מסע החרם...והזדמנות להחיות את הכלכלה הלאומית

התנועה העממית בסולידריות עם תושבי עזה להחרים מוצרים זרים התומכים במדינה הכובשת היא זכות לגיטימית שהעם השתמש בה כנשק כלכלי ומדיני הנובע מרצונו החופשי, להפסיק לתמוך בישראל בעריצותה ובדיכוי אנשים פלסטינים חסרי הגנה בעזה, במיוחד לאחר הטיהור האתני ומלחמת ההשמדה הטרגית שהם היו נתונים לה.

כלי הלחץ שאנשים השתמשו בו עבור סחורות וחברות מתוך סולידריות עם המדינה הכובשת הסב לחברות הללו הפסדים עצומים, בתקופה שבה התחדשו תעשיות לאומיות חלופיות במדינות שאנשיהן השתמשו בנשק הזה.

יש חששות שהועלו על ידי כמה אנליסטים וכלכלנים לגבי הסכנות בהחרמת מותגים בינלאומיים שתומכים בישראל, כמו מקדונלד'ס, פאפא ג'ונס, סטארבקס ואחרים, ושאנשים רבים יאבדו את מקום עבודתם. אלו חששות שיש לכלכלנים ובעלי הון רבים נפוצו, והם אימצו את רעיון הפחד שלהם לפרנסתם של עובדיהם, ועל מנת לשמר את ההפסד הלאומי של השקעות זרות והזרימה שלהן.

אני חושב שהרבה אנשים חופשיים בעולם המערבי שמזדהים עם זכותם של הפלסטינים לחיים בטוחים ולעצירת מלחמת ההשמדה תרמו איתנו להחרים את המוצרים של חברות שתומכות בישראל, ואני לא מעלה על דעתי את זה. עמדת עמנו בנושא החרם תעצור את זרימת ההשקעות הזרות המכובדות.

מצד שני, החרם הזה הגיע אלינו על מגש זהב כדי לשנות את תרבות הצריכה שלנו, שנהגה להעדיף מוצרים מיובאים על חשבון מוצרים מקומיים, בהשפעת אמנויות הפרסום שמשכו מותגים בינלאומיים.

אני מאמין ששינוי תרבות הצריכה שלנו הוא חלק בלתי נפרד משימור הזהות הלאומית שלנו, המהווה את מקור התחייה הכלכלית שלנו באמצעות הסתמכות עצמית, ביטחון ביכולותינו להתחרות ועמידה בצרכי הצרכן המקומי עבור כל הסחורה שהוא. צרכים על ידי ייצור סחורה טובה המספקת את הצרכנים ומספקת את רצונותיהם.

לדעתי שמנו את רגלינו על הדרך, כי להרבה מוצרים יש אלטרנטיבה והרבה מוצרים מקומיים הפכו למתקדמים יותר ואיכותיים יותר העניין נרגע, מה שמוכיח את דברי, שאמרתי בכמה מאמרים מאז תחילת המלחמה על עזה, שהמוצר המקומי ימצא תמריץ לפתח את עצמו והוא ימצא לקוח שמחפש אותו לאחר שנודה כמוצר מקומי, אולי בגלל איכות ירודה, או בגלל הזר. המורכב וה"יוקרה" של המעמדות האמידים החדשים של החברה שתמיד מחפשים דרכונים שבעזרתם יוכלו להיכנס לעולם הקטיפתי על ידי הצגת כספם ורכושם.

אם נחזור לנושא שלנו, אנו מגלים שמפעלים וחברות ערביות ניצלו את ההזדמנות שלהם, והכדור נמצא כעת במגרש שלהם. הם יכולים לנצל את ההזדמנות הזו, או להפסיד לתקופה ארוכה יותר ולחכות להזדמנויות חדשות אחרות.

מנגד, חברות מקומיות שיש להן ייפוי כוח מחברות אם בינלאומיות נאלצו, עם הזמן, לצמצם את התעסוקה, וככל שהחרם יימשך, הן עלולות להיאלץ לסגור את הסניפים שלהן מדובר בהפסדים שאין להכחישה, אבל אלו מקומיים חברות יכולות להעסיק בקלות את יכולתן המעשית והעבודה והמומחיות שלהן באספקת... מוצר לאומי והעסקת מי שאיבדו את עבודתם במפעלים ומעבדות מקומיות, בתנאי שמוצרים אלו נתמכים על ידי האזרח, כך שהם יתחרו באיכות עם בינלאומיים מותגים. השוק המקומי, עד כמה שידוע לי, מבין היטב את השינוי הזה ומקבל אותו מאוד ומקבל בברכה.

החרם הזה הוא הזדמנות פז, מנקודת מבטי, להחיות, להפעיל ולשגשג תעשיות מקומיות באופן שתורם לקידום הכלכלה הלאומית, ולהפחתת התלות שלנו ביבוא לטובת התוצר הלאומי הקרקע הוכיחה את ההתאוששות של המוצר המקומי, בדיוק כפי שהצרכן הלאומי קיבל את מסעדות Firefly ו-Burger Makers לאחר שהחרימו את מקדונלד'ס. שאיבדו את מקום עבודתם בחברות שהייתה להן הסוכנות למותג הזר עברו לעבוד בחברות מקומיות, ועם התפשטות החברות המקומיות והעלייה בביקוש למוצריהן גדל בתמורה הייצור שלהן ומספר העובדים בהן. , שהחיה את תנועת הכלכלה והמסחר במדינה. כמו כן, הכסף של המשקיע הלאומי הפך לאינטרס של המדינה לאחר שזה היה אינטרס של כלכלות זרות.

כמה זמן נישאר חברה לא יצרנית, לא תעשייתית ולא מייצאת? כמה זמן נישאר צרכנים של מה שאחרים יוצרים? זו ההזדמנות שלנו לחשוב, לעבוד, להתפתח ולייצר.

יש לקחת בחשבון הערה חשובה, והיא שחברות מקומיות אינן נוקטות להעלות את מחירי מוצריהן לצרכנים האזרחיים, תוך ניצול של בעלי החברות הללו בשל הביקוש המוגבר למוצריהן. על הרשויות האחראיות על הגנת הצרכן לעשות את שלהן כדי למנוע ניצול זה ולהעלות מחירים, בנוסף למעקב אחר מפרטי מוצרי מזון ותרופות הרחבת הקמת חברות ותעשיות אלטרנטיביות למיובאות והגדלתן בשוק תחרות מחירים ביניהם כדי למשוך אליו את הצרכן.

כמה זמן נישאר חברה לא יצרנית, לא מייצרת ולא מייצאת? כמה זמן נישאר צרכנים של מה שאחרים יוצרים? זו ההזדמנות שלנו לחשוב, לעבוד, להתפתח ולייצר.