"חוות הדעת המייעצת" שניתנה על ידי בית הדין הבינלאומי בעניין כיבוש והתנחלויות: מושגי יסוד ומינוח, רקע, תוכן וממדים!

ביום שישי, 19 ביולי, פרסם בית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ) בהאג, הולנד, את נוסח "חוות הדעת המייעצת" שלו על הממצאים וההשלכות המשפטיות הנובעות מהמדיניות והפרקטיקות הישראליות בשטחים הפלסטיניים הכבושים, כולל מזרח ירושלים. . בטיפול זה, אנו מנסים להבהיר כמה מושגי יסוד ומינוחים הקשורים לבית משפט זה ולפרוצדורה שנקט לאחרונה: מהי "חוות דעת מייעצת"? מה היו השאלות המרכזיות שהופנו לבית המשפט? מהו סיכום ממצאי בית המשפט בחוות דעת מייעצת זו ומהן השלכותיה המעשיות הסבירות?

סמכותו של בית המשפט וההבדלים ביניהם

מלכתחילה, וכמבוא כללי להבנת הנושא, כדאי להיזכר בסקירה קצרה מאוד של "בית הדין הבינלאומי לצדק" (באנגלית: International Court of Justice; בקיצור: ICJ), שנחשב הגוף השיפוטי הראשי של האו"ם ומרכזו ב"ארמון השלום" בהאג בהולנד זהו הגוף היחיד מבין שש סוכנויות האו"ם שמרכזו אינו בעיר ניו יורק. שתי שפות העבודה הרשמיות שלה הן אנגלית וצרפתית. הוא הוקם בשנת 1945 והחל לפעול בשנה שלאחר מכן. יש כמובן להבחין בין "בית הדין הבינלאומי לצדק" לבין "בית הדין הפלילי הבינלאומי" (שגם הוא בהאג) שכן מדובר בשני גופים שונים לחלוטין ולכל אחד מהם סמכויות שיפוט שונות. בעוד שהראשון (הצדק) בוחן מקרים הנוגעים למדינות וממשלות, השני (פלילי) בוחן מקרים הנוגעים ליחידים.

בית המשפט מורכב מ-15 שופטים, שכל אחד מהם מכהן כהונה של 9 שנים, הנבחרים על ידי העצרת הכללית של האו"ם ומועצת הביטחון של האו"ם לפי מפתח גיאוגרפי. כיום בית המשפט מורכב מ-15 שופטים מהמדינות הבאות: ארצות הברית (הנשיא), צרפת, יפן, גרמניה, אוסטרליה, סלובקיה, ברזיל, ג'מייקה, הודו, אוגנדה, סין, סומליה, רוסיה, לבנון ומרוקו. כעת בראשה עומד השופט הלבנוני נוואף סלאם.

לבית הדין הבינלאומי לצדק שתי סמכויות מרכזיות: 1. להכריע בסכסוכים משפטיים העולים בין מדינות (הדבר מותנה בהסכמת המדינה הנתבעת); המדינות החברות באומות המאוחדות ואלה שקיבלו את סמכותו של בית הדין הבינלאומי לצדק יכולות להביא תיקים (כפי שקרה במקרה של התביעה שהגישה הרפובליקה של דרום אפריקה נגד ישראל על פשיעה של רצח עם); 2. מתן חוות דעת שיפוטיות, בתפקיד מייעץ, לפי בקשת העצרת הכללית של האומות המאוחדות או ארגונים שונים הפועלים בחסות האומות המאוחדות. פתווה כזו נקראת "חוות דעת מייעצת".

בניגוד לכללים הפרוצדורליים (ולכן המהותיים) שנקבעו לגבי סמכות השיפוט הראשונה (יישוב סכסוכים בין מדינות), קיימים שני הבדלים בסיסיים בכללים הפרוצדורליים של הסמכות השנייה (חוות דעת שיפוטיות): 1. הבקשה למתן שיפוט. חוות דעת בעניין אינה מותנית באישור המדינה הרלוונטית. פעולה ישירה בנושא 2. למדינה בעלת זיקה ישירה לנושא הפתווה אין זכות למנות שופט מטעמה. אך מנגד, למדינות החברות באו"ם, לרבות המדינה העוסקת במקרה האמיתי, וכן לארגונים שונים של האו"ם, יש את הזכות להציג את דעותיהם ועמדותיהן בסוגיה האמיתית בפני בית הדין הבינלאומי.

חוות דעת מייעצת, מרכיביה, מעמדה והשפעותיה

חוות הדעת המייעצת כוללת בדרך כלל את החלקים המרכיבים הבאים: 1. הצגת הרצף הפרוצדורלי שקדם לבקשה להגשת חוות הדעת/חוות הדעת; 2. מחקר על סמכות בית הדין הבינלאומי למתן חוות דעת מייעצת. בהקשר זה, שוקל בית המשפט, בין היתר, את סמכותו של הגוף שאליו פנה לתת את חוות הדעת המייעצת, האם השאלה המופנית אליו היא באמת שאלה משפטית (להבדיל למשל מניסיון להעמיד את בית המשפט בעמדה של הכרעה בסכסוך בין שתי מדינות במסווה של חוות דעת משפטית, אם בידי בית המשפט העובדות הדרושות לחקור את העניין, ואם יש סיבות אחרות המצביעות על הימנעות מבדיקת העניין; 3. לדון בשאלה המשפטית הספציפית שהופנתה לבית המשפט.

עד כה, ומאז הקמתו ב-1946, פרסם בית הדין הבינלאומי 23 חוות דעת מייעצות משפטיות שחולקו על פני נושאים שונים והן מכסות סוגיות מנהליות הקשורות לעבודת האו"ם (כגון זכויות וחסינות של האו"ם). מעבר בסוגיות משפטיות הקשורות למדינות (כגון חוקיות השימוש בנשק גרעיני) וכלה בסוגיות הקשורות לעבודת האומות המאוחדות (כגון הזכויות והחסינות של האו"ם עניין של מחלוקת בין ספציפיים). מדינות.

כמו שמה, היא "חוות דעת מייעצת" - חוות דעת מייעצת, בעלת מעמד מייעץ בלבד. אין לה מעמד משפטי מחייב כלפי המדינות החברות באו"ם, וגם לא נגד מוסדות האו"ם ברוב המקרים (אם כי יש האומרים כי חוות הדעת המייעצת מחייבת את הגופים המקצועיים של האו"ם, כמו כל חוות דעת משפטית פנימית). לפיכך, חוות הדעת המייעצת אינה מכילה צווים ביצועיים בפועל המחייבים מדינות.

למרות זאת, אין באפשרותנו לשלול לחלוטין השלכות מעשיות אפשריות של חוות הדעת המייעצת, לרבות, למשל: 1. בהתבסס על מעמדו של בית הדין הבינלאומי והמוניטין המקצועי הגבוה שלו, כמו גם המוניטין המקצועי הגבוה של רבים ממנו. שופטים, בנוסף להיותו המוסד השיפוטי העליון המזוהה עם האומות המאוחדות, מה שניתן על ידי בית משפט זה נתפס כפרשנות השיפוטית המאושרת של המשפט הבינלאומי. בהתאם לכך, יש לה השפעות חזקות על עמדותיהן השיפוטיות של מדינות. 2. לפרשנויות ולמסקנות השיפוטיות אליהן הגיע בית הדין הבינלאומי עשויות להיות השלכות על העמדות המשפטיות והפרשנויות השיפוטיות שניתנו על ידי בתי משפט בינלאומיים אחרים, וכן על ידי בתי משפט במדינות שונות. מכאן שכאשר שופטי בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) שקלו, למשל, האם לבית המשפט הזה יש סמכות שיפוט בסכסוך הישראלי-ערבי, בהחלטתם משנת 2021, הם המשיכו לצטט את מה שבית הדין הבינלאומי לצדק הגיע למסקנה. חוות דעת מייעצת על זכותם של הפלסטינים להגדרה עצמית; 3. אם חוות דעתו של בית הדין הבינלאומי לצדק מתבססת על הערכות שליליות כלפי מדינה ונוהגיה, סביר להניח שהן יבואו לידי ביטוי שלילי בעמדתן של מדינות, חברות מסחריות ומוסדות שונים כלפי אותה מדינה הנדונה.

חוות הדעת המייעצת הספציפית, הרקע, תוכנה וממדיה

"חוות דעת מייעצת" זו שהוציא בית הדין הבינלאומי לצדק לפני עשרה ימים באה לענות על השאלה שהציבה לו העצרת הכללית של האו"ם בהחלטתה שאימצה ב-30 בדצמבר 2022, ברוב של 87 מדינות, 26 מדינות. התנגדו, ו-53 מדינות נמנעו מהצבעה. במסגרת החלטתה שניתנה תחת הכותרת "נוהגים ישראליים המשפיעים על זכויות האדם של העם הפלסטיני בשטח הפלסטיני הכבוש, לרבות מזרח ירושלים", החליטה העצרת הכללית בסעיף 18, ובהתאם לסעיף 96 של מגילת המאוחדת. אומות, "לבקש מבית הדין הבינלאומי לצדק, בהתאם לסעיף 65 לחוק בית המשפט, לתת חוות דעת מייעצת (חוות דעת מייעצת) בשני הנושאים הבאים, תוך התחשבות בכללים ובעקרונות המשפט הבינלאומי, לרבות מגילת האומות המאוחדות, המשפט ההומניטרי הבינלאומי, דיני זכויות האדם הבינלאומיים, החלטות מועצת הביטחון, העצרת הכללית ומועצת זכויות האדם הרלוונטיים וחוות הדעת המייעצת של בית המשפט מיום 9 ביולי 2004 (כאן הכוונה היא ל"חוות הדעת המייעצת" שניתנה על ידי בית המשפט, בתאריך הנ"ל, לגבי ההשלכות המשפטיות הנובעות מהקמת חומת האפרטהייד בשטחים הפלסטיניים הכבושים, גם בהתבסס על שאלה שהפנתה אליו העצרת הכללית ב-8 בדצמבר 2003 והנוסח שלה היה: "מה הן ההשלכות המשפטיות הנובעות מבניית החומה שישראל, המעצמה הכובשת, מקימה בשטח הפלסטיני הכבוש, לרבות במזרח ירושלים וסביבתה, כפי שנקבע בדו"ח המזכ"ל, מבחינת הכללים ועקרונות המשפט הבינלאומי?", כולל אמנת ז'נבה הרביעית משנת 1949, והחלטות מועצת הביטחון והעצרת הכללית הרלוונטיים?").

באשר ל"שתי הסוגיות הבאות", שבהן ביקשה החלטת העצרת הכללית חוות דעת שיפוטית, הן: "1 מהן ההשלכות המשפטיות הנובעות מההפרה המתמשכת של ישראל בזכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית, ומתוך. כיבושה, התיישבותה וסיפוחה לטווח ארוך של השטח הפלסטיני שנכבש מאז 1967, לרבות צעדים שמטרתם לשנות את ההרכב הדמוגרפי, אופייה ומעמדה של עיר הקודש ירושלים, ואימוץ חקיקה וצעדים מפלים בהקשר זה כיצד משפיעות המדיניות והנוהגים של ישראל הנזכרים בסעיף 18 (א) על המעמד המשפטי של הכיבוש ומהן ההשלכות המשפטיות הנובעות ממעמד זה עבור כל המדינות והאו"ם?

באשר ל"נוהגים הנזכרים בסעיף 18(א)", הם כוללים - כפי שנאמר בנוסח החלטת העצרת הכללית - "התעקשותה של ישראל, המעצמה הכובשת, בהפרה שיטתית של זכויות האדם של העם הפלסטיני, כולל הפרות הנובעות משימוש מופרז בכוח". ” לאחר מכן גם: "האסיפה הכללית מוקיעה, באמצעות ההחלטה, גם את הנוהג לעצור את גופות ההרוגים וקוראת לשחררם ולהחזירם לקרוביהם בהתאם למשפט ההומניטרי הבינלאומי ולחוק זכויות האדם הבינלאומי, כך ש הם יכולים להיפרד מהמתים שלהם בצורה מכובדת בהתאם לאמונותיהם ולמסורות הדתיות שלהם." הוא גם מדגיש את הצורך "למנוע את כל מעשי האלימות, ההטרדה, הפרובוקציה וההסתה שבוצעו על ידי מתנחלים ישראלים קיצוניים וקבוצות מתנחלים חמושים, במיוחד נגד אזרחים פלסטינים, כולל ילדים".

בתשובתו לשתי השאלות הללו, סיכם בית הדין הבינלאומי, בחוות דעתו המייעצת בת 80 עמודים שפרסמה ב-19 בספטמבר, בנקודות המרכזיות הבאות:

שיטות ישראל בגדה המערבית ובמזרח ירושלים מהוות הפרה של המשפט הבינלאומי ומהוות סיפוח דה פקטו;

הנוכחות המתמשכת של ישראל בשטחים הפלסטיניים הכבושים אינה חוקית;

על ישראל לסיים את נוכחותה בשטחים הכבושים, מהר ככל האפשר;

על ישראל להפסיק לאלתר את הרחבת ההתנחלויות ולפנות את כל המתנחלים מהאדמה הכבושה;

על ישראל לפצות את התושבים הטבעיים והחוקיים של השטחים הפלסטיניים על הנזקים שנגרמו להם;

על מדינות העולם ועל ארגונים בינלאומיים מוטלת החובה שלא להכיר בנוכחות הישראלית בשטחים הכבושים כנוכחות חוקית ולא לסייע בשמירתה.

על האומות המאוחדות לשקול את האמצעים הדרושים להפסקת הנוכחות הישראלית בשטחים בדחיפות;

למרות שישראל נסוגה מרצועת עזה ב-2005, ישראל נותרה, ועדיין נותרה, למעשה הכוח הכובש באזור זה. זאת מכיוון שהקריטריונים שלפיהם ניתן לקבוע אם ישראל אכן כובשת את רצועת עזה או לא "איננו נוכחות פיזית, אלא היכולת להפעיל סמכות על רצועת עזה - על גבולותיה היבשתיים, המים והאוויריים ועל המעבר. של סחורות ואנשים אליו וממנו".

ברור שמה שהגוף השיפוטי הבינלאומי הגבוה ביותר הגיע אליו ב"חוות דעת מייעצת" זו מהווה נקודת מפנה היסטורית במהלך הסכסוך הישראלי-פלסטיני וחייב להוות "צעד חשוב בדרך לקראת סיום הכיבוש הישראלי בגדה המערבית". , רצועת עזה ומזרח ירושלים".

עם זאת, עד לסיום הכיבוש, לטקסט משפטי חשוב מאוד זה יהיו השלכות חשובות מאוד בטווח הקרוב והבינוני, בכל הקשור למעמדה של מדינת ישראל בקהילה הבינלאומית ולמערכת היחסים הבינלאומיים שלה, במיוחד בתחום לאור הדגשת בית הדין הבינלאומי על "חובתן של מדינות העולם והארגונים הבינלאומיים שלא "להכיר בנוכחות הישראלית בשטחים הכבושים כנוכחות חוקית ולא לסייע לה לשמור עליה", וכן "חובת האו"ם. לשקול בדחיפות את הצעדים הנדרשים להפסקת הנוכחות הישראלית בשטחים", מה שמסביר שמדינות רבות, כולל ידידי ישראל, יפעילו לחץ על ישראל ויחזקו את המגמה העולמית החדשה שמתגבשת לקראת הטלת סנקציות על אנשים/יחידים וארגונים הקשורים לפרויקט ההתיישבות בשטחים הכבושים. אף מדינה, אפילו לא ארצות הברית עצמה, לא תהיה מוכנה להסתכן בהתעלמות מחוות הדעת המייעצת ולא לקחת אותה בחשבון.

מצד שני, לחוות דעת מייעצת זו בוודאי תהיה השפעה ברורה על שני הליכים שיפוטיים הנבחנים נגד ישראל בשני הגופים השיפוטיים הבינלאומיים הגבוהים ביותר - בבית הדין הבינלאומי לצדק: תביעת הרפובליקה של דרום אפריקה נגד ישראל באשמת ביצוע פשע רצח עם נגד העם הפלסטיני ברצועת עזה; בבית הדין הפלילי הבינלאומי: התובע של בית משפט זה, כרים חאן, ביקש משלושת שופטיו להוציא צווי מעצר בינלאומיים נגד ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, ושר הביטחון שלו, יואב גלנט - שני הצעדים שבהם צפויות החלטות סופיות. שיונפק בתקופה הקרובה.