הסכנות של היום שאחרי עזה ותרחיש המבוי הסתום!

מאז היום הראשון של המלחמה בעזה גברו הדיבורים והדעות על אופי היום שלאחר המלחמה בעזה. כאן השאלה היא: מדוע עזה, שהיא חלק קטן מפלסטין? הדיבור על היום הבא אינו אומר רק עזה, אלא פירושו של עתיד הנושא הפלסטיני, והניסיון לסגור את התיק בנושא זה, וזוהי המטרה העיקרית של המלחמה בעזה. שני הצדדים של המלחמה בעזה, ישראל, בכוחה, מנסה לכפות על עזה עובדה מוגמרת ששונה לחלוטין מהיום שלפני המלחמה. וחמאס והתפקיד הפוליטי שהוא מייצג.

כאן המטרה היא לפרק את היכולות הצבאיות של חמאס, לא הפוליטיות, כי תפקידו המדיני של חמאס לא יסתיים במלחמה.

יש עוד מפלגות שלא היה להן תפקיד לפני המלחמה, כמו הרשויות, שמנסות להחזיר את התפקיד הזה לאחר המלחמה, בהשתתפות מעצמות אזוריות ובינלאומיות רבות, בראשות ארצות הברית כאן, המטרה של אמריקה עומדת ביעד ישראל לסגור את הנושא ולכפות את הפתרון המדיני שכופה המלחמה. אולי ההשלכות הבולטות של המלחמה הן שיצרה סביבה פוליטית חדשה עם הקובעים והמשתנים החדשים שלה, וקובעים אלה הם הבסיס שעליו בנויים התרחישים הצפויים. הבולט מבין הגורמים החדשים הללו הוא השבת תפקידה של ישראל כרשות כובשת בצורות חדשות בעזה.

בשנת 2005 נסוגה ישראל מעזה והעבירה אותה לרשות הפלסטינית, לרבות ניהול המעברים. היום ישראל חוזרת לכבוש את כל המעברים, ויש לה תפקיד ישיר להחליט איך יהיה היום הבא לעזה, במיוחד את הממד הביטחוני שהיא לא תנטוש. הקובע השני נוגע לתפקידו של חמאס, השולט ושולט מאז ההפיכה שלו ב-2007 נגד הרשות הפלסטינית. כיום, תפקיד זה אינו קיים יותר, עם צמצום והחלשת יכולותיו הצבאיות וכפיית מציאויות חדשות, שיגרום לכך שהיא לא תוכל לשלוט בעזה לבדה. בין הקובעים החדשים ניתן למצוא את הופעת תפקידה של השכונה הערבית, במיוחד מצרים, שכן עזה מהווה שער בטחוני למצרים, מה שאומר שאזור זה בטוח ויציב, בנוסף לתפקיד הערבי הרחב במונחים של תרומה לבנייה מחדש , שיקום וניהול שלב המעבר, וסמכויות בינלאומיות, הנכפות על ידי השבת תפקידה של הנושא הפלסטיני והחייאת הגישה למדינה הפלסטינית, שישראל ניסתה לסגור עם החלטת הכנסת לדחות את המדינה הפלסטינית בנוסף לקובעים אלו, יש את הקובעים הקשורים לחייהם של יותר משני מיליון אנשים חסרי בית ומתגוררים באוהלים, וקובע השיקום, מי יתרום והתנאים לשיקום, וקובע זה עשוי להיות החשוב ביותר. כי נדרשים עשרות שנים של זמן לסלק את ההריסות ולבנות מחדש, מה שדורש ביטול אפשרות המלחמה והסרת המבנה הצבאי של ההתנגדות.

בהקשר של דטרמיננטים אלו, צצים תרחישים רבים שעדיין נמצאים בעולם של הנחה ואי ודאות. מלכתחילה, ישנם שני תרחישים שלא נכללים בהם. הראשון: התרחיש של כיבוש מחדש של עזה ולקחת אחריות מלאה על ניהולה תרחיש זה אינו סביר, שכן אין זה האינטרס של ישראל לשאת באחריות הישירה להתנגדות המתמשכת. אחריותם של יותר משני מיליון בני אדם עם זאת, היא לא תנטוש את התפקיד הביטחוני בשל הנקודה החמה שמייצגת עזה היא שלא תאפשר נוכחות צבאית או התנגדות צבאית, ובמקביל יש לה א אינטרס פוליטי בעזה ממלאת את תפקידה בהתנתקות ולא בהקמת מדינה פלסטינית.

הוסיפו לכך את החשיבות הכלכלית והתשואות הכספיות של השיקום. התרחיש הבלתי סביר השני הוא התרחיש של חמאס לחזור לשלוט לבדו ולשמור על כל היכולות הצבאיות שלו, אבל אין זה אומר שלילת כל נוכחות מדינית, חברתית ואפילו ביטחונית של חמאס. אפשר להוסיף תרחיש שלישי שלא סביר למחרת: שלטון ישיר של הרשות הפלסטינית כפי שהיא קיימת. למרות שלרשות יש נוכחות ישירה בעזה מבחינת אחריותה לאלפי עובדים, תפקידה הישיר כלפי המחנות הפלסטינים ואחריותה לבריאות ושירותים אחרים, לא ניתן להתעלם מתפקידה ביום שאחרי המלחמה, מה שמטיל אחרים גישות המתאימות לקובעיה ולמשתנים שלה, ומכאן הדיבור על תרחישים נוספים לניהול עזה בתקופת המעבר, שעשויה להיות ארוכה עד להשלמת תהליך השיקום. החוקרת שרה בריקס רואה את האפשרות של החזרת הרשות הפלסטינית במסגרת החדשה שלה ובקונצנזוס פלסטיני זה מצריך שינויים גדולים במבנה הכוח ותפקיד גדול יותר לאליטות האזרחיות בעזה. החוקר סבור כי היעדר סמכות יהיה בלתי אפשרי. גם לא ניתן לשלול כל תפקיד של חמאס, בהתחשב במבנה הניהולי והביטחוני השלם שלו. זהו התרחיש המקובל והמציאותי ביותר, שכן לישראל אין זכות להחליט בשם העם הפלסטיני. יש מי שרואים היווצרות של כוח ביטחון אזורי נתמך בינלאומית כדי למלא את החלל לאחר המלחמה. זהו תנאי חשוב לתהליך השיקום ולמניעת כאוס ביטחוני ומלחמה קבוצתית חמושה.

כפי שסבור אהרון מילרנד, חוקר באותו מוסד, עזה יכולה להיות עדה לאיזושהי נוכחות יחסית של כוחות אזוריים. הוא מאמין שלמדינות שיש להן יחסי שלום עם ישראל יכול להיות תפקיד ישיר. פרופסור למדעי המדינה ד"ר נתן בראון מאוניברסיטת וושינגטון מאמין בהיפך. המדינות עצמן עשויות שלא להסכים, כדי למנוע מעורבות מזוינת עתידית. נותר כי אנו עומדים בפני מודל מורכב הדומה לתסביך גורדון, המחייב את חרבו של אלכסנדר כדי למגר את המכלול המרכזי, שהוא הפלגים הצבאיים, ולהפוך את עזה לחברה אזרחית ומנהל אזרחי. אין לראות את עזה כמקרה נפרד מהמסגרת הפלסטינית שלה, שכן אין פתרון ללא מסגרת מקיפה זו.

....
יש את הגורמים הקובעים לחייהם של יותר משני מיליון אנשים חסרי בית ומתגוררים באוהלים, והקובעים של שיקום. מי יתרום והתנאים לבנייה מחדש עשויים להיות הגורמים החשובים ביותר, כי נדרשים עשרות שנים כדי להסיר את ההריסות ולבנות מחדש, מה שמחייב לשלול את האפשרות של מלחמה?