תקשה על קידום מאמצי הפיוס בין הפלגים הפלסטיניים השונים ובמקביל תגביר את הדאגה של הפתח והמקורבים לאבו מאזן מהצעדים ש יושמו. על ידי ממשלת ישראל, המאיימת בקריסת הרשות הפלסטינית. לא מדובר במקרה של פלסטינים שפירקו מרצונם את הרשות, כפי שעשו ב-2012 וב-2013 (כשהקהילה הבינלאומית עדיין הכירה ביכולותיה של הרשות וראתה בה שחקן יעיל ובונה) כדי למחות על חוסר ההתקדמות לקראת הסכם שלום. . במקום זאת, יש חשש גדול מצעדי הענישה של ישראל, שמטרתם להחליש עוד יותר את הרשות הפלסטינית - או אפילו לאלץ אותה לקרוס.

על רקע זה, ברור כי מעמדה של הרשות הפלסטינית כסמל לאומי פלסטיני חשוב יותר ממידת היעילות שבה היא ממלאת את תפקידה. גם לאחר ה-7 באוקטובר, הדגישו בכירי הפתח הקרובים ביותר לאבו מאזן בוויכוחיהם עם חמאס ועם קבוצות אחרות התומכות בהתנגדות האסלאמית את הישגיהם כלפי ישראל בתקופה שקדמה להסכמי אוסלו: החזרה למולדתם, שחרור מיידי של יותר מ- 6,000 אסירים פלסטינים מבתי הכלא הישראליים האחד, הקמת מוסדות לאומיים בלב פלסטין, והגברת ההכרה הבינלאומית במדינה פלסטינית עצמאית. מנקודת מבטם, הרשות הפלסטינית היא הגוף המרכזי בפלסטין, וחמאס מאיים על קיומה. במקביל, חמאס אימץ את אותה תפיסה של הרשות הפלסטינית, אך כפלטפורמה לקבל את "הלגיטימציה" שלה בזירה הפלסטינית, כאשר החליט להתמודד בבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית ב-2006 ותכנן לעשות זאת. שוב ב-2021, אך דשדש עקב ההחלטה לבטל את הבחירות. אבו מאזן - שמציג את הסכמי אוסלו כעל ההישג של אש"ף ורואה בהתנגדות המזוינת של חמאס איוולת של ארגון שמסרב ללמוד מניסיון העבר - מתעקש שלרשות הפלסטינית עדיין יש תפקיד חשוב, בהתחשב בכך שהיא הביטוי הגלוי ביותר של נוכחות לאומית בפלסטין.

סיכונים של פגיעות מתמשכת

המשך תהליך החלשת הרשות הפלסטינית יחמיר את התופעות המסוכנות הבאות, שהולכות ומתגלות בחודשים האחרונים:

• תשלום חלקי בלבד של משכורות עובדי הרשות הפלסטינית. הדבר ישפיע על המוטיבציה והעבודה של מנגנוני הביטחון הפלסטינים, שבכירי הביטחון הישראלים מודאגים מהם מאוד, כי זה עשוי לעודד חלק מקציני הביטחון הפלסטינים להצטרף לקבוצות טרור בתמורה לכסף שנשלח מאיראן.

• הביצועים הגרועים של שירותי הביטחון הפלסטינים, למרות מחויבותם לתיאום ביטחוני, בשל הצגתם כמשרתים את הכיבוש הישראלי ומאבדים את הלגיטימיות שלהם.

• התפשטות הטרור לדרום הגדה המערבית, בין היתר בעידוד חמאס ואיראן.

• הסלמה של העימותים בין מתנחלים יהודים לפלסטינים, המגבירה את המתיחות ברחבי הגדה המערבית, מגבירה את המוטיבציות של הפלסטינים לבצע פיגועי טרור, ומלהיבה את השיח הפנימי הישראלי.

• צמצום השסתום המיוצג על ידי הרשות הפלסטינית המונע מאנשים לצאת לרחובות במחאה מסיבית. עד כה נמנע הציבור הפלסטיני מהתפרעויות, בין היתר משום שהוא חושש מהמחיר שישלמו וגם משום שהרשות הפלסטינית אימצה מדיניות שמתנגדת לכך ומרתיעה זאת.

• הופעתה של מזרח ירושלים כמוקד חיכוך וניסיונות פיגועים של תושבים פלסטינים המבקשים להביע הזדהות עם רצועת עזה ואזורי הסכסוך בגדה המערבית.

• השקעה רבה יותר במאמצים ובמשאבים של מערכת הביטחון הישראלית על מנת לשמור על שיתוף פעולה ביטחוני.

• אי שקט בקרב ערבים אזרחי ישראל, המזדהים כפלסטינים ונמנעו עד כה ממחאה או עמידה בסולידריות עם בני ארצם מעברו השני של הקו הירוק. הם עשויים גם לעסוק בהפגנות המוניות ולשרת את האינטרסים של חמאס וציר ההתנגדות, המעוניינים להרחיב את זירות הסכסוך בתוך ישראל עצמה.

מה יקרה אם הרשות הפלסטינית תקרוס או לא תהיה מסוגלת לתפקד?

הרשות הפלסטינית לא תודיע על פטירתה. המתחים הקיימים בין ישראל, ארה"ב ושאר הקהילה הבינלאומית בהקשר זה יסייעו לה לשרוד. אבל כגוף המנהל, הוא יצטרך להתמודד עם האתגרים החמורים שהמציאות מציבה בפניו. ברמה הדו-צדדית, האזורית והבינלאומית, לקריסת הרשות הפלסטינית, או לחוסר יכולתה לתפקד, יהיו השלכות מרחיקות לכת ועמוקות:

• אש"ף והרשות הפלסטינית ייאלצו להודות בפני יריביהם הפנימיים, כמו גם בפני מדינות ערב התומכות בפתרון סכסוך בדרכי שלום, שדרך הדיפלומטיה נכשלה. זה יסמן את הסוף ה"רשמי" של עידן הסכמי אוסלו.

• חמאס וארגונים איסלאמיסטיים אחרים באזור יהפכו לחלופות בולטות למשטר הקיים.

• ישנו סימן שאלה גדול שיתלוי באסטרטגיית המשא ומתן השקט שאפיינה את יחסי ישראל עם מדינות המזרח התיכון השואפות לנורמליזציה ושעבורן הפתרון לסכסוך הפלסטיני נחשב לעמוד המרכזי אליו מתייחסת אסטרטגיה זו.

· בהיעדר חלופה לאש"ף ולרשות הפלסטינית בתפקיד מנהיגותי, הקהילה הבינלאומית יכולה להתנער מכל מצב שעלול להיווצר לאחר הקריסה.

בנסיבות אלה, ישראל תיאלץ לקחת אחריות על ניהול העניינים האזרחיים של ערים וערים פלסטיניות, שבשלושים השנים האחרונות היו בשליטה פלסטינית. העומס על התקציב יהיה עצום.

• הנטל הכלכלי על ישראל יגדל. בין היתר, ישראל תצטרך ליטול על עצמה את חובות הרשות הפלסטינית ו/או את חוסר הנכונות של מוסדות פיננסיים בינלאומיים להעניק לה אשראי.

• מלחמת ההתשה האיראנית נגד ישראל, שאיראן מנהלת באמצעות שלוחותיה בכמה חזיתות, תתגבר, והחזיתות השלוות כיום יהפכו לאזורי לחימה.

פרספקטיבה ביטחונית

קריסת הרשות הפלסטינית תיצור אתגרים רבים לישראל, והביטחון יהיה המבחן הגדול ביותר שלה. במשך שנים רבות, ישראל והרשות הפלסטינית מתאמים ברמה סבירה בענייני ביטחון, גם בעתות משבר וכאשר היחסים בין שני הצדדים היו בשפל של כל הזמנים. הסיבה לכך היא ששניהם הבינו שמדובר באינטרס משותף בסיסי. אבו מאזן תיאר לא פעם את התיאום הביטחוני כעניין קדוש. לכן, קריסת הרשות הפלסטינית, או חוסר יכולתה לתפקד, יאלצו את ישראל לענות על כמה שאלות קשות מאוד:

• מה יקרה לכוחות הביטחון הפלסטינים? כיצד יכולה ישראל לפרק גוף שנאמן לרשות הפלסטינית, מחויב להסכמים עם ישראל, משתף פעולה עם הצבא הישראלי וזוכה להערכה רבה בקרב עמיתיו הישראלים?

• האם ניתן בכלל לאסוף נשק מ-45,000 אנשי כוחות הביטחון הפלסטינים בגדה? איך הם יאותרו? ייתכן שחלקם ימסרו את נשקם לישראל או לצד שלישי, שכן הם מבינים את חוסר האיזון בין הכוחות הצבאיים של כל אחד מהם, שיתברר בכל מקרה של עימות ביניהם, אבל מה לגבי כוחות הביטחון הפלסטינים האלה? חברים שמסרבים למסור את נשקם?

• כיצד תתמודד ישראל עם הסיכון של הצטרפות אנשי כוחות הביטחון הפלסטינים לארגוני טרור - סיכון שהפך לממשי מאי פעם?

• כיצד יכולה ישראל להבטיח את ביטחון ההתנחלויות, שרבות מהן הוקמו בשנים האחרונות בלב שטחים פלסטיניים מאוכלסים? כיצד יגן הצבא הישראלי על הכבישים והגבולות עם ירדן ואזור התפר בין הגדה המערבית לישראל עצמה?

• כיצד תתמודד ישראל עם המשך חולשת המשטר בירדן והברחת נשק מעיראק וסוריה דרך ירדן לגדה המערבית, לאור חוסר היכולת הגובר של שירותי הביטחון הירדנים למנוע זאת, ובמקביל , להתמודד עם כלי הנשק האלה? עם החבלה האיראנית והמאמצים של הרפובליקה האסלאמית להחדיר לוחמים שיעים לירדן? קיימת סכנה שגבול ישראל-ירדן יהפוך מאזור של שיתוף פעולה ויחסי שלום לאזור מלחמה.

• כיצד הייתה מתמודדת ישראל אם תל אביב ומרכז הארץ - ביתם של הרוב המכריע של האוכלוסייה ואשר נותרה רגועה יחסית עד כה למרות הסכסוך בצפון ובדרום - ייגררו להסלמה עקב קריסה אפשרית של הרשות הפלסטינית?

• מהן ההשלכות של אתגרים אלו על החוסן הלאומי של ישראל ועל יכולת ההסתגלות של הציבור הישראלי אם הנטל הכלכלי יגדל והמצב הביטחוני יתדרדר?

• כיצד יכולה ישראל להבטיח שלא תפרוץ אלימות במזרח ירושלים בסוגיית מסגד אל-אקצא, המהווה נקודת בזק מסורתית בתקופות משבר?

• האם אזרחי ישראל ערבים/פלסטינים יימנעו מלהפגין או להפגין תמיכה בבני ארצם מעברו השני של הקו הירוק, והאם יפרצו פרעות בערים מעורבות יהודיות-ערביות?

המלצות

קריסת הרשות הפלסטינית לא תהיה רק סוגיה דו-צדדית בין ירושלים לרמאללה; זו תהיה גם בעיה אזורית ובינלאומית. מדינות ערב מובילות ורוב מעצמות המערב משתתפות בתהליכים דיפלומטיים שמטרתם להניע את הסכם השלום הישראלי-פלסטיני קדימה. למרות שהסכמי אוסלו לא הצליחו להניח את הבסיס לשיחות על פתרון קבע, הם עדיין נחשבים למסגרת שמבטיחה יציבות יחסית ומונעת הידרדרות. זה קצת ברירת מחדל לאור המבוי הסתום אליו הגיע התהליך ב-2009.

לא מאוחר מדי לחדש את המאמצים לחיזוק הרשות הפלסטינית ולהפוך אותה לגוף אחראי, יציב ומתפקד במלואו המחויב לדרך ההסכמים, ולאחר מכן לשפוט אותה על בסיס הרווחים האזרחיים והביטחוניים שהיא משיגה. מסופק ומתבקש. חשוב לזכור:

• הרשות הפלסטינית נחשבת לאחת החזיתות הפעילות ביותר במזרח התיכון בכל הנוגע לסכסוך בין לאומיות ערבית לאסלאמיזם. החיכוך עם ישראל, העומד בלב הסכסוך בין שני הצדדים, יעניק למפלגה המנצחת יתרון גדול בזירה הערבית. ישראל, שרוצה להצטרף לקואליציה אזורית לצד מדינות ערב מתונות, חייבת לפעול כדי להבטיח שלפת"ח יהיה תפקיד מנהיגותי בחזית הפלסטינית, ולא כל ארגון הקשור לציר ההתנגדות בהובלת איראן. ניצחון הרשות הפלסטינית ופירוק הכוח הצבאי של חמאס מהווים חלק מהותי בסכסוך זה, ועיניים רבות בעולם הערבי ובמערב מצפות אליו בציפיות.

• ציר ההתנגדות בהובלת איראן, הכולל את חיזבאללה וארגונים אסלאמיים פלסטינים, משקיע רבות בסכסוך זה, ומודע היטב ליתרונות שתביא לו קריסת הרשות הפלסטינית.

• הדמוקרטיה הישראלית, למרות הסכסוך הנוכחי בין המחנה השמרני והליברלי, עדיין נחשבת למודל בקרב פלסטינים, תושבים רבים במדינות המפרץ ובמקומות אחרים. חיזוק הרשות הפלסטינית ועידוד הדמוקרטיה שלה יכולים לתרום לשמירה על דמותה של ישראל.

לקריסת הרשות הפלסטינית יהיו השלכות שליליות על ישראל בחזית המקומית, האזורית והבינלאומית. יש להימנע מכך, במיוחד לאור המלחמה המתמשכת נגד חמאס וציר ההתנגדות בראשות איראן וחיזבאללה. ישראל צריכה למקד את מאמציה בפירוק ובחיסול האיום הנשקף מהחמאס והג'יהאד האסלאמי ברצועת עזה ובגדה המערבית. ישראל צריכה להימנע מנקיטת צעדים שיחלישו את הרשות הפלסטינית עד כדי קריסתה או חוסר יכולתה לבצע את תפקידה. זה ישמש כרטיס כניסה של ישראל לברית ההגנה הכלכלית האזורית שארצות הברית פועלת להקים, ויכול להוות דרך חדשה לפתרון הסכסוך של ישראל עם הפלסטינים המתונים.