הו תלמידי עזה, אל תהיו עצובים

האב והאם סובלים בסבל החיים, עד שילדיהם מגיעים לרגע הזה שבו מכריזים על תוצאות הבחינה בתיכון, המכונה "Tawjihi", זה רגע דומה לרגע של קצירת הפירות הקציר, והידע, המדעים והידע שהם נטעו לאורך שתים עשרה שנות חייו התלמיד נמצא ליד שולחן בית הספר, וזו התחנה שבה התלמיד קוצר את מאמציו והתמדתו במהלך שנות הלימוד, וזוהי התחנה. רגע שהמשפחה מחבקת בהכרת תודה רבה, ואנשים מחכים בשמחה סוחפת, והוא מקבל את תשומת הלב של החברה בכלל, וזה מה שהפלסטינים רגילים אליו מדי שנה. אולם, באופן אחר, התוצאות השנה יהיו חלקיות ומלאות עצב וכאב.

האירוניה הייתה שהשנה תלמידי התיכון בעזה לא ניגשו לבחינה כמו בכל השנים הקודמות. האירוניה היא גם שזה קרה בפעם הראשונה בתולדות הטאוג'יהי, שם תלמידי תיכון בגדה המערבית הפלסטינית. וירושלים ניגשו לבחינה ללא עמיתיהם בעזה, שכן המלחמה לא נמשכה על בית ספר, ובתי הספר הנותרים הפכו למרכזי מקלט למאות אלפי עקורים, ומספר החללים שהיו ניגשים לבחינה. לא בגלל המלחמה לא ידוע יש כאלה שנמצאים מתחת להריסות, ויש כאלה שנמצאים בבתי מעצר, וחלקם נכנסו לרישומי משרד הבריאות כקדושים, אבל המספרים לא שלמים. בסך הכל, המלחמה נמשכת ולא פסקה.

הבחינות נערכו השנה ללא עזה, והתוצאות יפורסמו ביום שני, כפי שהודיע משרד החינוך, ללא עזה שמחת ההצלחה נעדרת בעיצומו של המתרחש, שכן עננת העצב מכסה את מרחב לבבות הפועם באנושיות ותמונות הטבח בעזה דוקרים את מצפונם של תלמידי תיכון ותלמידי התיכון הציבור שמצא את עצמו מבלי שעמיתיהם ניגשים לבחינת טאוג'יהי מקבלים את תוצאותיהם בתחושת אובדן, ועם זאת. השפעת הכאב והעצב הגדול על המתרחש התוצאות של התלמידים בעזה שחיים תחת הפצצות ותוקפנות ברברית לא תצא לאור, והעצב שלהם גבר.

התיכון הוא אבן דרך חשובה בחייו של תלמיד וקובעת את עתידו. זהו נקודת מוצא חיונית במסע החינוך האוניברסיטאי, ויש לו חשיבות רבה בחייו של סטודנט שסיים 12 שנות לימוד רגע שכמעט אין לו דומה לשום רגע אחר, והרגע הזה תלמידי עזה איבדו אותו, כפי שהם איבדו אינספור דברים אחרים.

שנת הלימודים חלפה, ותלמידי עזה לא זכו למפגש בית ספרי גם הם עברו תנאים נוראים, במלחמה המשתוללת הזו, אכזרית יותר במציאות ממה שאפשר לבטא במספר מילים, והיום חסר להם. רגע שהם חיו לו את שנות הלימודים שלהם מחכים.

תלמידי עזה לא איבדו את שמחת התוצאות בתיכון לבדם, אבל הם איבדו הכל: משפחה, חברים, בתים, בתי ספר, פרופסורים, גברים ונשים, ומשימות הילקוטים שלהם השתנו מנשיאת ספרים לאיסוף שרידי קרובי משפחה. אותם, כדי לקבור אותם.

השנה, לא נשמע את שמו של הראשון או הראשון בפלסטין בבחינת התעודה של התיכון למלחמה, וכיצד הם היו מדורגים במקום הראשון בתעודת בית הספר התיכון, בדיוק כפי שהם נהנים היום מדרגים ראשונים בעדות שמימית.

תלמידי עזה, אל תהיו עצובים יהיה לכם עתיד מזהיר יותר.

תלמידי עזה לא איבדו את שמחת התוצאות בתיכון לבדם, אבל הם איבדו הכל: משפחה, חברים, בתים, בתי ספר, פרופסורים, גברים ונשים, ומשימות הילקוטים שלהם השתנו מנשיאת ספרים לאיסוף שרידי קרובי משפחה. אותם, כדי לקבור אותם.