לפרוץ מהחיים המשומרים

היינו נערים טובים עם ראש רך, מתקרבים לחיים בטירוף, וציפורי נפשנו היו קשורות למחרוזות של צעצועים. אנחנו שוברים את הימים שלנו בכיף ובריצה. בקיץ היינו בוזזים את המטעים ובונים בריכה בה היינו מתפלשים כמו דגים מבוהלים. היינו הולכים לבתים עם התרנגולות ללון לפני הדמדומים, והיינו פושטים את המיטה לכסות את השמים. , משחק בכוכבים ומדגדג אותם מבית השחי, למרות החשש של הסבתות שזה יגרום לידינו להפוך ליבלות עם כל כוכב שספרנו.

היינו רזה. אבל אנחנו חזקים וסבלניים, על פי עדות אבותינו וסבינו, שנהגו לחרוש נגדנו בבקשות ובפקודות קשות, כמו הובלת אבנים לבניית שרשראות (גדרות אבן), ריצוף הארץ או החזרת חמור חופשי. שחתך את החבל ועף עד שהגיע לגבולות סין.

גופים רזים, כמו מקלות במבוק, שבעזרתם אנו רוכבים על כנפי הרוח, מקדימים את קולנו והדים שלהם, רודפים אחרי פרפרים בשבעה צבעים או תופסים ג'וקים מזמזמים, החליטו לשבת על ראש עץ ברוש בגובה הצריח של. המסגד. כמה יפה זה שברוש מוביל אותך מתנודד ליד ענן!

היינו מתוחים כמו קפיצים, רכבנו על המקלות הארוכים (קשיות) שבעזרתם נהגנו אמותינו להרים את חבלי הכביסה. השתמשנו בהם כסוסים כדי להילחם ברוע הארץ, בחרבות מקל ושירי להבות. פעם היינו אוכלים רק כשהיינו רעבים, אז כשהבטן של הציפורים הייתה מכרסמת, היינו ממהרים לפתוח לחם כמו כף היד, מטפטפים עליו שמן ומפזרים עליו סוכר, יוצרים מאיתנו פצצה גרעינית. .

הילדים שלנו בימינו הפכו ל"יהירים", מלאי עור, שומן ומותניים נפוחות, ובגלל זה אני מנסה להיזכר בזמנים האחרונים שלנו. היה בינינו ילד שמן בשכונה? האם מישהו מאתנו גרר את בטנו, מתנשף וכבד מהצל שלו כמו התצפיות הללו שהפכו נורמליות בחיינו? אני נזכר בכל התמונות ונזכר בחברי הגובלין אחד אחד.

בכל פעם שאני רואה ילד שמן מסתובב כמו פיל קטן, אני מאשים את המשפחה שלו ומוקיע את התרבות המסוממת שלנו, ובכל פעם שאני רואה סנדוויץ' גדול מהראש שלהם, מתאבק איתו במסעדות מזון מהיר. אני אומר מה עשינו לילדים שלנו? איך אפשרנו להם לאגור את כל השומן והזרעים האלה של המחלות איך השארנו להם לבזוז חיים משומרים, נטולי טעם ומשמעות? איך השארנו אותם עם ראשם תקוע במסכי הטלפון שלהם, שבויים בחוסר המזל של בזבוז זמן? איך נתנו להם להתנפח בכמה מעלות בלי שהם ישתחררו?

מחקר בריאותי מצביע על כך שיותר מרבע מתלמידי בית הספר שלנו סובלים מהשמנת יתר, והדבר מגביר את השכיחות של סוכרת, מחלות בלוטות כרוניות ואי ספיקת כליות ועיניים. לכן, עלינו לא רק לשקול מחדש את תוכניות הלימודים, אלא גם להחזיר את החשיבות למשחק, לתנועה ולאינטראקציה אנושית ישירה, הרחק מהחיים הארוזים שאנו חיים, אותם אנו מספקים בעצלתיים לילדינו.

מחקר בריאותי מצביע על כך שיותר מרבע מתלמידי בית הספר שלנו סובלים מהשמנת יתר, והדבר מגביר את השכיחות של סוכרת, מחלות בלוטות כרוניות ואי ספיקת כליות ועיניים.