הפתרון הוא רשימה משותפת חדשה.. הפלת ממשלת נתניהו היא הכרח לאומי: מי, איך ולמה?

לפני שאענה על השאלה בכותרת המאמר הזה, אני מתאר לעצמי שיש מי שישאלו מיד: האם הממשלה האלטרנטיבית שתבוא תהיה טובה יותר מהממשלה הזו?! שאלה לגיטימית, ללא ספק, אבל האומץ לענות עליה הוא גם הכרח לאומי ולגיטימי. כשמדברים על הפלת ממשלה כמו ממשלת נתניהו-סמוטריץ'-בן גביר הנוכחית, והחלפתה בממשלה אחרת, אנחנו לא בוחרים בין ממשלה רעה לממשלה טובה. האפשרויות כולן גרועות, אבל כמה ממשלות עשויות - אני אומר אולי - להיות פחות גרועות מאחרות. האם עובדה זו שווה את הסיכון בשאיפה להפיל את הממשלה הזו? התשובה: כן, בהחלט הפלת הממשלה הזו היא הכי פשיסטית בתולדות ישראל - ראה הכי פשיסטית, כלומר אחרים פחות פשיסטים, וזה אומר ששניהם חולקים את המאפיין הזה, אחרי שהיא ביצעה את הפשעים שהיא. מחויב נגד עמנו הפלסטיני, ועדיין עושה זאת. אנחנו, כקהילה ערבית פלסטינית החיה על אדמת מולדתה תחת שלטון ישראל, ומחזיקים בלאומיותה, הפכנו לחובה הכרחית, ואי מילויה - ככל האפשר - שקול לרשלנות שאינני מעלה בדעתי. שההיסטוריה תסלח לנו.

(מי) ייקח על עצמו את המשימה הלאומית הזו בהצטיינות? התשובה: הערבים הפלסטינים בישראל: אנשים, הנהגה, מפלגות, תנועות ומוסדות לאומיים! לגבי איך? עם ההתגייסות הגדולה הכוללת לא פחות מ-90% מכוחה האלקטורלי של הקהילה הערבית מאחורי רשימה משותפת חדשה שיכולה לכלול יותר מ-15 חברי פרלמנט/כנסת, היא תוקם על בסיס המינימום שיכול יוסכם, ומטרתה העיקרית תהיה הפלת ממשלת נתניהו - סמוטריץ'-בן גביר, ולחץ להקים ממשלה חלופית שלנציגים הערבים תהיה השפעה עליה באופן שצורתה ושיטתה מוסכמים.

האתגר הגדול הזה, לאור הנסיבות המסוכנות הללו שעוברות עלינו ועמנו הפלסטיני, מחייב את הכוחות הפעילים בחברה הערבית להתעלות מעל הבדלים טריוויאליים, בין אם אישיים ובין אם מפלגתיים, כדי להשיג פריצת דרך המציאות הישראלית שמקימה שלב חדש, אולי עוצרת את מצב ההידרדרות במציאות הפלסטינית שלנו, כאן בישראל, ושם בפלסטין שנכבשה ב-1967, היא מתכוננת לפריצת דרך במצב הפיצול שבו אנו חיים כחברה ערבית. טחינה בין הפטיש של מדיניות הממשלה הגזענית לבין הסדן של סכסוכים פנימיים ואלימות ופשע עקוב מדם!

לגבי למה? הנה הפרטים:
(1)
ההידרדרות המתמשכת ביחסים בין ישראל ה"יהודית הדמוקרטית" לבין האזרחים הערבים הפלסטינים הילידים שהם הבעלים החוקיים של הקרקע, שמאפייניה הלכו והפכו אפלים יותר תחת ממשלות נתניהו מאז 1996, וההידרדרות המסוכנת במהלך הנושא הפלסטיני, שנתניהו עומד להנחות את המכה הסופית לאור הקריסה והתמיכה הערבית המחלוקות האמריקאיות והפלסטיניות "מזהירות!" בשלב חדש, המסוכן ביותר בתולדות המדינה והאזור, ההידרדרות הזו חייבת להאיר בפנינו נורה אדומה מסוכנת.

ברור שנתניהו ובעלי בריתו מהימין הקיצוני וה"כהניסטים" (הכוונה למאיר כהנא, מייסד מפלגת "כח" הכי גזענית ואנטי-ערבית, שנהרג בניו יורק ב-1990), הגיעו להרשעה. שכל הפרויקטים שלהם הם "להכפיף" את ההמונים הערבים הפלסטינים, מצד אחד, הסרת הנושא הפלסטיני וכל תיקיו מסדר היום של תשומת הלב העולמית, מצד שני, נכשלה כישלון חרוץ למרות כל הנסיבות שמסביב שמשרתות את פרויקט ציוני בצורה חסרת תקדים. לפיכך, קואליציית ימין זו, בראשות נתניהו, עברה ליישם את הנוסח החדש של תוכנית "ד/דלט" (תוכנית שערך ארגון ההגנה הציונית בארץ ישראל בין סתיו 1947 לאביב 1948, מטרתו הייתה לסיים את הנוכחות הפלסטינית בפלסטין בכל האמצעים, כולל הרס, רצח וטרור. זה מה שהוביל בסופו של דבר לנכבה, על כל הפרקים הטרגיים שלה. תוכנית ד' החדשה שואפת להשיג את אותן מטרות כמו הראשונה, אך בדרך חדשה ומודרנית יותר, אולם היא שווה לראשונה בכיעור, בגזענות, בעוינות ובברבריות.

מלחמת ההשמדה שישראל ניהלה נגד רצועת עזה מאז ה-7 באוקטובר 2023 (ולפני כן כמובן), ואשר נמשכת בכל אכזריות וכיעור כבר כעשרה חודשים, ומלחמת ההשמדה - אם כי ביום ראשון. בקנה מידה קטן יותר - שהיא מנהלת נגד הגדה המערבית, עיר הקודש ירושלים, ומסגד אל-אקצא המבורך, היא סימפטום אחד מהסימפטומים של התוכנית החדשה הזו, שבעצם מיושמת על ידי ממשלת ישראל הקרקע, לא אכפת לו מ-57 מדינות ערביות ואיסלאמיות, אדיש לכל האמנות וההחלטות הבינלאומיות הרלוונטיות, ומתעלם מכל ההחלטות של בתי המשפט הבינלאומיים (בית המשפט לצדק ובית המשפט לפשעים) שבתי משפט אלו קיבלו התקופה האחרונה כולן קוראים ל: 1. הפסקת מלחמת ההשמדה, 2. סיום הכיבוש הישראלי לאלתר, שכן מדובר בהפרה של החוק הבינלאומי, וקריאה לממשלות העולם לנקוט בצעדים הדרושים כדי לאפשר את העם הפלסטיני להשיג את חירותו ועצמאותו, 3. מעצר והעמדה לדין של ההנהגה הפוליטית והצבאית הישראלית על מה שהיא ביצעה פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. זאת בנוסף לאתגר הבוטה של נתניהו ושריו לנשיא ולממשל האמריקני (ראו נאומו של נתניהו בפני הקונגרס בו מתח ביקורת על העם האמריקני שדחה את פשעיו נגד העם הפלסטיני, והאשים את כל המפגינים נגדו באנטי- שמיות ותמיכה בטרור הוא גם ראה באמריקה משרתת של ישראל ותו לא), ודחיית היוזמות והפניות של ביידן להפסיק את המלחמה, והמכשולים שהציב בפני כל הזדמנות לעצור את הדימום ולסיים את המסוכן! מצב של הידרדרות, עניין שאפילו ראשי שירותי הביטחון שלו: שר הביטחון, ראש המוסד וראש השב"כ, הכעיסו אותו.

נתניהו דוחה כל הסכם שיפסיק את המלחמה

נתניהו מסרב לסיים כל הסכם הכולל: הפסקה מיידית של המלחמה, עסקת חליפין על בסיס הכל עבור כולם, נסיגה ישראלית מוחלטת מרצועת עזה, החזרת העקורים לאזורי מגוריהם ברצועה, הסרת המצור, ושיקום, שהן דרישות שהקהילה הבינלאומית מסכימה לגבי הלגיטימיות שלהן. נתניהו משוכנע לחלוטין כי להמשך המלחמה אין כל קשר לביטחונה ועתידה של ישראל, אך היא משרתת את האינטרסים המדיניים האישיים שלו (המשך שלטונו, דחיית ההליכים לסיום תפקידו הפוליטי והנהלים לגביו. משפט באשמת שחיתות תלוי ועומד כעת בבתי המשפט בישראל), והוא משרת גם את האינטרסים של שותפיו הקיצוניים המבקשים למחוק לחלוטין את הנושא הפלסטיני, להטיל ריבונות ישראלית בפועל על אדמת פלסטין שנכבשה ב-1967, ולהציב את העולם. לפני מציאות חדשה שאין לה ברירה אלא להכיר ולהכיר בלגיטימיות שלה, גם אם היא מפרה את החוק הבינלאומי ואת ההחלטות.

נתניהו הגיע להרשעה מזמן, בעודו בשלטון מאז 1996, שלא משנה כמה פשעים הוא ביצע, לא משנה כמה הוא איים על הביטחון והיציבות הבינלאומית, ולא משנה כמה זכויות אדם פלסטינים הוא הפר, ידו של הצדק הבינלאומי לא יגיע אליו, והוא יישאר בטוח מלישא בתוצאות של פשעיו.

(2)

איש אינו יכול להכחיש כי הקהילה הערבית הפלסטינית בישראל התקדמה רבות, וביותר מתחום חיוני אחד, למרות כל מדיניות האפליה הגזעית והדיכוי הלאומי הנהוגה על ידי ממשלות ישראל מאז הקמתה ב-1948 ועד היום, וכן השיג קפיצות איכות, כולן מעידות על כך שהחברה הפלסטינית שלנו נהנית... בחיוניות מובהקת, הוא הצליח - בחסדי ה' - לנצח על תוכניותיה של ישראל הקשורות לקיום, והקרב עדיין נמשך על מיצוי הזכויות, החל עם ההכרה בזהותנו הלאומית, ולא מסתיימת בזכויות הקולקטיביות הלאומיות שלנו. הצלחנו במידה רבה יחסית לשלב בין הפרויקט הלאומי/פטריוטי שלנו, הדוגל בזהות דתית ולאומית והתייחסות לליבה, עם ההכרח לתת את הדעת לדאגות היומיום מבלי להזניח אף אחד מהקבועים הדתיים והלאומיים.

קרב הקהילה הערבית בבית

מנקודת מבט זו, החברה הערבית הפלסטינית שלנו בתוך הישות העברית הצליחה לנהל את מאבקה ביותר ממסלול אחד בו זמנית, החל בחיזוק המודעות העממית, שחרור הרצון, ערעור המציאות הציונית, אי התפשרות על קבועים וחיזוק הגאווה הדתית והלאומית. , באמצעות בניית מוסדות לאומיים כמו ועדת המעקב העליונה להמונים הערבים, שהיא הפרלמנט של המונינו הערבים, המאגדת תחת קורתו את כל קשת החברה הערבית ופעילותה, הוועד הלאומי של ראשי ערים של עיריות ערביות. ומועצות (שלטון מקומי), הקמת ארגוני חברה אזרחית מתמחים בכל התחומים, בניית חיים מפלגתיים ותנועה פוליטית/דתית/תרבותית מובהקת, וזה לא מסתיים בהשקעה בכל הדרכים: עממיות, חוקיות , ותקשורת, מקומית ובינלאומית, על מנת לחזק את התנועה הפנימית שלנו ואת המאבק הלגיטימי שלנו נגד מדיניותן של ממשלות ישראל עוקבות, ובתמיכה במאבק של עמנו הפלסטיני להשיג חופש, עצמאות ומיגור סופי של הכיבוש .

(3)
כיהודי גדל במשפחה שנושאה אידיאולוגיה לאומנית ציונית-יהודית קיצונית, מאפייני אישיותו של נתניהו החלו כנראה להתגבש מוקדם, ומאפיינים אלו החלו לקבל את צורתם הסופית, עם תחילת כניסתו למדינה. זירה פוליטית כנציג ארצו באו"ם, וכחבר במשלחת הישראלית בראשות שמיר לכנס מדריד לשלום (1991), ולאחר מכן שר האוצר בממשלת אריאל שרון , נתניהו לא הסתיר את דעותיו בסוגיית ישראל ופלסטין, בחלק הקשור אלינו כהמונים ערבים שנשארו קשורים לאדמת מולדתם בשלטון ישראל מאז 1948, או בחלקו האחר הקשור לזכויות של העם הפלסטיני בשחרור ובהגדרה עצמית. אני עדיין זוכר את דבריו ב"ועידה האסטרטגית" השנתית של הרצליה לפני שנים, שהביע את עמדתו העוינת כלפינו כקהילה ערבית פלסטינית בבית. "הבעיה של ישראל הדמוקרטית היא הערבים שלה, לא הערבים של פלסטין. " מזהיר ששיעורי ההתרבות שלנו יגרמו לישראל לאבד את זהותה ואת הרוב הציונות שלה במשך כמה עשורים. עמדותיו לא היו מוגבלות לספי הפחדים האסטרטגיים, כפי שהוא מכנה אותם, אלא, כשר אוצר, הוא החל ליישם תוכנית שמטרתה לפגוע בזכויות שלנו כערבים, כמו פגיעה בהקצבות לביטוח לאומי, פתיחת תיק התופעה. של ללדת יותר מדי ילדים, באזור הנגב בפרט, והסיבות לכך, וצעדים נוספים שסווגים ללא עוררין בעולם כ"גזענים".

ויתורים לבעלי ברית פונדמנטליסטים

נתניהו הגדיר בבירור את מטרותיו פנימיות, אזוריות ובינלאומיות מאז נכנס לתפקיד ראש הממשלה משנת 2009 ועד כה, על מנת להשיג את המטרות הללו בלי "להפריע" או "מכשולים", והוא בחר בקפידה את בעלי בריתו, כך שהם היו תערובת של מפלגות דתיות פונדמנטליסטיות (חרדיות) ומפלגות ציוניות דתיות, שהגרסה האחרונה שלהן (סמוטריץ' ובן גביר) נחשבות לקיצוניות ביותר, לאכזריות ביותר והאכזריות ביותר.

נתניהו גילה נכונות להרחיק לכת בוויתורים לבעלי בריתו הדתיים הפונדמנטליסטיים ברמה הפנימית, תוך עקיפת הסטטוס קוו ששלט במערכת היחסים בין המדינה לעם הדתי מאז קום המדינה, במידה שהכעיסה את קודמיו. בעלי ברית חילוניים, כמו אביגדור ליברמן, ואפילו חברי מפלגתו, שראו בקמפיין הסיטונאי שנתניהו מוביל מהווה איום על מפלגת הליכוד ועל אמינותה בפני חוגים רחבים של תומכים ישראלים חילונים. במישור החיצוני, נתניהו נכנע לחלוטין - למעט מחלוקות טקטיות - לבעלי בריתו המתנחלים, שדחפו אותו לפעול ברצינות ובשיטתיות במטרה לסגור את התיק הפלסטיני. הצהרותיהם של בעלי ברית נתניהו השבוע באות על הצורך בהרחבת הריבונות הישראלית על אזור הגדה המערבית (שטחי B ו-C), בליבו בקעת הירדן, צפון ים המלח ואזור ירושלים כולו, וכן גושי ההתנחלויות, בנוסף לתוכניותיו בנוגע לחברון, שעליהן הסתער לאחרונה, ההכרזה על "נצחיות" הריבונות הישראלית עליה, כלשונו, היא העדות הברורה והעדה האמיתית ביותר למה יתבררו הדברים אם. נתניהו זוכה בתפקיד בכל בחירות עתידיות.

חקיקה גזענית

באשר לנו כקהילה ערבית פלסטינית בבית, בעשר השנים האחרונות לשלטון נתניהו היו עדות להסלמה מסוכנת ברמת החקיקה הגזענית, שהגיעה למאות, החשובות שבהן: ראשית, "חוק הלאום". שמצהירה כי ישראל אינה מכירה בשום קשר דתי, לאומי ואתני בינינו, כהמונים ערבים פלסטינים, ומולדתנו היא פלסטין, ואנו נחשבים סתם "נתינים" שחייבים להיות "אסירי תודה" לישראל על הפירורים שהיא נותנת. אותנו שאינם מבוססים על חוק, אלא על "צדקה!!!" "מר ישראלי!!" "בעל מולדת!" שאף אחד לא חולק במדינה הזו. חוק הלאום הוא חוק פאשיסטי בכל אמות המידה, שכן הוא מעביר את מערכת היחסים בינינו לבין המדינה שאזרחותה אנו מחזיקים (שלא מרצון) מאז 1948 מדרישה "לכבד" את החוקים, גזענים ככל שיהיו, לדרישה. שאנו "מכבדים" את האידיאולוגיה הציונית השוללת את קיומנו ואינה מכירה בכל זכות לאומית או לאומית תומכים בנו במולדתנו ועליה. היא גם מסיטה את המציאות של הסכסוך המזרח תיכוני מקונפליקט של גבולות לקונפליקט של קיום, לפיו הצד הציוני אינו מכיר בנרטיב הפלסטיני על כל פרטיו, ואינו מכיר כלל במולדת הנקראת פלסטין, וכן עם שנקרא העם הפלסטיני.

החוק מכיר רק בנרטיב הציוני, ועם אחד, שהוא "העם היהודי!!". שנית, חוק "קמניץ", שבתורו בא להשלים את מה שקבע חוק הלאום, בכך שהוא מכוון לכל מרכיבי הפלסטיני שלנו. החברה הערבית מבחינת קרקע, מגורים, כלכלה, אזורי השפעה ואזורי בנייה ושירותים ויכולת להתפתח באופן טבעי, בדומה לחברה היהודית המתפתחת במהירות אסטרונומית ומותירה מאחור את החברה הערבית שלנו כשכונות עוני. מחוברים למטרופולינים שמקדימים אותנו שנות אור בקידמה, התפתחות ושגשוג.

כעת התברר, תחת ממשלת נתניהו-סמוטריץ'-בן גביר, שהיישום בפועל והעמוק יותר של חוקים גזעניים אלו ברמות הפנים-פלסטיניות (החברה הערבית הפנימית) והנושא הפלסטיני הגדול יותר תפס כיוון חדש חסר תקדים המבשר. שלב חדש שיהיה עד להסלמה מסוכנת מאוד. הממשלה הזו מנצלת את השתיקה הבינלאומית והערבית - למעט כמה הצהרות גינוי ביישניות - ואת בורותן של ממשלות העולם בחומרת הפשעים שמבצעת ממשלת ישראל, ואפילו את החיפזון של העולם לעזור לישראל ולספק לה את כל סוגים של כוח צבאי, פוליטי וכלכלי, למרות הפשעים שלו, גם אם הוא נתפס, על ביטחונה, הוא מנצל את כל זה כדי להמשיך בהפרותיו המאיימות על הביטחון והיציבות הבינלאומית.

(4)

חוקים גזעניים מהווים את הכיסוי המשפטי שנתן למשרדי ממשלת נתניהו מרחב בלתי מוגבל להגביל את החברה הערבית שלנו, במיוחד בנושאים הקשורים לתחומים החיוניים של חברה זו בראש הנושאים הללו עומדים: ראשית, ביטחון אישי וקולקטיבי בפנים של אלימות ופשע הניזונים על ידי מחלקות ביטחון ישראליות ואחרות בתמיכה ישירה או על ידי העלמת עין, ואי נקיטת צעדים משפטיים נגדה, בדומה לקהילה היהודית. חשוב כאן לציין שהשר לביטחון הפנים הנוכחי (בן גביר) נחשב, בכל הסטנדרטים, לאחד השרים לביטחון פנים הנתעבים ביותר שישראל ראתה, והקיצוני והשונא מכל ערבי. . הדבר בא לידי ביטוי ברור במדיניותו המתעלמת מהאינטרסים והדם של האזרחים הערבים, והתעלמותו מכל האתגרים הביטחוניים אליהם חשופה החברה שלנו. שנית, קרקעות ודיור, שהיא אחת הסוגיות החמות שהחלו להוות גורם דוחק שעשוי להביא להגירה של דורות צעירים מהארץ, את זה נראה שנתניהו מחפש.

התעקשות ממשלת נתניהו על מדיניות של הריסה והרס של מאות בתי מגורים וחנויות ערבים מדי שנה, במקום לעסוק בתכנון שיטתי לפיתוח החברה הערבית, לאשר את המפות המבניות שלה העונות לצרכים האמיתיים ולא המדומים של חברה זו, וכן שמירה על התשתית השירותית, התעשייתית והמסחרית שלה מאחורי מקבילה בחברה היהודית, עדות ברורה לדקדנציה של האידיאולוגיה שהוא מחזיק כלפינו כערבים.

(5)

באשר לסוגיה הפלסטינית, התברר כי נתניהו ובעלי בריתו בטוחים לחלוטין כי כעת פתוחה בפניהם הדרך להגשים את חלומם להקים את מדינת "ישראל השלמה" על כל שטחה של פלסטין ההיסטורית מהים ועד הנהר, ומתן לפלסטינים שלטון עצמי בלבד, ללא זכויות פוליטיות, לאומיות או פוליטיות. המצב הערבי שהתמוטט, ההטיה המוחלטת של ממשל ביידן והפילוג הפלסטיני סייעו לנתניהו להתקדם בצורה חסרת תקדים בהשגת שליטה מלאה בישראל על כל השטח הלאומי הפלסטיני, לשים קץ לאשליית פתרון שתי המדינות ולהתרחק. עצמו מתוך אשליה של פתרון של מדינה אחת, שסוללת את הדרך לכינונו של משטר אפרטהייד חדש שמתנהג בפועל על פני כדור הארץ, הוא נולד מחדש לאחר נפילת משטר האפרטהייד בדרום אפריקה.

נתניהו שכנע אחוז ניכר מהישראלים, אפילו מתנגדיו, שישראל אינה זקוקה לשלום שכופה עליה ויתורים אסטרטגיים כדי לחיות בשלום. היא רק צריכה לכפות מדיניות עובדה מוגמרת באופן שיאלץ את העולם לקבל את המציאות הזו, כחלופה ללגיטימציה ולהחלטות בינלאומיות הקשורות לפלסטין ואחרות, כמו הגולן, למשל.

(6)

לבסוף, חסיד ההצהרות של נתניהו נגדנו כקהילה ערבית פלסטינית בשנים האחרונות, שנעות בין: "ביבי טוב ליהודים", ועד "הם נוהרים לקלפיות", "הערבים זייפו את הבחירות". "הערבים גונבים את הבחירות", ואחרון חביב "הערבים הם רוצים לחסל את המדינה". יש להתעמת בכל האמצעים הלגיטימיים. בהינתן חוסר היכולת של העולם הערבי והאסלאמי להביס את הממשלה הזו ולגרש אותה מההיסטוריה, הלוואי ואנחנו, הקהילה הערבית, נצליח במה שלא הצליחו לעשות! האם זה אפשרי?! התשובה: כן, זה אפשרי, אלא שהעניין מצריך רוח דתית-לאומית חדשה המובילה להולדתה של מערכת פוליטית ערבית-פלסטינית המארגנת את ההמונים הערבים שלנו בכור היתוך אחדותי שמעמיד את האינטרס הלאומי הגבוה ביותר לפני כל. אינטרס אחר, ודוחף את האינטרס הקולקטיבי מעל אינטרסים אישיים וסיעתיים!

(7)

איך חלקנו, אחרי דברים אלו ואחרים, לא יצאו "מרימים" את הקול (שהיא כרגע החרב החותכת שלנו) להגנת קיומנו ולהעניש את התליין שלנו?!


נתניהו שכנע אחוז ניכר מהישראלים, אפילו מתנגדיו, שישראל אינה זקוקה לשלום שכופה עליה ויתורים אסטרטגיים כדי לחיות בשלום. היא רק צריכה לכפות מדיניות עובדה מוגמרת באופן שיאלץ את העולם לקבל את המציאות הזו, כחלופה ללגיטימציה בינלאומית ולהחלטות.